התנהלות חמורה של משרדי מע"מ נתניה

ביום 24.9.2020 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט א' גורמן, בעניין יגאל מסיכה.

עניינו של הערעור בשומות מס עסקאות ומס תשומות שהוציא המשיב – מנהל מע"מ נתניה – למערער בגין השנים 1991–1993 וכן בקנס בשיעור 1% מסך העסקאות שהוטל על המערער בהתאם להוראות סעיף 95א לחוק מע"מ. חוב המס הנטען העדכני הוא כחצי מיליון ש"ח כולל הפרשי הצמדה וריבית.
במסגרת הערעור, הגיש המשיב בקשה לסילוק על הסף של הערעור בטענה, כי המערער לא הגיש השגה על השומות במועד.

משבא השופט גורמן לכתוב את ההחלטה בבקשה, גילה השופט כי נתון עובדתי שסיפק המשיב בתצהירו ושעליו ביסס חלק ניכר מטענותיו, אינו יכול להיות נכון.

ודוק: בקשת המשיב (לסלק את הערעור על הסף) נתמכה בתצהירה של גב' סימה (שמחה) לוי, מנהלת המשיב, שבו צוין, כי "למערער חוב מס משנת 93', בגין שומת מס עסקאות ושומת מס תשומות שהוצאו ביום 03.01.1993, לשנים 1993-1991, בסך 102,359 ₪ (קרן) (להלן: 'השומות'), וכן קנס בשיעור 1%..." [ההדגשה אינה במקור – א' ש'.]
לתצהיר האמור צורפו מסמך הנימוקים לשומות ולהטלת הקנס שהתאריך הנקוב עליו הוא "כ' בטבת תשנ"ד 3 ינואר 1993" וכן השגות המערער שעל גביהן חותמת "נתקבל" של המשיב והתאריך 1.2.1994.

למזלו של המערער, הגם שאין זה מתפקידו של בית-המשפט לחקור בנבכי תאריכי המסמכים שמוגשים לו, השופט גורמן הבחין בחוסר ההגיון שבתאריך הלועזי הנקוב במסמך הנימוקים לשומות ולהטלת הקנס (3.1.1993), שהרי הכיצד ייתכן שכבר ב-3 בחודש ינואר הוּצאה שומה המתייחסת לשנת 1993 כולה. ואכן, בדיקה שעָרך השופט לגבי המרת התאריך העברי בלועזי הִצביעה על כך שביום כ' בטבת תשנ"ד חל אכן ביום 3 לחודש ינואר, אולם בשנת 1994 (ולא 1993)...

לאור האמור, השופט גורמן ביקש את הבהרתו של המשיב.

וכך, בין היתר, צוין בתשובתו של המשיב: "ממרשמי מחשב המשיב עולה, כי השומות מושא הערעור הוצאו ביום 28.12.1993. בנספח א' לנספחי המשיב נפלה טעות בתאריך של הוצאת השומות ונכתב שהוצאו ביום 03.01.1993. כפועל יוצא מכך, נפלה טעות בהתייחסות מטעם המשיב, בבקשה לסילוק על הסף, בתצהיר המשיב ובכתב התשובה."

מתשובה זו עלה אפוא, כי לא רק שהמשיב אישר שהחשד שעלה בלבו של השופט גורמן היה נכון והתאריך הלועזי הנקוב על מסמך נימוקי השומה והקנס אינו נכון, אלא שהמשיב אף הודה כי נתון זה היה רשום מקדמת דנא במרשמי מחשב המשיב ולמרות זאת הוא לא הוזכר בכתבי בי הדין ואף לא בתכתובת ארוכה שהייתה בינו לבין המערער במרוצת כעשרים שנה.

לאור ממצאים חמורים אלה, מצא השופט גורמן לקבל את הערעור במובן זה שקבע כי המשיב מנוּע מלנקוט בהליכי גבייה נוספים (קישור לפסק-הדין).

