מידע כללי (פורטל חירום לאומי ועוד); תובענה ייצוגית נגד רשות המסים; התיישנות
מידע כללי
פורטל חירום לאומי
נבקש לעדכנכם בדבר השקתו של פורטל חדש הכולל מידע והנחיות בנושאים שונים ובכללם שוק העבודה, עסקים ומסחר, תחבורה, ביטוח לאומי ועוד.
למַעבר לפורטל לחצו כאן.
מידע בנושא הקורונה
רשות המסים פרסמה באתר האינטרנט שלה דף המרכז את כל המידע הרלבנטי בנוגע להשלכות הכלכליות של התפשטות הנגיף.
למַעבר לדף זה לחצו כאן.
דחיית נקיטת אמצעים כנגד חברות מפרות
לאחרונה פורסם באתר האינטרנט של רשות התאגידים (קישור לפרסום), כי בעקבות שורת הצעדים וההגבלות שהוטלו על אזרחי המדינה, החליטה הרשות להקפיא עד ליום 26.04.2020 הליכי הכרזה על חברות כחברות מְפרות חוק והעברת חובות החברות המְפרות למרכז לגביית קנסות.
עם זאת, צוין בהודעה האמורה, כי אין בה כדי ליַיתר את חובתן של החברות לתקן את ההפרות וכי נכון למועד זה, יינקטו ביום 26.04.2020 הסנקציות כלפי חברות שלא יפעלו לתיקון ההפרות מבלי שתישלח על כך הודעה נוספת.
תובענה ייצוגית נגד רשות המסים
ביום 17.3.2020 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין גורודיש.
עניינו של פסק-הדין בבקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, בגדרהּ נטען כי המשיבה, רשות המסים בישראל, מעכבת שלא כדין ובניגוד להוראות סעיף 159א(ב) לפקודת מס הכנסה* הֶחזרי מס המגיעים לנישומים בהתאם לדו"חות המס המוגשים על-ידיהם וכי כתוצאה מכך נגרם לנישומים נזק המַצדיק פיצוי.
* סעיף זה קובע, כי "שילם אדם מס לשנת מס פלונית, בין דרך ניכוי ובין בדרך אחרת, יתר על הסכום שהוא חייב בו על פי הדו"ח שהגיש לפי סעיף 131,... תוחזר לו היתרה תוך 90 יום מיום שהגיש את הדו"ח, או ביום 31 ביולי בשנת המס שלאחר שנת המס שלגביה הוגש הדו"ח, לפי המאוחר..."
לטענת המבקש, המשיבה מפֵרה באופן מודע, שיטתי ורוחבי את הוראות החוק בְּרֵישׁ גְּלֵי, שכּן בעוד שהחוק מתיר לה לעכב את החזר המס עד 90 ימים, בפועל היא עושה דין לעצמה ומַחזיקה בחלק מהמקרים במועד מאוחר יותר.
בהתאם, המבקש עותר לחיוב המשיב לפעול בהתאם לחוק ולהשיב לכל נישום שזכאי לכך את הכספים במסגרת 90 הימים הקבועים בדין וכן הוא עותר לפיצוי בגין העיכוב הבלתי-חוקי.
עמדת המשיבה, לעומת זאת, היא שהיות שהמבקש עותר לסעד הצהרתי, הבקשה אינה עומדת בדרישות הקבועות בפרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.
לגופו של עניין, מציינת המשיב, כי קיים בשנים האחרונות קושי אובייקטיבי בביצוע מלא של החזרים במועד הקבוע בפקודה, שכּן מצבת כוח האדם ברשות המסים אינה מצליחה להדביק את הפער בגידול העצום במספר הדו"חות המבוקשים; וכי על-מנת להתגבר על הקושי הרשות פועלת וחותרת בכל עתד לשיפור וייעול הטיפול בדו"חות ולביצוע ההחזר בפועל, בין היתר באמצעות פיתוח פתרונות טכנולוגיים מִחשוביים שיְיַעלו את הטיפול בדו"חות.
עוד טוענת המשיבה, כי המס מוחזר בתוספת ריבית בשיעור שנתי של 4% והפרשי הצמדה, וזאת גם בגין תקופת העיכוב, כך שלא נגרם לנישומים חסרון-כיס; וכי קבלת הבקשה לאישור תוביל ל"שחרור" אוטומטי של דו"חות החזר טרם חלוֹף 90 הימים, וזאת ללא כל בקרה באשר לזכאות הנישום להחזר, ומכאן שהקופה הציבורית תצא נפסדת.
בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את הבקשה (קישור לפסק-הדין).
השופט בורנשטין קבע, כי לא רק שבקשת המבקש למתן סעד הצהרתי אינה נכללת בגדרי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, אלא שאין למעשה כל מחלוקת בין הצדדים כי על המשיב להשיב את הכספים, וממילא אין כל רבותא במתן הסעד המבוקש.
