תושבוּת חברה
ההחלטה מיום 15.4.2018
במבזק מס' 1709 מיום 2.5.2018 דיווחנו, בין היתר, על החלטתו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין אלעד ברקן וחברת Knockagh International Ltd.
עניינה של ההחלטה בבקשת המערערים (חברה משפחתית והנישום המיַיצג שלה) לבטל את החלטת בית-המשפט על מתן ארכה למשיב (פקיד-שומה פתח-תקווה) להגשת הודעה המפרשת את נימוקי השומה בערעור של הנישום המיַיצג ובבקשה למתן פסק-דין בהיעדר הודעה המפרשת את נימוקי השומה בשני הערעורים.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את הבקשות תוך פסיקת הוצאות בסך 10,000 ש"ח לזכות המערערים (קישור להחלטה).
בראשית הדברים, ניתח השופט בורנשטין את הנסיבות שקָדמו לבקשת הארכּה שהגיש המשיב ולבקשות למתן פסק-דין בהיעדר הודעה המפרשת את נימוקי השומה שהגיש המערער, ובכלל זאת את התצהירים שהוגשו על-ידי הצדדים.
לאחר מכן, נדרש השופט בורנשטין לפסק-הדין שניתן בסוגיה זו בפרשת נחושתן (ע"א 519/82) וקבע (תוך שהוא מַפנה גם לפסק-הדין בעניין פנינת טל (רע"א 1643/00)), כי בנסיבות העניין, ולאחַר בחינת סיבת ומידת האיחור וכן סיכויי הערעור, אין מקום לחסום את דרכו של המשיב להתגונן מפני הערעורים רק בְּשל האיחור בהגשת נימוקי השומה, בפרט בשעה שניתן לתת ביטוי לאיחור זה באמצעות פסיקת הוצאות לטובת המערערים בגין הבקשות שהוגשו על-ידיהם והטרחה שנגרמה להם בְּשל כך.
פסק-הדין
ביום 18.10.2020 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט, מפי השופט ד"ר א' גורמן, בערעור.
ואילו ביום 12.11.2020 ניתנה החלטתו של השופט גורמן בבקשת המערערים לחסות מספר פרטים נוספים בפסק-הדין. השופט דחה את הבקשה וקבע (לבקשת המערערים) כי פסק-הדין יפורסם רק ביום 17.11.2020.
בתמצית נציין, כי במסגרת פסק-הדין, האוחז 100 עמודים, נדונו מספר מחלוקות שנתגלעו בין המערערים – חברת Knockagh International Ltd ("המערערת") שהינה ברוב שנות-המס שבמחלוקת חברה משפחתית כמשמעותה בסעיף 64א לפקודת מס הכנסה; ואלעד ברקן ("המערער") שהינו, כאמור, הנישום המיַיצג – לבין המשיב, פקיד-שומה פתח תקווה.
אחת המחלוקות נעה סביב שאלת מועד הפיכתה של המערערת ל"תושב ישראל" כמשמעותו בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה: האם לכל המאוחר בשנת-המס 2006 (כטענת המשיב שלפיה המערערת נוהלה מישראל על-ידי אביו של המערער) או רק בשנת-המס 2010 (כטענת המערערת). מועד זה רלבנטי לאור העובדה שבחודש דצמבר 2006 קיבלה המערערת תקבול שמקורו במניות דיברסינט החייב, לטענת המשיב, במס בידיה, בהיותה, כאמור, תושבת ישראל.
הערעור נדחה ברובו (קישור לפסק-הדין).
באשר לסיווג המערערת כתושבת ישראל בשנת-המס 2006 וחיובה במס בגין התקבול שקיבלה באותה שנה, קבע השופט גורמן כי בשים לב לראיות שהוגשו ולראיות שהמערערת סירבה להגיש הוא היה מוכן לקבל את עמדת המשיב ולקבוע כי המערערת אכן הייתה תושבת ישראל בשנת-המס 2006 (ראו פס' 151–154 לפסק-הדין).
עם זאת, השופט קיבל את ערעור המערערת על השומה לשנת-המס האמורה, וזאת לאור הסתירה הפנימית בין טענת המשיב כי המניות היו שייכות למערערת (ועליה התבססה אותה שומה) לבין טענתו במחלוקת הראשונה (ההפסדים ממכירת המניות) לפיה המניות היו שייכות לאביו של המערער, והמניעוּת הנובעת מכך (ראו פס' 157–159 לפסק-הדין).