קנסות ביטוח לאומי בגין שומות ניכויים

מבוא

במבזק מס' 1871 מיום 30.8.2020 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בארבעת הערעורים שהוגשו על-ידי המוסד לביטוח לאומי על פסקי-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין מגן דוד אדום (ב"ל 32018-09-16), אוניברסיטת בר אילן (ב"ל 6497-08-16), ממן מסוף וניטול בע"מ (ב"ל 59912-03-16) ונס א.ט בע"מ (ב"ל 6517-08-16).

בגדרם של הערעורים נדוֹנה, בעיקר, שאלת סמכותו של המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") להטיל קנסות על מעסיקים בגין שומות שהוצאו להם בעקבות ביקורת ניכויים שנערכה על-ידי פקיד-השומה.

בית-הדין הארצי – מפי הנשיאה ו' וירט-ליבנה, השופט ר' פוליאק, השופטת ח' אופק גנדלר ומר י' לוינזון (נציג ציבור (עובדים)) – קיבל את הערעור ברובו (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, ולאחַר שניתח את הוראות החוק הרלבנטיות, קבע בית-הדין הארצי, כי המל"ל רשאי להוציא שומת ניכויים בעצמו, אך משנערכה שומת ניכויים על-ידי פקיד-השומה – לרבות במסגרת פשרה עם המעסיק – רשאי המל"ל להתבסס עליה.

בהמשך, נדרש בית-הדין לסמכות המל"ל להטיל ולהפחית קנסות, תוך שהוא מסביר את ההבדלים בין הקנסות המוטלים מכוח חוק הביטוח הלאומי לבין הקנסות שמכוח פקודת מס הכנסה.

בית-הדין קובע ארבעה מועדים לעניין החיוב בקנסות מכוח חוק הביטוח הלאומי:
הראשון – היום ה-15 שאחרי תקופת התשלום (דהיינו, המועד בו קמה חובת תשלום דמי הביטוח); 
השני – מועד קביעת השומה הסופית על-ידי פקיד-השומה; 
השלישי – מועד קביעת דמי הביטוח בעקבות עריכת ביקורת הניכויים על-ידי המל"ל;
והרביעי – תחילת הליכים משפטיים בבית-הדין.

ככלל, קובע בית-הדין, יוטל קנס בגין אי-תשלום דמי ביטוח הנקבע בשומת הניכויים של המל"ל הָחל מהמועד בו קמה חובת תשלום דמי הביטוח (המועד הראשון). שכּן, המעסיק הוא זה שאָמוּן על הדיווח למל"ל ועל-כן הוא אינו יכול להיבנות ממחדלו, והמל"ל רשאי לחַייבו בקנס הָחל מהמועד בו קיים פיגור בתשלום דמי הביטוח.
עם זאת, אין זה "סוף פסוק" ויש מכלוֹל שיקולים שעל האורגן המוסמך במל"ל לבטל או להפחית קנסות להביא בחשבון בשאלת הפחתת הקנסות, כגון: מקרים שבהם אין מדובר במעסיק שמטרתו הייתה להתחמק מתשלום דמי ביטוח והייתה מחלוקת לגיטימית ביחס לחובת התשלום. בנסיבות כאלו, מציין בית הדין, ניתן, למשל, לבחון אפשרות לפיה בגין התקופה שחלה מהמועד הראשון ועד למועד השני תהיה הפחתה של הקנס להפרשי הצמדה בלבד או הפרשי הצמדה ותוספת ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. בכל מקרה, אין מקום לוותר על הוספת הפרשי הצמדה אלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן.

ביחס לתקופה שממועד קביעת השומה הסופית על-ידי פקיד-השומה (לרבות בדרך של פשרה) ועד המועד בו יִידע המל"ל את המעסיק בגין החוב העדכני (המועד השלישי), ניתן לשקוֹל אפשרות, בנסיבות עובדתיות שבהן לא מיוחס על-פני הדברים חוסר תום-לב למעסיק, כי המעסיק יחויב לשלם הפרשי הצמדה על החוב (כמו בשלב הראשון) והקנס המלא יופחת לריבית לפי סעיף 159א לפקודת מס הכנסה (ריבית בשיעור שנתי של 4%).

ואילו ביחס לתקופה הָחל מהמועד בו נדרש המעסיק לשלם דמי ביטוח בעקבות ביקורת הניכויים (השלב השלישי) ואילך, יוטל מלוא הקנס. שאחרת, יווצר תמריץ למעסיקים לנקוט בהליכים משפטיים ולעכב את ההחלטה הסופית לגבי חיובם בדמי ביטוח, תוך שהערך הריאלי של דמי הביטוח שעוכבו ייפָּגע.

בית-הדין הוסיף וקבע, כי משנקבע על-ידי בית-הדין האזורי כי במקרים נשוא הערעורים לא הופעל שיקול הדעת המינהלי כפי שראוי היה שייעשה, היה מלכתחילה מקום כי העניין יוחזר אל הגורם המוסמך במל"ל על-מנת שיפעיל את שיקול דעתו; וכי זוהי דרך המלך במצבים שכאלה ולא ביטול הקנסות כפי שנקבע בפסקי-הדין נשוא הערעורים.
עוד קבע בית-הדין כי בארבעת המקרים האמורים – להבדיל ממקרים אחרים בהם תתעוררנה שאלות דומות – יוטלו קנסות מופחתים (ראו פס' 58 לפסק-הדין).

החוזר שהוציא המל"ל

בהמשך לאמור, נבקש לעדכנכם, כי המל"ל פרסם לאחרונה את חוזר ביקורת ניכויים מס' 14 בנושא "הפחתת קנסות ביקורת ניכויים".

להורדת החוזר, לחצו כאן.