מו"מ לפשרה – אין הסכם אין פשרה; מע"מ בשיעור אפס – לינה ושירותים נוספים לתיירים
מו"מ לפשרה – אין הסכם אין פשרה
ביום 26.11.2020 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין נתיבים אספקת דלקים ושמנים בע"מ.
העותרים הורשעו בבית-משפט השלום ברמלה בעבירוֹת הקשורות בשימוש והפקת חשבוניות מס פיקטיביות.
הם ערערו לבית-המשפט המחוזי מרכ-לוד על הכרעת הדין וגזר הדין בעניינם, על חיובם בכפל-מס (לפי סעיף 50(א1) לחוק מע"מ) על-ידי מנהל מע"מ; ועל העדכון לשומת מס ההכנסה שלהם על יסוד הקביעוֹת לגבי אופי החשבוניות.
בהתאם להמלצת סגן הנשיא השופט ד"ר א' סטולר – שאף הציע מתווה מסוים, שנדחה על ידי המשיבה – ניהלו הצדדים מגעים להסכם פשרה.
לטענת העותרים, ביום 17.3.2020 נמסר להם שקיים "אישור עקרוני" להסכם שעל פיו ישלמו לפקיד-השומה 670,000 ₪, ובכך יביאו לקיצן את המחלוקת שבמוקד ערעור מס הכנסה.
דא עקא, ביום 31.3.2020 נסוג, לטענתם, פקיד-השומה "בפתאומיות" מההסכם – ובהמשך, הודיעה המשיבה לבית-המשפט המחוזי "כי אין הסכם פשרה מול פקיד שומה רמלה ואין הסכם פשרה מול מע"מ".
לפיכך, העותרים הגישו עתירה לבית-המשפט העליון (בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק), בגדרהּ התבקש בית-המשפט להורוֹת למשיבה לנמק מדוע הֵפרה את ההסכם עמם, ולהורוֹת לה "לכבד" אותו.
מנגד, המשיבה מַבהירה, כי אף שבין הצדדים התקיים משא ומתן "מתקדם", הובהר לעותרים שהטיוטה כפופה לאישור הגורמים הרלוונטיים. גורמים אלה החליטו שלא לאשר את הצעת הפשרה – הן משום שמשמעותה היא הכרה בחלק הארי של ההוצאות "שלכאורה כלולות בחשבוניות הפיקטיביות", והן בְּשל בטוחות לקויות – ומכאן שמעולם לא התגבש הסכם מחיֵיב בין הצדדים.
בנסיבות אלו, המשיבה סבורה, כי הניסיון לכְפות עליה לפעול לפי הצעת הפשרה "עומד בניגוד מוחלט לעיקרון הבסיסי בניהול מו"מ לפשרה".
עוד טענה המשיבה, כי ההחלטה להימנע מאישור הטיוטה "היא החלטה מקצועית עניינית" וכי מטבע הדברים ניתן להביא הסכמי פשרה לאישור הגורמים המוסמכים רק בשלביו הסופיים של המשא ומתן; וגם אם ניתן היה לעשות זאת מוקדם יותר, לא מדובר בפגם המצדיק התערבות בהחלטה.
בית-המשפט הגבוה לצדק, מפי השופטים נ' הנדל, ד' מינץ ו-י' וילנר, דחה את העתירה (קישור לפסק-הדין).
השופט הנדל סָקר את גלגוליו של המשא ומתן בין הצדדים וקבע, כי הובהר לעותרים כי המתווה המסתמן כפוף לאישור גורמים שטרם בחנו אותו לגופו ועל-כן ברור שלא התגבשה גמירת דעת מצד המשיבה ושלא היה במגעים בין הצדדים כדי ליצוֹר, "על-פי אמות מידה אובייקטיביות", "הסתמכות או אפילו ציפייה" בדבר גמירת דעת כזו.
שעה שכך, אין יסוד לטענה כי המשיבה הֵפרה "את הסכמתה לחתום על הסכם" ודין העתירה להידחות על הסף, בהיעדר עילת התערבות בהחלטתה.
השופט הנדל הוסיף וציין, כי למרות שעל עותר הפונה בבקשת סעד לבית-המשפט הגבוה לצדק לבוא לבית-המשפט "בידיים נקיות" – ובכלל זאת עליו לפַרט את מלוא התשתית העובדתית הרלבנטית להכרעה בעתירה כפי שזו ידועה לו ולא להשמיט הימנה פרטים חיוניים העשויים להשפיע על ההחלטה בעניינו – העותרים לא טרחו לצרף ל-57 נספחי העתירה את ההודעות הרלבנטיות של המשיבה (המוזכרות בפס' 3 לפסק-הדין), למרות שיש בהן כדי לשפוך אור על ההתרחשויות ולהעיד כי כבר בשלב מוקדם של המגעים הובהר שהחתימה מותנית באישורים שטרם התקבלו.
השופט ביקר גם את התיאור הכרונולוגי בעתירה אשר מטשטש את ההתרחשויות הרלבנטיות (ראו פס' 4 לפסק-הדין).
