מע"מ במכירת מקרקעין בידי כונס; ביטול פסק-דין שבגדרו נמחק בהסכמה ערעור מע"מ

מע"מ במכירת מקרקעין בידי כונס נכסים

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין עו"ד בנימין שור כונס נכסים.

ר.נ.ד.י.ג. ייזום והשקעות בע"מ ("החברה") היא חברה פרטית שנרשמה כעוסק מורשה בהתאם לחוק מע"מ. לימים, נרשמה החברה בתיק איחוד עוסקים.
ביום 3.10.2000 רכשה החברה מקרקעין.
ביום 8.5.2005 ניתן צו מינוי כונס נכסים על הנכס ובמסגרתו מוּנה המערער, עו"ד בנימין שור, ככונס נכסים.
ביום 15.4.2012 מכר המערער את המקרקעין במסגרת הליכי הכינוס.
משלא דיוֵח המערער על המכירה למע"מ, הוּצאה למערער שומה לפיה מכירת המקרקעין מהווה "עסקה" החייבת במע"מ וכי המערער חייב בתשלום המס במקום החברה, וזאת לאור הוראות סעיף 18(ב)(1) לחוק מע"מ.*

* סעיף 18(ב) לחוק מע"מ קובע כדלקמן:

"ממונה אשר בתוקף תפקידו מוכר נכס או נותן שירות, בשמו של עוסק, יחולו לגביו, לענין החבות במס, הוראות אלה:

(1) הוא חייב בתשלום המס כפי שחייב בו העוסק, במקומו של העוסק;

(2) יראו אותו כנותן שירות לעוסק."

לטענת המערער, הפרשנות הנכונה של סעיף 18 לחוק מע"מ היא שבעל הנכס הנמכר (החברה) נדרש להיות "עוסק" בעת מכירת הנכס על-ידי כונס הנכסים; וכי בעת מכירת הנכס (בשנת 2012) החברה לא הייתה רשומה כעוסק והיא הִפסיקה כליל את עסקיה לפחות שנתיים לפני יום המכירה.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט א' דורות, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

לאחַר שבָּחן את הראיות שהוצגו בפניו, קבע השופט דורות, כי אין לקבל את טענת המערער כי החברה הִפסיקה את עִסקה ועיסוקה כליל בשנת 2001.
עוד קבע השופט, כי אין צורך ליתן משקל מכריע לעניין רישומה של החברה כעוסק מורשה, לסגירת תיקה במע"מ ולפתיחתו מחדש, שכּן כבר נקבע כי הרישום בספרי מע"מ הוא דקלרטיבי בלבד ואינו פוֹטר עוסק מתשלום מע"מ בגין עסקה שביצע במהלך עסקו ומנגד אינו מחיֵיב אדם בתשלום מע"מ מקום שאופי הפעילות לא היה עסקי.
בנוסף, קבע השופט דורות, כי בעסקה האחרונה שביצעה החברה לגבּיה הוגש תיעוד נחתם חוזה מכר ביום 3.3.2010 ואילו ביום 8.5.2005 ניתן הצו שמינה את המערער ככונס נכסים ביחס למקרקעין וממועד זה יצאו המקרקעין מידיה של החברה והועברו לניהול המערער לשם מכירתם. בהתאם, קבע השופט, כי אין מקום לתחולת סעיף 137א לחוק מע"מ כבסיס לחיוב החברה במע"מ.

השופט דורות המשך ונדרש להוראות סעיף 18 לחוק מע"מ וקבע, כי די בכך שבעת המינוי של כונס הנכסים הייתה בעלת הנכס בגֶדר "עוסק" כדי שכונס הנכסים יחוב בתשלום מע"מ במכירת הנכס על-ידיו; וכי העובדה שהמכירה התעכבה, עֵקב סיבות כאלו או אחרות, ובינתיים בעלת הנכס חדלה מניהול עסקים, אין פירושה כי בעל התפקיד שמוּנה למכירת הנכס יהיה פטוּר מהעברת סכום המס למשיב ותסוכל מטרת החקיקה.

לאור כל האמור, קבע השופט, כי התקיימו הוראות סעיף 18 לחוק מע"מ והמערער חייב בתשלום המע"מ כפי שחייבת בו החברה, במקומה של החברה.

ביטול פסק-דין שבגדרו נמחק בהסכמה ערעור מע"מ

ביום 28.6.2019 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין צימרמן.

כנגד המבקש וחמישה אחרים הוגש ביום 28.10.2012 כתב אישום לבית-המשפט השלום בירושלים ובו ששה אישומים שעָסקו בעבירות מע"מ.
בנובמבר 2015 הגיעו המבקש והמדינה להסדר טיעון בתיק לפיו 5 מ-6 האישומים נמחקו ונקבע, כי העבירות שתיוחסנה למבקש ולחברה אותה ניהל, תהיינה עבירות של מסירת ידיעה לא נכונה או לא מדויקת (עבירות לפי סעיף 117(א)(3) לחוק מע"מ, חֵלף העבירות של ניכוי מס תשומות בכוונה להתחמק מתשלום מס בנסיבות מחמירות לפי סעיף 117ב(5) לחוק, שנכללו בכתב האישום המקורי). בנוסף, וכחלק מההסדר, נקבע שהמבקש ישלם לרשויות המס סך של 250,000 ש"ח.
בעקבות הֶסדר הטיעון הורשע המבקש ודינו נגזר לשנת מאסר בפועל ולקנס בסך 100,000 ש"ח.
במקביל להליכים הפלילים שהתנהלו כנגד המבקש, הוּצאה למבקש שומת כפל-עסקאות וכן הוטל עליו קנס לפי סעיף 95 לחוק מע"מ.
המבקש ערער על השומות לבית-המשפט המחוזי בירושלים, אך לאחַר הֶסדר הטיעון הגיש המבקש בקשה למחוק את הערעור לאור ההבנות אליהן הגיע, לדבריו, עם מנהל מע"מ. 
בהתאם, ביום 2.12.2015 ניתן פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי לפיו הערעור נמחק ללא צו להוצאות.
ברם, לאחַר מחיקת הערעור, המשיכו רשויות המס את הליכי הגביה כנגד המבקש, ובעקבות זאת הגיש המבקש המרצת פתיחה בגדרהּ ביקש כי יוצהר ששומת כפל העסקאות שהוּצאה לו וכן הקנס שהוטל עליו – בטלים ומבוטלים; וכי לחלופין יבוטל פסק-הדין מיום 2.12.2015 המוחק את ערעור השומה שהגיש, כך שהדיון בערעור יחודש.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת ח' זנדברג, דחה את הבקשה לסעד הצהרתי בדבר בטלותם של השומה והקנס וקיבל את הבקשה החלופית לסעד הצהרתי בדבר ביטול הסכמתו של המבקש למחיקת ערעור השומה שהגיש (קישור לפסק-הדין).