כרסום בפטוֹר מדיווח לעולה חדש/תושב חוזר ותיק

כידוע, במסגרת תיקון 168 לפקודת מס הכנסה נוספו, בין היתר, לפקודת מס הכנסה הוראות סעיף 134ב לפיהן יחיד שהיה לתושב ישראל לראשונה ("עולה חדש") או לתושב חוזר ותיק כאמור בסעיף 14(א) לפקודה,* לא יהא חייב בהגשת דוח שנתי לגבי כל הכנסותיו שהופקו או שנצמחו מחוץ לישראל או שמקורן בנכסים מחוץ לישראל, במשך עשר שנים מהמועד שהיה לתושב ישראל כאמור.

* המדובר ביחיד ששב והיה לתושב ישראל לאחַר שהָיָה תושב-חוץ במשך עשר שנים רצופות לפחות.

תחילת ההגדרה החדשה נקבעה ליום 1.1.2007, וזאת לגבי מי שהָיָה לתושב חוזר ותיק ביום 1.1.2007 ואילך.

עם זאת, מי ששב והיה לתושב ישראל בשנת-המס 2007, 2008 או 2009, נחשב לתושב חוזר ותיק אם היה לתושב ישראל כאמור לאחַר שהָיָה תושב-חוץ במשך חמש שנים רצופות לפחות בלבד.

במקביל, ובין היתר, נוספו לפקודת מס הכנסה באותו תיקון הוראות סעיף 135(ב) לפקודה לפיהן יחיד שהוא עולה חדש או תושב חוזר ותיק לא יהיה חייב בהגשת הצהרת הון במשך עשר שנים מהמועד שהיה לתושב ישראל כאמור.

בהמשך לכך,  נבקש לעדכנכם לגבי פסק-הדין שניתן לפני מספר ימים על-ידי בית-המשפט העליון (בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק) בעתירה שהגישה גב' ג'אורג'יאנה מורחן.

בגדרהּ של העתירה התבקש צו הצהרתי המורה כי "העותרת אינה חייבת בדיווח לרשויות המס בכלל ובפרט לגבי כל הכנסותיה שהופקו או שנצמחו מחוץ לישראל או שמקורן בנכסים מחוץ לישראל".
בנוסף, התבקש בית-המשפט להורוֹת למשיבים (מס הכנסה ומשטרת ישראל) "להפסיק לחקור את העותרת לגבי חשבונות הבנק שלה, נכסיה, עסקאות, חוזים וכו' מחוץ לגבולות מדינת ישראל".

בתמצית נציין, כי העותרת, ילידת 1980, נולדה ברומניה ובעלת אזרחות רומנית.
בשנת 2011 קיבלה העותרת אזרחות ישראלית, בהליך מדורג לקבלת מעמד מכוח נישואיה בשנת 2005 לבן-זוג אזרח ישראל, מר עופר זלצמן ("זלצמן").
בחודש ינואר 2019 נפתחה חקירה גלויה של רשות המסים ומשטרת ישראל נגד העותרת, זלצמן ואחרים, בחשד כי היו מעורבים בהעתקה והפצת עותקים דרך האינטרנט של תוכניות טלוויזיה וסרטים ללקוחות מחו"ל; וזאת תמורת תשלום, מבלי שהיו להם הזכויות לכך ומבלי לדַווח על הכנסותיהם לרשויות המס.*

בכך ביצעו, לפי החשד, עבירות מס לפי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, סעיף 220 לפקודת מס הכנסה ועבירות נוספות.

בחודש אוגוסט 2020 הועבר תיק החקירה לעיון המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, על-מנת לשקוֹל הגשת כתב אישום נגד העותרת.

לטענת העותרת, היא נחשבת ל"תושב ישראל לראשונה" ועל-כן היא פטורה מדיווח על הכנסות שמקורן מחוץ לישראל וכן מתשלום מס על הכנסות אלו לתקופה של עשר שנים מהמועד שבו קיבלה אזרחות ישראלית (קרי: עד ליום 15.11.2021) ובהקשר זה סומכת העותרת את ידיה על הוראות סעיפים 134ב ו-135(ב) לפקודה.
עוד לטענתה, גם כיום מרכז חייה הוא ברומניה ושם גם מתנהלת הפעילות העסקית שלה, ואף בְּשל כך אין היא חייבת בדיווח על הכנסותיה לרשויות המס ואין היא נושאת בחבות במס למדינת ישראל.
בהינתן האמור, לגישת העותרת שמורה לה הזכות שלא למסור למדינת ישראל כל מידע בנוגע לפעילותה הכלכלית בחו"ל, וחקירתה בנושאים אלה פוגעת בזכויותיה ומנוגדת לחוק.

בית-המשפט העליון, מפי השופטת ע' ברון, דחה את העתירה על הסף (קישור לפסק-הדין).

השופטת ברון קבעה, כי שיקול הדעת הנתון לרשויות התביעה, האכיפה והחקירה בכל הנוגע לחקירה פלילית ולהעמדה לדין הוא רחב; ובהתאם, היקף התערבותו של בית-המשפט הגבוה לצדק בהחלטותיהן של הרשויות המוסמכות בנושאים מסוג זה מצומצם ומוגבל למצבים שבהם ההחלטה לוקה באי-חוקיות או בחוסר סבירות קיצוני או מובילה לעיוות דין מהותי.
עוד קבעה השופטת, כי ניהול חקירה פלילית מצוי בליבת שיקול הדעת המקצועי המסוּר לרשויות האכיפה – ולא עלה בידי העותרת להצביע על עילה מבוררת כלשהי להתערבותו של בית-המשפט בחקירה תלויה ועומדת, לא כל שכּן להורוֹת למשיבים להפסיק את חקירתה של העותרת בעיצומה.

לענייננו, חשובים דבריה של השופטת ברון באשר להוראות סעיפים 134ב ו-135(ב) לפקודה:
"וזאת יש להבהיר: הוראות פקודת מס הכנסה המעניקות פטור מחובת דיווח לרשויות המס, גם אם חלות בעניינה של העותרת (נושא השנוי במחלוקת כשלעצמו), בכל מקרה אינן יכולות לשמש כסות לפעילות בלתי חוקית של הנישום; ואין זאת אלא שפטור מדיווח אינו מקנה 'חסינות' מחקירה ומהעמדה לדין מקום שבו נעברו עבירות כדוגמת אלה שבהן חשודה העותרת. בשים לב לאמור, טענות העותרת בנוגע לפגיעה בזכויותיה שמורות לה, וככל שהחשדות יובילו להגשת כתב אישום נגדה וככל שתמצא לנכון, פתוחה לפניה הדרך לשוב ולטעון בנושא במסגרת ההליך הפלילי. למותר לציין כי איננו מביעים עמדה כלשהי לגופן של טענות העותרת.
יש לדחות אף את בקשתה של העותרת להצהיר כי אינה חייבת בדיווח לרשויות המס. כפי שהבהירו המשיבים בתגובתם, מדובר בסוגיה הדורשת בירור עובדתי ומשפטי שלא זה המקום לערוך – אלא בגדרם של ההליכים הייחודיים לדיני המס ובהתאם להוראות הפקודה" [ההדגשות אינן במקור – הח"מ.]