מע"מ בשיעור אפס – לינה ושירותים נוספים לתיירים
כידוע, סעיף 30(א)(8)(א) לחוק מע"מ קובע מע"מ בשיעור אפס לגבי "לינה של תייר בבית מלון ושירותים נוספים שקבע שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, הניתנים אגב לינה כאמור".
ואילו תקנה 12ב לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 ("התקנות") קובעת את השירותים הנוספים שמצוינים באותו סעיף 30(א)(8)(א) ובלבד שניתנו לתייר בבית המלון שבו הוא לן מאת בית המלון ושבחשבונית המוּצאת לתייר יצוין בנפרד כל שירות כאמור שניתן ולצידו מחירו: אספקת מזון ומשקאות; שימוש בבריכת שחיה ושימושים נלווים לשירות זה; שירותי כביסה; השכרת מכשיר טלוויזיה לשימוש בחדרו של התייר; שימוש במתקן סאונה ושירותים נלווים לשירות זה; שימוש בטלפון, בטלקס ובפקס; שימוש במתקני ספורט ובריאות; ותרגום מסמכים, ניסוח מכתבים, עבודות הדפסה ושירותי משרד אחרים.
עוד נציין, כי המונח "בית מלון" מוגדר בסעיף 1 לחוק מע"מ כ"לרבות פנסיון, בית מרגוע, בית אירוח או כיוצא באלה שבו מלינים בדרך כלל בתמורה לפחות חמישה אנשים".
שאלת פרשנותן של הוראות סעיף 30(א)(8)(א) לחוק מע"מ ותקנה 12ב לתקנות מע"מ נדוֹנה לאחרונה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין יעקב.
באותו עניין, המערער דיווח למשיב על הכנסות החייבות במע"מ בשיעור אפס בגין שירותים שניתנו על-ידיו לתיירים.
לטענת המערער, לקוחותיו הם תיירים, בעלי משפחות מהמגזר החרדי, המגיעים לישראל מחו"ל ושוכרים דירות באופן עצמאי מבעלי הדירות ומודיעים למערער על מיקום הדירה ותאריכי שהותם בדירה. המערער מפרסם בחו"ל ובישראל את השירותים שהוא מעניק – הכוללים כביסה, סידור החדר ואספקת מזון ושתייה – והתשלום למערער מבוצע ישירות על-ידי התיירים.
המשיב לא קיבל את דיווחיו של המערער והוציא לו שומת עסקאות, בטענה כי המערער לא הוכיח שהדירות מקיימות את התנאים לשם הכרה בהן כ"בית מלון", שכּן לא הוכח כי בעלי הדירות נרשמו כעוסקים מורשים המפעילים בית מלון; וכן מהטעם הנוסף שהשירותים שניתנו לתיירים לא ניתנו על-ידי בית מלון אלא על-ידי המערער, בעוד שכוונת המחוקק הייתה כי השירותים יסופקו לתייר על-ידי בית המלון שבו הוא לן.
בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, נדרש השופט דורות לשאלה האם הדירות עונות להגדרת המונח "בית מלון" שבסעיף 1 לחוק מע"מ וענה על כך בחיוב.
לדבריו, המשיב בחר שלא לחקור את בעלי הדירות ולא הציג ראיות הסותרות את רשימת תדירוּת התפוסה של כל אחת מהדירות וכן את התמונות שצורפו על-ידי המערער, ומשכך ניתן לקבל את טענת האחרון כי בדירות לנו בדרך כלל בתמורה לפחות חמישה אנשים.
עוד ציין השופט, כי אין לקבל את טעת המשיב לפיה לא די בכך שהדירות עונות על הגדרת התנאים הפיזיים של "בית מלון", אלא שעל הבעלים של אותן דירות להירשם כעוסקים מורשים המפעילים בית מלון. זאת, מהטעם שאין שום אזכור בחוק מע"מ לחובת הרישום כמרכיב בהגדרת המונח "בית מלון".*
* השופט התייחס בעניין זה גם להוראת פרשנות 2/9 מיום 20.5.1997 של המחלקה המקצועית במע"מ המתייחסת לצימרים.
לאחר מכן, המשיך השופט דורות ובָּחן האם עלה בידי המערער להוכיח כי מדובר בשירותים נוספים (בנוסף ללינת התייר בבית המלון) המנויים בתקנה 12ב לתקנות.
השופט דחה את טענת המערער לפיה התנאי הקבוע בתקנה האמורה והדורש שהשירותים יינתן לתייר בבית המלון בו הוא לן "מאת בית המלון" יוצר אפליה לטובת בית מלון שנותן את השירות לתייר באמצעות גורם שלישי. זאת, לאור ההיסטוריה החקיקתית אליה נדרש השופט, בין היתר, בעניין איתרנתי טראבל בע"מ (ע"מ 66728-03-16).*
* למַעבר למבזק בנושא זה, לחצו כאן.
השופט דחה גם את טענתו הנוספת של המערער (המהווה בבחינת תקיפה עקיפה) לפיה שר האוצר חרג מסמכותו, שכּן המחוקק הִסמיך את השר לפַרט את השירותים הנלווים שיינתנו לתייר אך לא הִסמיכו להגביל או לקבוע את זהוּת נותני השירותים לתייר.