דחיית תקופות בעניין הליכי מס – מיסוי מקרקעין; ערר על קנס בגובה 1,040 ש"ח; ערר על החלטת ביניים

דחיית תקופות בעניין הליכי מס – מיסוי מקרקעין

במבזק האחרון דיווחנו, בין היתר, אודות פרסום תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (דחיית תקופות בענייני הליכי מס), התש"ף-2020 ("תקנות שעת חירום") (קישור לתקנות), לפיהן בחישוב התקופות שנקבעו בהוראות החוק המנויות בתקנות שעת חירום – ובכללן הוראות מסוימות בחוק מיסוי מקרקעין – לא תבוא במניין התקופה שמיום 22.3.2020 ועד ליום 31.5.2020 ("התקופה הקובעת"), וזאת אם מועדי סיומן של תקופות אלו חלים בתקופה הקובעת או בחודשיים שאחריה.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי פורסמה הוראת ביצוע מיסוי מקרקעין מס' 2/20 (קישור להוראה) ובה הסבר ביחס לאותן הוראות בחוק מיסוי מקרקעין הנכללות בתקנות שעת חירום.

ערר על קנס בגובה 1,040 ש"ח הסתיים בהוצאות בגובה 20,000 ש"ח

ביום 25.3.2020 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין בעניין שריקר.

העורר הוא אחד מתוך 24 בעלי דירות ("המוֹכרים") בבניינים בפתח-תקווה בהם מתבצע פרוייקט תמ"א 38 בעקבות הסכם שנערך בין המוֹכרים לבין חברת טר ארמה יזום ובינוי בע"מ ("היזם").
היזם התחייב לשאת, בין היתר, בתשלום המסים החָלים על המוֹכרים והוא שהָיה הגורם הדומיננטי בהתנהלות מול המשיב, מנהל מיסוי מקרקעין מרכז.
בין המשיב לבין היזם והמוֹכרים התעוררות מספר מחלוקות, אשר הגיעו הגיעו לסיום במסגרת הסכם פשרה מיום 6.4.2017, בגדרו צוין, כי ההסכם "אינו מבטל ריבית, הצמדה או קנס אלא אם כן נאמר בו אחרת".
בעקבות האיחור בהגשת ההצהרות על-ידי הצדדים, הטיל המשיב על היזם ועל המוֹכרים קנס אי-הצהרה במועד, בהתאם להוראות סעיף 94א לחוק מיסוי מקרקעין. הקנס הוטל בגין 24 מכירות שבוצעו בין המוֹכרים לבין היזם, כך שעל היזם הוטלו 24 קנסות (בהיותו צד לכל אחד מהמכירות) וקנס אחד על כל אחד מ-24 בהמוֹכרים (לכל תא משפחתי הוּצאה שומה אחת). כל קנס בודד עמד על סך של 1,040 ש"ח.
בעקבות הבקשה שהגישו היזם והמוֹכרים, הופחתו הקנסות ליזם מ-24 קנסות לקנס אחד בלבד; ואילו הקנסות שהוטלו על המוֹכרים (אותם התחייב היזם לשלם) לא הופחתו ונותרו על כנם.

על הקנסות שהוטלו על המוֹכרים הוגש ערר לוועדת-הערר, תוך תשלום אגרת בית-משפט בגין שומה אחת בלבד, וזאת על אף שהערר התייחס ל-24 שומות.
ביום 26.3.2019 קיבלה ועדת-הערר את בקשת המשיב והורתה לשאר המוֹכרים לשלם את אגרת בית-המשפט. משלא עשו כן והודיעו כי אין בכוונתם לשלם את האגרה, הורתה הוועדה ביום 7.5.2019 כי שאר המוֹכרים יימחקו מההליך, כאשר רק העורר, אשר היה היחיד ששילם את האגרה, יוותר עורר יחיד.
דהיינו, הערר מתייחס לעורר ולקנס אחד בלבד בסך 1,040 ש"ח.

ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט א' גורמן (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד מ' בן לולו ושמאי מקרקעין א' לילי) דחתה את הערר (קישור לפסק-הדין).

