שיעורי המס

כללי

ככלל, על-מנת לקבוע מהו שיעור המס החָל על יחיד תושב-ישראל שנצמחו לו הכנסות שמקורן בפיקדון/תוכנית חיסכון בנקאיים, יש להחיל את שלושת המבחנים הבאים:

האחד – האם הפיקדון/תוכנית החיסכון הבנקאיים אושרו או נפתחו לפני יום 8.5.2000? אם כן, ההכנסות בגינם ימשיכו להינות מהקלות המס שנהגו לפני הרפורמה (בדרך-כלל – פטוֹר מלא ממס) וזאת עד למועד שבּו ניתן למשוך מהם סכומים בלי שהמשיכה תהיה כרוכה בהרעת תנאי החיסכון (תחנת היציאה הראשונה שבהּ שיעור ההכנסות שתשולמנה ליחיד לא יהיה נמוך משיעור ההכנסות שהיו משתלמות לו אילו בחר בתחנת יציאה במועד מאוחר יותר).

מכל מקום, ההתייחסות בהמשך תהיה לפיקדון ותוכנית חיסכון בנקאיים שאושרו או נפתחו ביום 8.5.2000 ואילך.

השני – האם אכן מדובר בפיקדון/תוכנית חיסכון, או שמא מדובר במכשיר פיננסי אחר? מבחן זה רלבנטי בעיקר לגבי השקעות בבנקים מחוץ לישראל, לגביהם מתעורר, לעיתים, ספק, האם אכן מדובר בפיקדון או בתוכנית חיסכון. הנחת הדיון היא, שאכן מדובר בפיקדון /תוכנית חיסכון.

השלישי – האם הפיקדון/תוכנית החיסכון הבנקאיים מקנים הצמדה מלאה או לא? פיקדון/תוכנית חיסכון בנקאיים ייחשבו לנכס בהצמדה מלאה אם הם צמודים במלואם, בכל תקופת החיסכון, למלוא שיעור עליית מדד המחירים לצרכן או למלוא השינוי בשער מטבע-חוץ.

שיעורי המס החָלים על פיקדון/תוכנית חיסכון בנקאיים בהצמדה-מלאה

מיסוי הריבית הריאלית

הריבית הריאלית המשתלמת על פיקדון/תוכנית חיסכון בנקאיים בהצמדה מלאה חייבת, החֵל ביום 1.1.2012 ואילך, במס בשיעור מופחת של 25%.* זאת, בכפוף לקיומם של מלוא התנאים הבאים:

* לא כולל חבות נוספת אפשרית במס נוסף בשיעור 3%.

1.  הריבית מהווה הכנסה פסיבית.

    כלומר, יש ליישם לשם כך את ההבחנה בין הכנסה פיננסית שוֹטפת אקטיבית לבין הכנסה פיננסית שוֹטפת פסיבית.

2.  הריבית אינה רשומה ואף אינה חייבת ברישום בפנקסי חשבונותיו של היחיד.

   בעוד שתוכניות חיסכון מהוות אפיק חיסכון "פרטי" ועל-כן הן אינן רשומות בפנקסי חשבונותיו של היחיד ואף אין חובה לרושמן כאמור, פיקדונות בנקאיים עשויים להיחשב לנכסים שקיימת חובה לרושמם בפנקסי החשבונות.

3.  היחיד לא תבע ניכוי הוצאות ריבית והפרשי-הצמדה בשל הפיקדון/תוכנית החיסכון.

4.  היחיד אינו בעל מניות מהותי בחבר-בני-האדם ששילם את הריבית.

5.  היחיד אינו עובד בחבר-בני-האדם ששילם את הריבית, הוא אינו נותן לו שירותים או מוכר לו מוצרים ואין לו יחסים מיוחדים אחרים עִמו, אלא אם פקיד-השומה שוכנע ששיעור הריבית נקבע בתום-לב ובלי שהושפע מקיומם של יחסים מיוחסים בין היחיד לבין חבר-בני-האדם.

6.  מתקיים תנאי אחר שקבע שר האוצר, באישור ועדת-הכספים של הכנסת (עד היום טרם נקבע תנאי כאמור).

מהו שיעור המס אם לא מתקיימים התנאים המצטברים האמורים?

במקרה זה, הריבית הריאלית תיווסף להכנסתו החייבת האחרת (ככל שקיימת) של אותו יחיד "מלמעלה", כך ששיעור המס ההתחלתי שיחול עליה יהיה שיעור המס השולי של היחיד (לפני הצירוף כאמור) אך לא פחות מ-31% (ועד 47%),* אלא אם מדובר ביחיד שמָלאו לו 60 שנים בשנת-המס, שאז הריבית חייבת במס בשיעור התחלתי של 10% (ובלבד שלאותו יחיד אין הכנסות נוספות החייבות במס).

בנוסף, הריבית הריאלית עלולה להתחייב בדמי ביטוח לאומי/בריאות.

