החלת הלכת פוליטי בחישוב רווח הון ממכירת נכסים שאינם מקרקעין בישראל

במבזק מיום 26.5.2013 דיווחנו אודות פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בעניין בלינקיס.

עניינו של פסק-הדין בחברת איי.אמ.פי.אמ. בע"מ ("החברה") שהוקמה על-ידי המערערים ביום 15.12.1999 והֵחלה את פעילותה בשנת 2000.
לימים הִפסיקה החברה את פעילותה המקורית ולאחר מכן הֵחל בפעילות אחרת – הפעלת רשת מרכולים/מינימרקטים ידועה, המוּכּרת בתל-אביב ובסביבתה כ-AM-PM City Market.
באוקטובר 2006 מכרו המערערים את החברה בתמורה לכ-150 מיליון ש"ח ודיווחו על רווח ההון בגין מכירה זו.
כל שוויָה של החברה לעת מכירתה נגזר משווי הפעילות המצוי בה כ"רשת מרכולים עירוניים" ואין בה כל הון ו/או נכס מהותי אחר. כמו-כן, כל רווח ההון שנבע למערערים ממכירת המניות מקורו בפעילות רשת המרכולים, כאשר החברה הֵחלה את פעילותה בתחום זה, לכל המוקדם, בחודש נובמבר 2001.
חלק הארי (מעל 80%) של הגידול בשווי החברה ובשווי פעילותה אירע לאחַר שנת-המס 2002, שבסופה הִפעילה החברה רק 3 מרכולים.

בהחלטתו מיום 29.10.2012, נעתר בית-המשפט המחוזי, מפי השופט מ' אלטוביה, לבקשת המשיב לפצל את הדיון בערעור כך שראשית תוכרענה שתי השאלות הבאות: (א) האם בנסיבות דלעיל יש להחיל את הלכת פוליטי (ע"א 8569/06) ולקבוע את שיעור המס החָל על המערערים בגין מכירת מניות החברה לפי "הנוסחה הליניארית" הקבועה בחלק ה לפקודת מס הכנסה?; (ב) ככל שייקָבע שיש להחיל את הלכת פוליטי, מהו אופן יישומה הנכון של "הנוסחה הליניארית" במקרה זה.

בהחלטתו מיום 31.10.2012 אישר השופט אלטוביה את ההסדר הדיוני שהגישו הצדדים במסגרתו הגדירו את העוּבדות והפלוגתאות הנדרשות לשם ההכרעה בשאלה המשפטית.
ואולם, התשתית העובדתית שהוצגה בהסדר הדיון ושתוארה לעיל לא הייתה מוסכמת על-ידי הצדדים, אלא הצדדים ביקשו לראוֹת בה כמסד המשַמש לבחינת השְאֵלה המשפטית גרידא והיא מוגבלת אפוא, לעניין זה.

ביום 24.5.2013 פורסם פסק-הדין בגדרו דחה השופט אלטוביה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט אלטוביה דחה את טענת המערערים, לפיה הלכת פוליטי חלה, מהנימוקים השונים שהועלו על-ידי ב"כ המערערים, רק לעניין "פיצול" השבח במכירת מקרקעין ולא לעניין "פיצול" רווח הון.
עוד דחה השופט אלטוביה את טענת המערערים, לפיה אפילו יש להחיל את הנוסחה הליניארית בחישוב רווח ההון ממכירת מניות החברה, שאז יש לראוֹת את המונח "יום הרכישה" באופן מהותי כיום שבּו התחיל להיצבר רווח ההון (דהיינו, יש לראות ביום תחילת פעילות המרכולים כיום הרכישה). זאת, מהטעם שמקרה זה אינו, לשיטתו של השופט אלטוביה, מסוג המקרים בהם יש מקום להתיר סטייה מהוראות הדין הכללי לאור תכלית דיני המס, וכמתחייב, בין היתר, מעיקרון המימוש.

על פסק-הדין הגישו המערערים ערעור לבית-המשפט העליון.
ואולם, בהמלצת בית-המשפט ולאחַר שמיעת הערותיו הודיע ב"כ המערערים כי הם אינם עומדים על הערעור  ובהתאם הערעור נדחה ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).