מס שכר בגין תשלומי מלכ"ר

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי

במבזק מס' 1816 מיום 27.10.2019 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין מועצה אזורית מעלה יוסף ובית ספר אזורי מעלה יוסף.

עניינו של פסק-הדין בשאלה, האם המערערים, שניהם מלכ"רים שהעסיקו מאות עובדים בשנות-המס מושא הערעורים, חייבים בתשלום מס שכר בגין רכיבים מסוימים בשכר עובדיהם: דמי חבר לאגודות מקצועיות, תשלומים להשתלמויות מקצועיות, ביגוד, הפרשות לוועד עובדים, תשלומים לביטוח מפני אובדן כושר עבודה, תשלומים עֵקב פרישה, הפרשות סוציאליות מֵעבר לתקרה הקבועה בדין וכן תשלומים עבוּר משרד החינוך ומשרד הפנים (בטיעון שהמערערים מהווים "צינור" בלבד להעברת אותם תשלומים).*

* יצוין, כי הצדדים הגיעו להבנות ביחס לרכיבים של הֵחזר הוצאות רכב בתפקיד וכן תשלומי אש"ל פטוּרים. זאת, לאחֲר שהמערערים, בהמלצת בית-המשפט, הציגו מסמכים וראיות והמשיב נאות לקבלם, בָּחן אותם וציין בתצהירי העדות הראשית מטעמו מהם הרכיבים והסכומים שנכון הוא לקבל כי הינם פטוּרים מתשלום מס שכר.

המערערים התבססו על חוות-דעת שקיבלו מחברת טרינטי מערכות מיחשוב בע"מ ("חברת טריניטי"), באמצעות מנהלה מר יוסף אלקובי ("מר אלקובי") ודיווחו למשיב (פקיד-שומה חיפה) תוך שהם לא משלמים מס שכר בגין אותם רכיבים.
בנוסף, אחד משני תצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעם המערערים היה של מר אלקובי, אך תצהיר זה הוצא מהתיק מהטעם שכלל לא היה מדובר בתצהיר אלא במסמך הכולל חוות דעת משפטית וכן טיעונים החורגים מהמסגרת של הערעורים (התצהיר השני היה של גזברית המועצה, גב' מזל כהן).

יצוין, כי למן תחילת הדיונים, הובהר לב"כ המערערים דאז, כמו גם לב"כ הנוכחי, כי הטענות המועלות על-ידי המערערים אינו מגובות בראיות כנדרש וכי הטיעון המועלה הינו תיאורטי, במנותק מהעוּבדות והוכחתן.

עוד יצוין, כי לאחַר שלב שמיעת הראיות ובמקביל לשלב הגשת סיכומי הצדדים, ניתן ביום 11.3.2018 פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ד"ר ש' בורנשטין) בעניין מועצה מקומית גדרה (ע"מ 61866-11-15) – אליו התייחסנו במבזק מס' 1701 מיום 21.3.2018* – שעֶָָסק באותן סוגיות, כאשר ההליך בפני בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד נוהל באותו אופן, על-ידי אותם מיַיצגים ועם אותה מעורבוּת של חברת טריניטי ומר אלקובי וביקורת נוקבת על כך מצויה בפסק-הדין האמור.

* למַעבר למבזק זה, לחצו כאן.

נזכיר, כי ביום 2.2.2020 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור שהגישה המועצה המקומית גדרה על פסק-הדין.
בית-המשפט העליון, מפי השופטים ע' פוגלמן, מ' מזוז וד' מינץ, דחה את הערעור ללא צו להוצאות, וזאת לאחַר שב"כ המערערת הודיע כי בעקבות הערות המותב הוא אינו עומד על הערעור (קישור לפסק-הדין).

בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת א' וינשטיין, דחה את הערעור תוך שהוא מחיֵיב את המערערים בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד בסך של 70,000 ש"ח (35,000 ש"ח כל אחד) (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, מתחה השופטת וינשטיין ביקורת נוקבת על התנהלותם של המערערים (ראו פס' 4–11 לפסק-הדין).
כך, ובין היתר, צוין, כי בעקבות פסק-הדין בעניין מועצה מקומית גדרה, ולאחַר שבית-המשפט המחוזי בחיפה זימן את הצדדים להשלמות טיעון בעל-פה (בשים לב לקביעוֹת שנקבעו בפסק-הדין האמור), הגישו המערערים בקשה לאקונית לצרף לתיק את כל חומר הראיות מתיק מועצה מקומית גדרה וכן מתיק נוסף המתנהל בפני בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד.
בקשה זו נדחתה תוך שכונתה על-ידי השופטת "הקש האחרון" בהתנהלות המערערים (ראו פס' 10 לפסק-הדין).

לגופו של עניין, קבעה השופטת וינשטיין – תוך שהיא מַפנה להגדרת מונח "שכר" בחוק מע"מ, וכנגזר מכך, להגדרת המונח "הכנסת עבודה" שבסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה ותוך שהיא מתייחסת לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין שירותי בריאות כללית (ע"א 3844/15) – כי בכל הקשור והמתייחס להחזר הוצאות רכב, דמי חבר לאגודות מקצועיות, ניכוי הפרשה לוועד עובדים, תשלומים לביטוח מפני אובדן כושר עבודה, תשלומים עֵקב פרישה, הפרשות סוציאליות מֵעבר לתקרה והשתלמויות מקצועיות, לא נאמר דבר במישור העובדתי בתצהירה של הגזברית וזו למעשה הפנתה לתצהירו של מר אלקובי (אך כזכור תצהיר זה הוצא מהתיק).
מכאן, שהמערערים לא עמדו בנטל הראיה ביחס לאותם רכיבים ודי בכך כדי לדחות את טענותיהם.

השופטת וינשטיין הוסיפה והתייחסה לטענה הכללית של המערערים בדבר היותם בגֶדר "צינור" להעברת תשלומי השכר של עובדים מסוימים.
השופטת דחתה טענה זו הן מחמת היעדר כל הוכחה והן לגופו של עניין תוך שהיא חוזרת על קביעתו בעניין זה של השופט ד"ר ש' בורנשטין בעניין מועצה מקומית גדרה.

פסק-הדין של בית-המשפט העליון

המערערים – מועצה אזורית מעלה יוסף ובית ספר אזורי מעלה יוסף – הגישו ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון וביום ה (7.1.2021) ניתן פסק-הדין.

בית-המשפט העליון, מפי השופטים י' עמית, ד'ברק-ארז ו-ד' מינץ, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בפסק-דין קצר האוחז פחות משני עמודים קבעו השופטים כי לא מצאו ממש בערעור וכי הם מאמצים את פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מכוח סמכותם לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

למעלה מן הצורך צוין, כי לא הונחה תשתית ראייתית-עובדתית לטענות שונות שהועלו על-ידי המערערים, וטענותיהם נותרו במישור התיאורטי; וכי טענות דומות לאלה שהועלו על-ידי המערערים נדחו בעניין מועצה מקומית גדרה.

עוד צוין, כי לא היה מקום להיעתר לבקשת חברת טריניטי (באמצעות מנהלה מר אלקובי) להצטרף כצד לערעור ולוּ מן הטעם שהבקשה הוגשה ביום הדיון.