עוד קבע השופט, כי קבלת הבקשה לאישור התובענה בדרך של מתן סעד הצהרתי תוביל לתוצאה לפיה החזר המס יבוצע גם בנסיבות שבהן לא עלה בידי הרשות לבדוק את הדו"ח ואת זכאותו האמיתית של הנישום להחזר המס, וכנגזר מכך תגרום נזק לציבור לעומת התועלת הצפויה לחברי הקבוצה. זאת, במיוחד בהתחשב בכך שהרשות אינה מתכחשת לחובתה להחזיר את המס במועד, בכך שהיקף החזרי המס המתעכבים מֵעבר למועד הנקוב בפקודה הוא בשיעור קטן יחסית ובכך שהעיכוב אינו לתקופה ארוכה במיוחד (על-פי הנתונים שהוצגו על-ידי המשיבה, עיכוב החזרי המס מֵעבר לתקופה של 90 יום נוגע ל-6.7% מכלל הדו"חות בהם נדרש החזר מס, כאשר העיכוב הממוצע הוא של כחודשיים ימים).
השופט הוסיף וקבע, כי גם הסעד הנוסף שהתבקש (סעד של פיצוי נזיקי) אינו נופל בגִדרי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק, מה גם שאין מקום להגשת תביעה מהסוג האמור בנסיבות שבהן כבר קיים בדין הֶסדר למתן "פיצוי" בְּשל העיכוב בדמות הפרשי הצמדה וריבית.*
* וראו בעניין זה, את סקירת ההיסטוריה החקיקתית, פס' 49 לפסק-הדין.
עוד ציין השופט, כי בכל מקרה, והוא העיקר, אין להצדיק מתן פיצוי במסגרת הליך של תובענה ייצוגית כנגד המדינה שהינו הליך המכוון למצב שבו הרשות נמנעת מלהשיב סכומי מס שגבתה שלא כדין באופן המביא להתעשרות שלא כדין של קופתה; וכי גם אם ניתן היה לתבוע פיצוי בְּשל עיכוב ההחזר שהוא מֵעבר לזה הקבוע באופן מפורש בדין, הרי שראוי לייחד אפשרות זו אך ורק לנסיבות מיוחדות שבהן העיכוב נובע מטעמים בלתי-ראויים, או שהוא לפרקי זמן ממושכים ובלתי-סבירים, או שדָבק פסול מובהק אחר בהתנהלותה של הרשות בקשר לכך. לא זה המקרה דנא.
התיישנות
ביום 22.3.2020 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין יצחק י. גליק בע"מ.
עניינה של ההחלטה בבקשת המערערת לקבל את הערעור על הסף, בטענה כי המועד האחרון להוצאת הצווים בעניינה לפי סעיף 152(ג) לפקודת מס הכנסה חָלף ביום 20.3.2017, אך השומה שודרה למערכת המחשב של רשות המסים (שע"מ) רק ביום 27.3.2017 ובמועד זה שודר למחשב אישור פקיד-השומה או סגניתו.
בהתאם, טוענת המערערת, כי בפועל המשיב לא השלים את הפעלת סמכותו במועד והתוצאה היא כי יש לראות את הצווים כבטלים, את ההשגה כנתקבלה ועל-כן יש לקבל את הערעור על הסף.
המשיב (פקיד-שומה ירושלים), לעומת זאת, טוען, כי דין הבקשה סילוק על הסף, שכּן היא לא נתמכה בתצהיר, ובכל מקרה דינה דחיה לגופה.
לטענתו, הצווים הוצאו ביום 20.3.2017, דהיינו בתוך המועד הקבוע בסעיף 152(ג) לפקודה, ורואה-החשבון של המערערת אף אישר בכתב כי השומות התקבלו על-ידיו ביום 20.3.2017. עוד נטען, כי רואה-החשבון קיבל במועד את פירוט הנימוקים לקביעת השומה, את דרך בניית השומה, את סכום ההכנסה החייבת ואת סכום קרן המס הנובע מהשומה; ובכך עמד המשיב בדרישות המחוקק להוצאת שומה בצו.
המשיב הוסיף וטען, כי המפקחת קיבלה את החלטתה להוצאת השומה במועד ואף קיבלה את אישור סגנית פקיד-השומה להוצאת השומה במועד, ורק בְּשל עיצומים בשע"מ לא ניתן היה לשדר את השומה למחשב ולכן השידור בוצע לאחַר חלוֹף תקופת ההתיישנות.
בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט דורות קבע, כי בנסיבות המקרה עולה בבירור, כי המפקחת קיבלה את ההחלטה להוצאת השומה במועד ובטרם חָלפה שנה מיום הגשת ההשגה. עוד עולה מהנסיבות, כי אישור סגנית פקיד-השומה להוצאת השומה התקבל במועד וכי השומה נשלחה למערערת ולמיַיצגה במועד ובטרם חלפה תקופת ההתיישנות. שעה שכך, ניתן לקבוע, כי המשיב עשה שימוש בסמכותו במועד.
השופט הוסיף וקבע, כי בפסקי-הדין שעָסקו בסוגיית התיישנות השומה לא נקבע, כי על המשיב לשדר את השומה למחשב לצורך עמידה בהפעלת סמכותו כדין להוצאת השומה; וכי המחוקק לא קבע כי מועד שידור השומה למחשב הוא המועד הקובע להפעלת הסמכות כאמור.