דיווח כוזב למס שבח

שלשום (6.9.2020) ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בענין עו"ד משה דן.

עניינו של פסק-הדין בערעור שהגיש עו"ד משה דן על הכרעת הדין מיום 15.7.2018 ועל גזר הדין מיום 23.12.2018 שניתנו על-ידי בית-משפט השלום (השופטת נ' תבור) בגין הרשעתו של המערער בעבירוֹת לפי סעיפים 98(ג2)(1) ו-98(ג2)(4) לחוק מיסוי מקרקעין* והעמדת עונשו על ששה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לצד עונשים נלווים.

* מסירת הצהרה כוזבת במטרה להתחמק ממס או לעזור לאחֵר להתחמק ממס ועשיית שימוש במרמה ערמה או תחבולה לצורך עזרה לאחֵר להתחמק ממס.

כפי שנקבע בהכרעת הדין, עו"ד דן מסר בטופס הדיווח שהגיש למנהל מיסוי מקרקעין הצהרה כוזבת לגבי מכירת בית מגורים בסביון על-ידי חמותו של המערער, גב' שרית קופל.
הכזב בהצהרה בא לידי ביטוי בכך שהדיווח נעשה על-גבי טופס מס שבח שמספרו 7000 וצבעו ורוד, טופס המשַמש להצהרה על מכירת דירת מגורים בפטוֹר ממס ומבלי שהנכס כולל זכויות לבניה שאינן מנוצלות. זאת, על אף שמכירת הבית לא הייתה זכאית לפטוֹר ממס שבח (לאור מכירה של דירת מגורים אחרת (בחולון) בפטוֹר ממס שבח בארבע השנים שקָדמו למכירת הבית בסביון) ושהבית כָּלל זכויות בניה בלתי-מנוצלות.
בית-משפט השלום קבע, כי ממכלול הנסיבות יש ללמוד כי הדיווח נעשה כפי שנעשה במטרה לעזור לחמותו של עו"ד דן להתחמק ממס. כך, נקבע, כי לעו"ד דן היה עניין אישי במכירת הבית בסביון וברווחים ממכירתו, שכּן מֵעבר לרצון להיטיב את מצבה הכלכלי של חמותו, הוא הפיק רווח אישי ישיר ממכירת הבית בדמות הכספים שהעניקה החמות לבתה (הנשואה לו) ולנכדיה.

יצוין, כי בכתב האישום הואשמה אף גב' קופל בביצוע עבירוֹת לפי הסעיפים בהם הורשע עו"ד דן, אך בית-המשפט זיכה אותה מהאישום בביצוע עבירוֹת אלו, מחמת הספק. עם זאת, גב' קופל הורשעה בביצוע עבירוֹת אחרות לפי פקודת מס הכנסה בְּשל אי-דיווח על הכנסות משכר דירה.

עוד יצוין, כי במבזק מס' 1759 מיום 9.12.2018 (קישור למבזק) התייחסנו, בין היתר, להחלטתה של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין בערר שהוגש על-ידי גב' קופל (ו"ע (מרכז-לוד) 29094-05-18) על החלטת מנהל מיסוי מקרקעין לדחות את בקשתה להארכת מועד לתיקון שומת מס השבח שהוּצאה לה לגבי מכירת הדירה האחרת (המרת הפטוֹר בשומת חיוב).

בית-המשפט המחוזי, מפי השופטים א' הימן (אב"ד), ל' ביבי ו-ע' מאור, דחה את הערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין (קישור לפסק-הדין).

בית-המשפט המחוזי קבע, כי בדין לא מצא בית-המשפט קמא ליתן אמון בגרסת המערער כי דיווחיו הכוזבים נעשו שלא מתוך כוונה להשתמט מתשלום מס, אלא משום טעות בתום-לב; וכי מסקנתו של בית-המשפט קמא נטועה היטב בניתוח הראיות שהוצגו בפניו ולא היה מקום למסקנה אחרת.

עוד ובין היתר קבע בית-המשפט המחוזי, כי מקובלת עליו קביעתו של בית-המשפט קמא לפיה לא הונחה תשתית ראייתית להוכחת אכיפה בררנית ופסולה ובתוך כך לא הוכח כי ההבחנה בין עניינו של המערער לבין מקרים אחרים מבוססת על חוסר סבירוּת או שיקולים בלתי-ענייניים; וכי זיכויָה של החמות מהעבירוֹת שיוחסו לה אינו משמיט (כפי שנטען לראשונה בערעור) את הבסיס להרשעת המערער, שכּן קיומה של עבירה של שימוש במרמה לצורך עזרה לאחֵר להתחמק ממס אינה תלויה בקיומה של עבירה של שימוש במרמה במטרה להתחמק ממס על-ידי האחר.