וכך קבע השופט גורמן:

"טעויות עלולות לקרות לכל אדם, ואין מי שחף מהן. בהחלט עלול מישהו במשרדי המשיב בשנת 1994 לטעות ולהקליד 1993 במקום 1994 (ודאי כאשר מדובר בתחילת השנה). טעות זו גרמה לכך כי המערער, באי כוחו ובתי המשפט, הוטעו (על-ידי המשיב) לאורך שנים רבות בהבנת העובדות לאשורן. מדובר בטעות משמעותית – אשר יש לבחון את השלכותיה, אולם היא כאמור עלולה לקרות.
אלא שחמור לאין ערוך הוא הדבר השני שהוזכר לעיל: המשיב הודה כי במחשביו היה רשום כי השומות הוצאו ביום 28.12.1993. המשיב הגיש לפניי בקשה לסילוק על הסף, הכוללת 222 עמ' (ובהם מסמכים רבים ממרוצת השנים, ובכלל זה עשרות עמודים ממחשבי המשיב), ואת הנתון העובדתי הפשוט לפיו במחשביו מצוין כי השומות הוצאו ביום 28.12.1993, הוא לא טרח לכתוב. המשיב לא טרח לשפוך אור של ממש בתגובתו על עניין זה ולהבהיר האם בעת הגשת התצהיר היה מודע לנתון זה המופיע במחשביו אם לאו.
[...]
יתירה מזו, אומר בצורה פשוטה, איני מאמין כי במשך למעלה מ-20 שנה, איש במשרדי המשיב, מבין האנשים הרבים שעסקו בפניותיו החוזרות ונשנות של המערער, לא ראה כי במחשבי המשיב מצוין כי השומה הוצאה בימים האחרונים של שנת 1993 ולא הבין כי ההשגות הוגשו למעשה במועד. אני מתקשה אף להאמין כי במשך שנים ארוכות אלה, לא היה איש מקרב אנשי המקצוע העוסקים בתחום אצל המשיב, אשר הבין כי לא ייתכן כי בראשית חודש ינואר שנת 1993 הוצאה שומה לשנת 1993 כולה.
קשה להשתחרר מן החשד כי לאמיתו של דבר נתונים אלה היו ידועים היטב למשיב, והוא בחר במשך שנים להעלים אותם מהמערער, מבאי כוחו ומבתי המשפט שישבו על המדוכה."

ובהמשך הדברים:

"מצופה כי המשיב, המבקש כיום לגבות מאדם חוב בסך העולה כיום על חצי מיליון ₪, יוודא את העובדות לאשורן וינקוט בזהירות המתחייבת – לבל יטעה את בית המשפט.
חובה היה על המשיב להציג את הנתונים לאשורם, גם אם אלה אינם משרתים אותו. על כורחנו, השמטה מסוג זה מעוררת באופן טבעי את החשד (אשר כאמור, איני יודע אם נכון הוא אם לאו) כי המשיב ידע מזה עשרות שנים(!) על הבעיה הרובצת לפתחו (התיישנות ההשגות), ולא רק שהוא מסתיר נתון המצוי בפניו והמחזק את טענות המערער, אלא שהוא טוען שוב ושוב כי ההשגות הוגשו באיחור של שנה – תוך שהוא יודע כי אין זה נכון.
מדובר בסוג החשדות אשר עלולים לכרסם באמון הציבור במערכת אכיפת החוק וגביית המס, ולכן יש לפעול למניעתם."

לבסוף, התייחס השופט גורמן להוצאות שתושתנה על המשיב:

"דרך התנהלותו של המשיב, אשר לא חשף בפני המערער ובתי המשפט את העובדות לאשורן – אותן ידע או שהיה עליו לדעת, ואשר כתוצאה מכך נקט מול המערער הליכי גבייה במשך לפחות שני עשורים – שלא כדין, חמורה בעיניי. בהטלת ההוצאות איני מתיימר לפצות את המערער בגין נזקים שנגרמו לו, אם נגרמו, אלא רק בגין ההליך שלפניי. אלא שתמונת הדברים הכללית נלקחת אף היא בחשבון ואין להתעלם ממנה. לאור זאת, המשיב יישא בהוצאות המערער, כאשר סכום ההוצאות יהיה מורכב משני רכיבים:
א. סך הקנס בו היה צריך לחוב המערער. סכום זה לא ישולם למערער בפועל, אלא שלאור הכללתו בסך ההוצאות בהן חב המשיב למערער, הרי שהוא יקוזז כנגד החוב הנובע מהקנס.
ב. סך של 30,000 ₪ אשר ישולמו למערער תוך 30 ימים, שאם לא כן יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית מהיום."

דומנו שהדברים מדברים בעד עצמם.