מיסוי הפרשי ההצמדה

הפרשי-הצמדה המשתלמים על פיקדון/תוכנית חיסכון בנקאיים בהצמדה מלאה פטורים ממס ובלבד שהם נחשבים להכנסה פסיבית.

כלומר, יש ליישם לשם כך את ההבחנה בין הכנסה פיננסית שוֹטפת אקטיבית לבין הכנסה פיננסית שוֹטפת פסיבית.

שיעורי המס החלים על פיקדון/תוכנית חיסכון בנקאיים ללא הצמדה-מלאה

כאמור, פיקדון/תוכנית חיסכון בנקאיים ייחָשבו לנכס בהצמדה מלאה רק אם הם צמודים במלואם, בכל תקופת החיסכון, למלוא שיעור עליית מדד המחירים לצרכן או למלוא השינוי בשער מטבע-חוץ.

התשׂואה המשתלמת על פיקדון/תוכנית חיסכון בנקאיים שאינם בהצמדה מלאה כוללת ריבית נומינלית ולעיתים גם הפרשי-הצמדה חלקיים למדד-המחירים-לצרכן או לשער מטבע-חוץ.

החֵל ביום 1.1.2006 ואילך, הן הריבית הנומינלית והן הפרשי ההצמדה החלקיים חייבים במס בשיעור מופחת של 15%* ובלבד שהתקיימו מלוא התנאים המצטברים שפורטו לעיל.

* לא כולל חבות נוספת אפשרית במס נוסף בשיעור 3%.

אם אותם תנאים לא מתקיימים במלואם, הריבית הנומינלית והפרשי ההצמדה החלקיים יחויבו במס בשיעור רגיל אך לא פחות מ-31% (ועד 47%),* אלא אם מדובר ביחיד שמָלאו לו 60 שנים בשנת-המס, שאז שיעור המס מתחיל ב-10% (ובלבד שלאותו יחיד אין הכנסות נוספות החייבות במס).

* נכון לשנת-המס 2024 ולא כולל חבות נוספת אפשרית במס נוסף בשיעור 3%.

נוסף, הריבית הנומינלית והפרשי ההצמדה החלקיים עלולים להתחייב בדמי ביטוח לאמי/בריאות.

לתשומת הלב!!!

בְְּשל שיעורי המס השונים החָלים על פיקדונות ותוכניות חיסכון בנקאיים בידי יחיד, וכעניין של תכנון מס, כדאי למי שמשקיע בפיקדון/תוכנית חיסכון בנקאיים לבחור בפיקדון/תוכנית המַקנים לו ברירת הצמדה באופן כזה שהבחירה תהיה לפי התשׂואה נטו.

כך, למשל, תוכנית חיסכון המַקנה לחוסך בחירה בין ריבית צמודה בשיעור שנתי של 5% לבין ריבית נומינלית בשיעור שנתי של 10%. אם שיעור עליית המדד יהיה 5% תהיה התשׂואה ברוטו הגלומה בכל חלופה זהה. לעומת זאת, התשׂואה נטו תהיה שונה: בעוד שהמס בחלופה הראשונה יהיה בשיעור 1.25% (5% * 25%), קרי: תשׂואה נטו בשיעור 8.75%, המס בחלופה השנייה יהיה בשיעור 1.5% (10% * 15%), קרי: תשׂואה נטו בשיעור 8.5%.

לעיתים, עשוי משקיע שהוא יחיד לבקש ו"לשבור" פיקדון/תוכנית חיסכון בנקאיים בהצמדה מלאה, וזאת משיקולי מס גרידא. כל זאת למה?

במקרה כזה – ובהנחה ש"שבירת" הפיקדון/תוכנית החיסכון הבנקאיים כאמור מותרת לפי תנאי הפיקדון/התוכנית, וזאת בכפוף לסנקציה כזו או אחרת, כגון: שלילת הפרשי ההצמדה (כולם או חֵלקם) שאמורים היו להשתלם למשקיע אם היה משלים את תקופת החיסכון – תהפוך ההשקעה לפיקדון בנקאי/תוכנית חיסכון ללא הצמדה מלאה, וכפועל יוצא מכך, הריבית המשתלמת בגינהּ תחויב במס בשיעור 15% במקום 25%. מנגד, יש לזכור, כי ההכנסה מהפרשי ההצמדה (ככל שתהיה כזו לאור "שבירת" הפיקדון/תוכנית) תהפוך מפטורה ממס לכזו החייבת במס בשיעור 15%.

בכל מקרה, מובן, כי אַל למשקיע להסתפק בבחינת השלכות המס הטמונות במהלך מסוג זה, אלא שומה עליו לבחון את סך התשׂואה נטו שעתידה להשתלם לו בשל הפיקדון/תוכנית החיסכון כאמור.

לדיון מקיף בנושא מיסוי פיקדונות ותוכניות חיסכון בנקאיים, ראה פרק 8 בספרנו מיסוי שוק ההון.