שומות מע"מ בעקבות דחיית טענה לניכור הכנסה

במבזקים מיום 25.12.2014 ומיום 22.3.2016 דיווחנו אודות פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב ושל בית-המשפט העליון בעניין בנלי טל ואח'.

המערער 1 (בנלי טל) ("בנלי") היה רשום בספרי המשיב כבעל עסק של אלומיניום ושיפוצים ("העסק").
המשיב (פקיד-שומה גוש דן) פסל את ספרי העסק לאחַר שנמצא כי לא דוּוחו הכנסות כלל והוציא שומה לפי מיטב השפיטה לבנלי, לאשתו (המערערת 2) ולאביו של המערער 1 (דוד טל) (המערער 3) ("דוד").
לטענת המערערים, הבעלים האמיתיים של העסק הוא דוד, דהיינו אביו של בנלי.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט י' אטדגי, קיבל את הערעור באופן חלקי (קישור לפסק-הדין).
השופט אטדגי קבע, כי אם אדם מסוים נרשם בספרי המשיב כבעליו של עסק מסוים, רישום זה מהווה אמנם חזקה ראייתית משמעותית לכך שהוא הגורם להפקת ההכנסה מאותו עסק, אך עדיין לא ניתן לשלול ממנו את האפשרות לסתירתה של חזקה זו, כך שיוכיח שלא הוא הפיק את ההכנסה מאותו עסק, אלא אחר.
לגופו של עניין, קבע השופט אטדגי, כי הראיות שהוצגו בפניו מצביעות על כך שהחיוב במס על ההכנסה שהופקה מהעסק הנדון בתקופה הרלבנטית מוטל על דוד ולא על בנלי או אשתו.
השופט אטדגי הוסיף ונדרש לערעור שהגיש דוד על השומה שהוּצאה לו, ודחה את מרבית טענותיו בעניין זה.

על פסק-הדין הגיש פקיד-השומה ערעור לבית-המשפט העליון.
בית-המשפט העליון, מפי השופט י' עמית (בהסכמת המשנה לנשיאה השופט א' רובינשטיין והשופט נ' סולברג), קיבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט עמית קבע, כי טענת המשיבים לפיה בנלי אינו בעל העסק עומדת בסתירה למצג שהציגו בפני רשויות המס לאורך שנים והם מנוּעים מלטעון אחרת. בעניין זה ציין השופט עמית – תוך שהוא מַפנה לפסק-הדין בעניין אברהם רויכמן (ע"א 8659-12) – כי לצד טענת המניעוּת, קמה גם טענת ההשתק השיפוטי, כאשר דוקטרינה זו אינה מוגבלת לטענות שהועלו בפני ערכאות השיפוט בלבד והיא חלה אף על טענות עובדתיות סותרות שהועלו בפני הרשויות ובכלל זה על טענות שהעלה נישום בפני רשויות המס.
השופט עמית הוסיף וציין, כי גם בהנחה שמעורבותו של בנלי בעסק הייתה שולית עדיין יש לקבל את הערעור. שכּן, בעל עסק אינו חייב להיות מי שמפעיל את העסק בעצמו "ביגיעה אישית", וגם העברת הכנסה מעסק לידי אחר אין משמעה שהמעביר פטוּר ממס בגין אותה הכנסה.
לבסוף, נדרש השופט עמית לטענת המשיבים כי יש לראות את הסיטואציה דנא כניכור הכנסה בדרך של העתקתה או העברתה מבנלי אל אביו דוד: השופט עמית ניתח את ההבחנה בין "שימוש בהכנסה" והעברתה לאחֵר (שהנישום חב במס בגינהּ) לבין "העתקת" הכנסה לאחֵר (ובכך פוֹטר עצמו הנישום מחבות במס), וקבע, כי במקרה דנא מדובר בשימוש בהכנסה ולא בהעתקתה (וראו לעניין זה, גם את סעיף ו' לחוות-דעתו של המשנה לנשיאה השופט א' רובינשטיין).

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין הערעורים שהגיש בנלי כנגד שומות מע"מ שהוצאו על-ידי המשיב (מנהל מע"מ גוש דן) בגין עסקאות שנעשו, לפי הטענה, במסגרת העסק;* וכנגד קנס בְּשל אי-ניהול פנקסי חשבונות כנדרש (קנס לפי סעיף 95 לחוק מע"מ).

* המשיב הצליב מידע מתיקו של בנלי עם נתונים ומסמכים שנתקבלו על-ידי רשות המיסים מלקוחות ששילמו לבנלי עבוּר עבודות אלומיניום.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ה' קירש, דחה את הערעורים ברובם (קישור לפסק-הדין).