שומת דמי ביטוח בעקבות הסכם פשרה עם פקיד-השומה; דמי ביטוח בגין גמלת דמי לידה

שומת דמי ביטוח בעקבות הסכם פשרה עם פקיד-השומה

במבזק מס' 1782 מיום 26.3.2019 דיווחנו אודות פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין אוניברסיטת בר אילן.

נזכיר את עוּבדות המקרה:
בעקבות בדיקה מדגמית שעָרך פקיד-השומה אצל התובעת (אוניברסיטת בר אילן) לגבי 50 נסיעות לחו"ל של אנשי סגל מתוך 1,000 נסיעות המתבצעות בשנה, החליט פקיד-השומה, כי תשלומים ששילמה התובעת לאנשי הסגל מתוך הקרן לקשרי מדע בינלאומיים למימון נסיעות לחו"ל לצורכי השתלמות ומחקר של אנשי הסגל שימשו כמקור למתן טובת הנאה פרטית לאנשי הסגל ועל-כן יש לייחֵס חלק מהתשלומים כהכנסת עבודה לאנשי הסגל לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה.
התובעת חָלקה על עמדת פקיד-השומה ואף הגישה מספר ערעורים על הצווים שהוצאו לה. בעקבות זאת, הגיעו התובעת ופקיד-השומה להסכם פשרה, בגדרו כל צד שמר על טענותיו. דהיינו, התובעת המשיכה להחזיק בעמדתה כי "המס שולם בגין הוצאות עודפות"; ואילו פקיד-השומה החזיק בעמדתו כי "המס שולם בגין שווי שכר".
בעקבות הסכם הפשרה, אימץ הנתבע (המוסד לביטוח לאומי) את קביעות פקיד-השומה ביחס לשנים 2007–2010 והוציא לתובעת שומה תוך חיובה בקנסות.
מכאן התביעה.

בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, מפי השופטת י' זלמנוביץ גיסין, גב' ר' זמרי ערמוני (נציגת ציבור עובדים) וגב' ח' מנדלביץ (נציגת ציבור מעסיקים), קיבל את התביעה (קישור לפסק-הדין).
נקבע, כי הנתבע ביצע גבייה בדרך של חיוב גלובלי בניגוד לעיקרון העומד בבסיס גביית דמי הביטוח ובניגוד לעמדתו המפורשת (כפי שבאה לידי ביטוי בכתב ההגנה) כי שיטת הגילום הקבוצתי פסולה ופוגעת בעובדים. עוד נקבע, כי הנתבע לא יכול לדרוש, ללא שנערכה על-ידיו בדיקה של גובה דמי הביטוח אותם נוהג המעסיק לשלם/שילם בשנה שקָדמה/בשנים שקָדמו להוצאת שומת הניכויים, כי ישולמו דמי ביטוח באורח זהה למס שנגבה על-ידי פקיד-השומה, קל וחומר שעה שהאחרון נקבע בהסכמת הצדדים במסגרת הסכם פשרה.
בית-הדין המשיך ונדרש לקנסות שהוטלו על-ידי הנתבע וקבע, כי נפלו פגמים מינהליים בהטלת הקנסות כאמור, שכּן הנתבע לא הפעיל את שיקול הדעת המוקנה לו באופן סביר ומידתי ולא טרח לנמק מה היו השיקולים שהנחו אותו במתן הנחה מקנסות, ככל שאכן ניתנה הנחה כאמור, אלו נהלים פנימיים עמדו בתוקף באותה עת והאם אלה הופעלו ונאכפו בצורה שוויונית על כלל המעסיקים בעת גביית דמי הביטוח בעקבות ביקורת ניכויים.
התביעה התקבלה אפוא, במלואה והקנסות בהם חויבה התובעת בוטלו.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם אודות פסק-הדין של בית-הדין בעניין ממן מסוף וניטול בע"מ.
באותו מקרה, נדוֹנה, בין היתר, השְאֵלה האם הסכם פשרה שנחתם בין התובעת לבין פקיד-השומה בנוגע לביקורת ניכויים מחיֵיב את התובעת כלפי המוסד לביטוח לאומי והאם יש מקום להטיל קנס על התובעת בגין חיובים בעקבות ביקורת הניכויים כאמור.

בית-הדין, מפי השופטת א' גילצר-כץ ונציג ציבור (מעסיקים) ח' רם, קיבל את התביעה בחלקהּ (קישור לפסק-הדין).
תשומת לבכם, בין היתר, הן לניתוחו של בית-הדין בסוגיית ההתיישנות (פס' 11–20 לפסק-הדין) ולמסקנתו כי יש מקום לבטל את שומת הניכויים שהוציא המל"ל לתובעת לשנת 2006 על סף תקופת ההתיישנות מחמת שיהוי והן להחלטתו לבטל את הקנסות שהוטלו על התובעת (פס' 55 ואילך).

גבייה של דמי ביטוח לאומי/בריאות מגמלת דמי לידה

ביום 19.4.2019 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע בבקשה לסילוק על הסף שהגיש המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") של בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישו מורן כהן ואהובה לוי כנגדו, בגין גבייה של דמי ביטוח לאומי/בריאות ("דמי ביטוח") מגמלת דמי הלידה של נשים בחופשות לידה, בטענה כי הגבייה עלתה על השיעור הקבוע בחוק.
במקור, טענו המבקשות, כי בהתאם להוראות הרלבנטיות בחוק הביטוח הלאומי, על המל"ל היה לנַכּוֹת לכל היותר 0.87% מדמי הלידה בעבור ענף אמהות בלוח י' (פרט 1) בעבור דמי ביטוח, אך בפועל המל"ל גבה שיעור גבוה יותר.
ברם, לאחַר שהתקיים דיון בפני בית-המשפט ושמיעת הערותיו, הודיעו המבקשות, כי הן מקבלות את הפרשנות לפיה החיוב בדמי ביטוח הוא לפי כל טור ד' ללוח י, ולא רק בעבור "ענף אמהות". עם זאת, המבקשות הודיעו כי הן עומדות על בירור התובענה לגופה, וזאת בשאלה האם המל"ל גובה בפועל דמי ביטוח מֵעבר לקבוע בטור ד' ללוח י' בכללותו.

בית-המשפט, מפי השופטת ג' לוין, סילק על הסף את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית (קישור לפסק-הדין).
השופטת לוין קבעה, כי אין בטענות שהעלו המבקשות או בבקשת האישור כולה, תשתית עובדתית ומשפטית מספקת אשר יכולה להוות את גדר המחלוקת בין הצדדים ולאפשר למשיב להתגונן מפני טענות קונקרטיות ויכולה להוות בסיס להחלטה בדבר ניהול ההליך כתובענה ייצוגית.
עוד קבעה השופטת, כי המבקשות לא הציגו בפניה בדל של תשתית עובדתית שעשוי להצביע על שגגה שנפלה בניכוי דמי הביטוח.