תושבוּת לעניין ביטוח לאומי

פורסם פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין אלכסנדר פיליש.

התובע, יליד 1928 (בן 91), עלה לישראל בשנת 1948 והתגורר בה דרך קבע.
בבעלות התובע, שעָסק רוב שנותיו בחקלאות, משק חקלאי במושב רשפון בו התגורר עם אשתו ז"ל ועם ילדיו.
ביום 12.9.2010 התאלמן התובע. לאחַר פטירת אשתו, נוצרו בינו לבין אשה אחרת קשרי ידידות עמוקים והם החליטו לחלוק זמנם יחד בין ישראל להונגריה, מקום מגוריה של אותה אשה.
בתחילה, בילו בני-הזוג זמן ממושך בישראל, אולם עֵקב גילה המתבגר כמו גם לאור התדרדרות במצב בריאותו של התובע, נאלץ התובע לשהוֹת זמן רב יותר בהונגריה.
ביום 25.7.2017 התקבלה החלטת המוסד לביטוח לאומי, לפיה לפי המידע שיש ברשותו חדל להיות תושב הָחל מיום 17.3.2016, וזאת "הואיל ועזבת את הארץ והינך שוהה בחו"ל".
השגת התובע נדחתה ומכאן התביעה. במסגרת הדיון המקדמי בהליך, נקבעה הפלוגתא הבאה: "האם בדין קבע הנתבע כי התובע אינו תושב מאז 2016, משהעתיק את מרכז חייו לחו"ל".

בית-הדין, מפי השופטת מ' קליימן (אב"ד) ומר אבי ענתבי (נציג ציבור מעסיקים), קיבל את התביעה (קישור לפסק-הדין).
נקבע, כי שהותו של הנתבע בחו"ל נכפתה עליו מכורח הנסיבות ואין בה כדי לנתק את הזיקה האמיתית והאמיצה הקיימת בינו ובין מדינת ישראל משך עשרות שנים, אשר לא נותקה גם בתקופה האחרונה בה מרבית זמנו הינה בחו"ל.
עוד נקבע, כי משפחתו של התובע נמצאת בארץ, נכסיו בארץ, פרנסתו והאינטרסים הכלכליים של התובע אף הם נותרו בארץ; ומנגד, הנתבע, שחובת ההוכחה בהליך מוטלת על כתפיו, לא הוכיח כי לתובע נכסים, חשבונות בנק או אינטרסים כלכליים אחרים בחו"ל ואף לא הוכחו קשרים חברתים או קהילתיים של התובע בחו"ל.
בהתאם נקבע, כי היות שזיקותיו של התובע כולן נותרו בישראל ולא קמה לו זיקה אמיצה למדינה אחרת זולת "זיקת הזוגיות", הרי שעוּבדת היותו מרבית הזמן בחו"ל, בהינתן גילו ומצבו הרפואי שלו ושל זוגתו, לא צריכה להוות טעם המצדיק לבדו וכשלעצמו שלילת תושבוּת.