מס רכישה בגין עבודות פיתוח (סיבוב חמישי)

במבזקים מיום 8.7.2018, 22.10.2018 ו-19.6.2019 נדרשנו לפסקי-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין אאורה השקעות בע"מ, שיכון ובינוי נדלן בע"מ, אלמוג ב.ז. בניה והשקעות בע"מ ואמרלד בנין ופיתוח בע"מ.
בארבעת המקרים, נדוֹנה השְאֵלה האם על העוררות לשלם מס רכישה בגין עבודות פיתוח.

בעניין אאורה השקעות בע"מ ובעניין שיכון ובינוי נדלן בע"מ, קיבלה ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופטת א' וינשטיין (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד א' סימון ועו"ד ח' שטרן), את הערר (קישור למבזק בעניין זה).*

פסק-הדין בעניין שיכון ובינוי נדלן בע"מ (קישור לפסק-הדין) ניתן יומיים לאחַר מתן פסק-הדין בעניין אאורה השקעות.

בעניין אלמוג ב.ז. בניה והשקעות בע"מ, דחתה ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט ר' סוקול (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד נ' מולכו ועו"ד ח' שטרן), את הערר (קישור למבזק בעניין זה).

ואילו בעניין אמרלד בנין ופיתוח בע"מ, קיבלה ועדת-הערר בראשות השופט סוקול את הערר (קישור לפסק-הדין).

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי פורסם פסק-דין נוסף בנושא של ועדת-הערר בראשות השופטת א' וינשטיין (עו"ד ח' שטרן ועו"ד א' סימון – חברים), וזאת בעניין שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ.

ועדת-הערר דחתה את הערר, תוך חיוב מנהל מיסוי מקרקעין חדרה בהוצאות העוררות ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 90,000 ש"ח (30,000 ש"ח לכל אחת משלוש העוררות) (קישור לפסק-הדין).

השופטת וינשטיין ציינה, כי למרות שהמחלוקות בערר דנן זהוֹת לחלוטין למחלוקות שהוכרעו על-ידי הוועדה בעניין אאורה ובעניין שיכון ובינוי, עמד המשיב בתוקף על ניהולו עד תום של הערר דנן, לרבות קיום דיון הוכחות, ותוך שהוועדה נדרשת לקרוא את סיכומיו "בלב פתוח ובנפש חפצה וללא דעה מוקדמת"; וכל זאת, על אף שהמשיב לא הגיש כלל ערעור לבית-המשפט העליון על פסקי-הדין בעניין אאורה ובעניין שיכון ובינוי.
השופטת וינשטיין הוסיפה וציינה בעניין זה, כי "תנוח דעתו של המשיב, כי אף בלא המלצתו זו – קראנו בתשומת לב ובעיון רב את סיכומי שני הצדדים, כמו גם את התצהירים על נספחיהם וכל הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים – כפי נוהגנו בכל תיק" (פס' 9 לפסק-הדין); וכי "אילו היה המשיב עצמו פועל באותו לב פתוח, נפש חפצה והעדר דיעה קדומה עליהם המליץ לוועדת הערר – ייתכן שלא היינו נדרשים לכתיבת פסק דין שלישי במספר בסוגיית הכללת הוצאות פיתוח בשווי המכירה" (פס' 11 לפסק-הדין).

תשומת לבכם, בין היתר, לניתוחה של השופטת וינשטיין (בפס' 74 ואילך לפסק-הדין) ביחס לטענת העוררות לפיה הן הסתמכו על מצגיה של רשות המסים כפי שבאו לידי ביטוי בהוראת ביצוע 28/97 ובמכתב ההנחיה של עו"ד מ' סופר (מי שהייתה מנהלת מחלקת מיסוי מקרקעין וקבלנים בחטיבה המקצועית שברשות המיסים) המורֶה לכל משרדי השומה לפעול בהתאם להלכת שרביט. 
השופטת קיבלה את הטענה האמורה וקבעה, בין היתר, כדלקמן (פס' 92 לפסק-הדין): "לא יעלה על הדעת, כי רשות המס תתנער מהוראת ביצוע שלה עצמה, אשר לא שונתה, לא עודכנה ולא בוטלה. אם אין משמעות להוראות ביצוע – מה לה לרשות המס כי תפרסמן? ואם יש בעיני רשות המס משמעות להוראות הביצוע היוצאות תחת ידה – תתכבד ותעמוד מאחוריהן, ואם סבורה היא כי אינן עדכניות עוד – תואיל לטרוח ולשקף את השינוי בעמדתה בדרכים המקובלות, באופן שיעמיד את הנישומים ומייצגיהם על השינוי במדיניותה. על אחת כמה וכמה שאין לקבל טענה בדבר מחסור בכוח אדם כתירוץ למחדלה. ובהקשר זה לא נוכל שלא להעיר, כי המשאבים שהושקעו על ידי המשיב בניהולו של הליך ערר זה, היו מן הסתם גדולים יותר מאלה שהיו נדרשים על מנת לתקן את הוראת הביצוע."