התיישנות שומת ניכויים בביטוח לאומי | מתווה החל"ת החדש מיום 1.7.2021 | דמי אבטלה לעצמאים

התיישנות שומת ניכויים בביטוח לאומי

ביום 22.6.2021 ניתן פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין עמר.

באותו מקרה, הגיש התובע תביעה לבית-הדין כנגד המוסד לביטוח לאומי ("המלל"), בטענה כי שומת הניכויים שהוּצאה לו על-בסיס ובעקבות שומה בהסכם של פקיד-השומה, בטלה מפאת התיישנות.
המל"ל, לעומת זאת, טען, כי השומה הוּצאה במועד וכן שהשגת התובע הוגשה באיחור.

בית-הדין האזורי, מפי הנשיאה ה' יהלום, דחה את התביעה (קישור לפסק-הדין).

מתווה החל"ת החדש מיום 1.7.2021

פורסם ברשומות חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 225 והוראת שעה), התשפ"א-2021 ("התיקון").

להורדת התיקון, לחצו כאן.

למַעבר להצעת החוק, לחצו כאן.

דמי אבטלה לעצמאים

ביום 30.6.2021 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בעתירה שהגישו 311 עצמאים ושכירים בעלי-שליטה (אשר התאגדו יחדיו כקבוצה באמצעות ועד מארגן) להסדרת תשלום דמי אבטלה לעצמאים על-ידי המוסד לביטוח לאומי.

עיקר טענות העותרים חוקתיות והן הופנו כלפי הוראות פרק ב ("חיסכון וסיוע לעצמאים") לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016 (קישור לחוק).*

* נזכיר, כי בגדרו של החוק, נכללו, בין היתר, קביעת הוראות המחייבות עצמאי להפקיד לחיסכון פנסיוני תשלומים מהכנסתו החייבת בהפקדה (ראו פרק ב' לחוק, ע' 217 ואילך); תיקונים ביחס להפרשות לפיצויים (ראו פרק ג' לחוק (המהווה את תיקון 232 לפקודת מס הכנסה), ע' 224 ואילך); שינויים בהוראות החוק לעידוד השקעות הון (ראו פרק ז' לחוק (המהווה את תיקון 73 לחוק עידוד השקעות הון), ע' 261 ואילך); הגדלת הזיכוי המוקנה ליחיד תושב ישראל שסיים לימודי מקצוע בהיקף שעות לימוד הזהה ל-1,700 שעות לימוד הנהוגות במוסד להשכלה גבוהה לנקודה שלמה (ראו סעיפים 87(1) ו-(2) לתיקון, ע' 272) בכפוף להוראת-שעה ביחס לשנת 2017 (ראו סעיפים 90(1) ו-(2) לתיקון, ע' 273); שינויים בשיעורי המס החָלים על יחידים (ראו סעיף 87(4) לתיקון, ע' 272–273) לרבות הגדלת שיעור המס הנוסף והיקפו (ראו סעיף 87(5) לתיקון, ע' 273); הקטנת שיעור מס החברות מ-25% ל-23% (ראו סעיף 87(7) לתיקון, ע' 273) בכפוף להוראת-שעה ביחס לשנת 2017 (ראו סעיף 90(3) לתיקון, ע' 273)  וזאת לרבות לעניין החבות במס שבח (ראו סעיף 88 לתיקון, ע' 273); הגדלת שיעור המס המוטל על הכנסה מהימורים, מהגרלות או מפעילות נושאת רווחים מ-30% ל-35% (ראו סעיף 87(6) לחוק, ע' 94); חיוב במס של משיכת כספים או נכסים מחברה בידי בעלי המניות אשר אינם מוחזרים במועד שנקבע לעניין זה (ראו סעיף 94(1) לתיקון, ע' 274 ואילך וכן סעיף 96 לתיקון, ע' 279–281); מיסוי חברות ארנק שהוקמו על-ידי עובדים שכירים (ראו סעיף 94(2) לחוק, ע' 276 ואילך וכן סעיף 95(1) לחוק, ע' 278); תיקון ההסדר הקבוע בסעיף 77 לפקודת מס הכנסה ביחס לפילוג רווחים (ראו סעיף 94(3) לחוק, ע' 278 ואילך וכן סעיף 95(2) לחוק, ע' 279); הוראת-שעה ביחס לחלוקת דיבידנד במס מופחת בשיעור 25% ללא מס נוסף בכפוף למגבלות ותנאים שונים (ראו סעיף 97 לחוק, ע' 281–282); שינויים במיסוי קיבוצים תוך הבחנה בין קיבוץ שיתופי לבין קיבוץ מתחדש (ראו סעיף 98 לחוק (המהווה את תיקון 236 לפקודת מס הכנסה), ע' 282 ואילך) ועוד.

לטענתם, בפרק ב' לחוק אומנם הוכרו "מצבי אבטלה" בקרב העצמאים, אך השימוש במונחים אלה שגוי ומטעה. שכּן, הלכה למעשה, עניינו של ההסדר שנקבע שם איננו בתשלום דמי אבטלה במובן הקלאסי, כי אם בחיסכון פנסיוני לעצמאים הנותן מענה חלקי גם למצבים גדורים ותחומים של סגירת בית העסק, ומקורו בכספי החיסכון של העצמאים עצמם.
עוד טענו העותרים, כי גם הליך חקיקת פרק ב' לחוק פגום כולו, מראשיתו ועד אחרית; וכי נפלו בו כמה וכמה פגמים חוקתיים, המצדיקים אף הם את ביטולו והמרתו במנגנון אחר שיכלול סיוע ממשי לעצמאים בעיתות משבר.

בית-המשפט העליון, מפי השופט נ' סולברג, דחה את העתירה על הסף (קישור לפסק-הדין).