בראשית פסק-הדין, ניתח השופט גורמן את הוראות סעיף 94א לחוק מיסוי מקרקעין ותכליתן.
השופט קבע, כי התערבותה של הוועדה בהחלטת המשיב מכוח הסמכות המוקנית לו באותו סעיף להפחית את הקנס או לבטלו תיעשה במקרה בו יתברר כי המשיב פעל תוך חריגה מסמכות, פגיעה בכללי צדק טבע או או כאשר ההחלטה נגועה בחוסר-סבירות קיצוני; וכי המקרה דנא אינו נופל לאף אחת מהקטגוריות הללו.
למעלה מן הצורך, הִמשיך השופט והִבהיר עד כמה אין החלטת המשיב נגועה בחוסר סבירוּת המצדיק את ביטולה, וזאת תוך שהוא מַפנה, בין היתר, להסכם הפשרה.
לבסוף, ציין השופט גורמן, כי הגם שעמידה על זכותו ליומו בבית-המשפט היא זכותו של העורר, ראוי שהעורר (ובפועל – היזם) יחויב לשאת בְּעלות ההליך שעל קיומו עמד.
בהתאם, קבע השופט, כי הערר יידחה ועל העורר תושַתנה הוצאות משפט בסך של 20,000 ש"ח, תוך שהוא מַבהיר, כי "אלמלא המצב המיוחד בו אנו מצויים כיום בצל משבר הקורונה והשלכותיו, היה לדעתי מקום להשית על העורר הוצאות גבוהות יותר".

ערר על החלטת ביניים של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין

ביום 26.3.2020 פורסמה החלטתו של בית-המשפט העליון בבקשת רשות ערעור שהגישו סיסמופ טכנולוגיות בע"מ וכוכב הפארק בע"מ.

בין המבקשות נערכה עסקת מכר מקרקעין ובגינהּ הוציא המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין חיפה) שומת מס שבח למבקשת 1 (סיסמופ טכנולוגיות בע"מ) ושומת מס רכישה למבקשת 2 (כוכב הפארק בע"מ).
המבקשות הגישו ערר מאוחד לועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה על השומות ושילמו אגרה אחת בגין הערר המאוחד.
ביום 28.11.2019 הורתה הוועדה למבקשות לשלם אגרה בהתאם למספר שומות המס עליהן נסב הערר.
ביום 5.12.2019 הגישו המבקשות לוועדה בקשת הבהרה ובה ציינו כי שומות המס נסבות על עסקת מכר אחת וכן כי הוגש על-ידיהן ערר אחד.
בתשובתו לבקשת ההבהרה טען המשיב, כי חובת תשלום אגרה בערעורי מס נקבעת בהתאם למספר שומות המס, ומשכך, על המבקשות לשלם במקרה הנדון שתי אגרות, כמספר השומות.
בו ביום, דחתה ועדת-הערר את בקשת ההבהרה ושָבה וקבעה כי על המבקשות לשלם אגרת בית-משפט נוספת מאחַר וכאמור, הערר מתייחס לשתי שומות נפרדות.
משכך, המבקשות שילמו את האגרה הנוספת ובמקביל הגישו בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון הנסבה על ההחלטה האמורה של ועדת-הערר.
בבקשת רשות הערעור טוענות המבקשות, כי בעת הגשת ערר מאוחד אשר ביסוֹדו עִסקה אחת יש לשלם אגרה אחת. מסקנה זו נלמדת לשיטתן הן מתקנה 4 לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה), התשל"ה-1974, אשר נוקטת בלשון יחיד ומורה על תשלום אגרה בגין פתיחת "הליך", והן מפסיקתו של בית-המשפט העליון.
על רקע האמור, טוענות המבקשות כי היה עליהן לשלם בעת הגשת הערר אגרה אחת בלבד.

בית-המשפט העליון, מפי השופטת י' וילנר, דחתה את הבקשה (קישור להחלטה).

השופטת וילנר קבעה, כי האפשרות להשיג על החלטותיה של ועדת-הערר מוסדרת בסעיף 90 לחוק מיסוי מקרקעין לפיו "על החלטתה של ועדת ערר ניתן לערער בבעיה משפטית לבית המשפט העליון...", כך ששזכות הערעור המוקנית באותו סעיף 90 מוגבלת להחלטה סופית של ועדת הערר; וכי לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטות ביניים של הוועדה.

במקרה דנא, קבעה השופטת וילנר, החלטתה של ועדת-הערר איננה מורה על מחיקת הערר אלא מורה על תשלום האגרה ומציינת בתוך כך כי היה ולא תשולם אגרה נוספת – יימחק הערר"; ומשכך אין מדובר בהחלטה סופית אלא בהחלטת ביניים שלא ניתן להשיג עליה, לא בזכות ולא ברשות, אלא במסגרת ערעור בזכות על החלטתה הסופית של הוועדה.