איסוף מיכלי משקה

במבזק מס' 1776 מיום 24.2.2019 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחזי בתל-אביב בעניין אל"ה – תאגיד איסוף מכלי משקה בע"מ.

איסוף מכלי המשקה על-ידי המערערת נעשה על-ידי מספר גורמים: בתי עסק, אספנים, מוסדות חינוך ועוד.
המערערת יודעת לזַהות את גורמי האיסוף ובפרט את האספנים והיא משלמת לאספנים את סכום דמי הפיקדון בעבור כל מכל שהם מחזירים לה ובנוסף היא משלמת לאספנים אשר מחזירים לה למעלה מ-60,000 מכלים בחודש "דמי עידוד" בהתאם למספר המכלים אותם הם מחזירים.
בשנות-המס שבמחלוקת, החזירו האספנים למערערת 50% מכּלל המכלים שהוחזרו לה.
באותן שנים, ניכתה המערערת מס במקור מדמי העידוד ששילמה לאספנים, אך לא ניכתה מס במקור מדמי הפיקדון ששילמה להם. לאור זאת, המשיב (פקיד-שומה תל-אביב 5) הוציא לה שומת ניכויים ובכלל זאת חִייב אותה בקנס בשיעור 15% בהתאם להוראות סעיף 191א לפקודה.

בית-המשפט, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור ברובו (קישור לפסק-הדין).

השופט אלטוביה בָּחן את אופי פעילותם של האספנים המוֹסרים למערערת מכלים וקבע, כי לפי המבחנים המשַמשים להבחנה בין הכנסה פירותית לבין הכנסה הונית יש לראותם (לרבות אלה מהם שאינם אוספים מעל 60,000 מכלי משקה בחודש וזכאים ל"דמי עידוד") כמי שאוספים את המכלים "למטרת עסק", וככאלה הוחרגו מהגדרת "צרכן" שבחוק הפיקדון על מכלי משקה, תשנ"ט-1999 ("חוק הפיקדון").* 

* המונח "צרכן" מוגדר בחוק הפיקדון כ"אדם הקונה או האוסף מכלי משקה שלא למטרת עסק".

שעה שכך, המשיך השופט אלטוביה וקבע, אין להחיל על האספנים את הוראות חוק הפיקדון והמערערת לא הייתה חייבת להשיב לאספנים את סכום הפיקדון, וככל שעשתה כן, מדובר בעסקה שבין המערערת לבין האספנים לפיה מוֹכרים האספנים למערערת מכלים בתמורה שהוסכמה בין כל אחד מהאספנים לבינה ו/או אוספים האספנים מכלים עבוּר המערערת תמורת דמי שירות כמוסכם ביניהם.

בהתאם, ולאור הוראות סעיף 164 לפקודת מס הכנסה וצו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד שירותים או נכסים כהכנסה), תשל"ז-1977, המערערת אכן הייתה חייבת לנַכּוֹת מס במקור מהתשלומים ששילמה לאספנים בעד שירותי איסוף מכלים ו/או בעד המכלים שרכשה מהם, וזאת בנוסף על הניכוי במקור שגבתה מהאספנים בעד תשלום "דמי העידוד".

השופטת אלטוביה המשיך ונדרש לטענת המערערת לפיה ככל שערעורה יידחה, אזי לאור נסיבות המקרה אין להטיל עליה קנס בגין אי-ניכוי. לטענתה, היא נסמכה על-חוות-דעת שניתנו על-ידי יועציה וכן קיימה מגעים עם רשויות המס בעניין הנדוֹן והרשויות אישרו לה באופן זמני שלא לנַכּוֹת מס במקור מאספנים.
השופט קיבל את טענתה האמורה של המערערת וקבע שאין לחַייבה בקנס בגין אי-ניכוי.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי המערערת הגישה ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון; וכי ביום 8.2.2021 ניתן תוקף של פסק-הדין להסדר הפשרה שעליו הודיעו ב"כ הצדדים.
הערעור אפוא, נדחה (קישור לפסק-הדין).