תיקון 6 לחוק פינוי ובינוי (פיצויים); חשבוניות פיקטיביות ופסילת ספרים

תיקון 6 לחוק פינוי ובינוי (פיצויים)

כידוע, חוק פינוי ובינוי (פיצויים), התשס"ו-20006 ("החוק") נועד להקל על ביצוע עסקאות פינוי ובינוי (כהגדרתן בחוק), וזאת במטרה לעודד התחדשות עירונית.
כך, ולאור העובדה כי הצורך בהסכמת כל בעלי הדירות לשם ביצוע עסקות פינוי בינוי מַקנה לבעל דירה יחיד עמדת מיקוח בעייתית שבה הוא עלול לעשות שימוש לרעה (לעיתים גם במחיר הכשלת העִסקה), קבע סעיף 2(א) לחוק, כי כלפי בעלי דירות המסרבים להצטרף למיזם פינוי בינוי מסיבות שאינן סבירות, תקום לשאר בעלי הדירות עילת תביעה בנזיקין בדמות חיובם של המסרבים בתשלום פיצוי לשאר בעלי הדירות, בְּשל הנזק שנגרם להם מאבדן העִסקה.

בעניין זה, נבקש לעדכנכם אודות פרסום חוק פינוי ובינוי (פיצויים) (תיקון מס' 6), התשע"ח-2018 ("החוק") (קישור לחוק), בגדרו, בין היתר, מוענק לבית-המשפט, לצד הסמכות לקבוֹע שבעל דירה מסרב אחראי בנזיקין כלפי שאר בעלי הדירות במקבץ המסכימים לעסקה, גם את הסמכות להורוֹת בצו על פינויו של אותו בעל דירה מסרב, באופן שיאפשר את קידום יציאתה לפועל של עסקת הפינוי ובינוי וכן למַנות עו"ד או רו"ח אשר יהיה מוסמך להתקשר בעסקה בשם בעל הדירה המסרב.

תשומת לבכם, כי במסגרת החוק, נכללים, בין היתר, תיקונים עקיפים לחוק מיסוי מקרקעין (תיקון 94 – ראו סעיף 10 לחוק) ולחוק מע"מ (תיקון 58 – ראו סעיף 11 לחוק).

תחילת החוק נקבעה לשלושה חודשים מיום פרסומו ברשומות (ראו סעיף 17(א) לחוק), תוך שלגבי התיקונים העקיפים לחוק מיסוי מקרקעין ולחוק מע"מ נקבעו הוראות תחילה מיוחדות (ראו סעיפים 17(ב) ו-(ג) לחוק).

פסק-הדין בעניין ברק אלימלך

עניינו של פסק-הדין בערעור על החלטת מנהל מע"מ תל-אביב 3 להשית על המערער, בין היתר, כפל מס תשומות בגין ניכוי שלא כדין של מס התשומות הכלול ב-57 חשבוניות שהוציא לו מר עופר אביבי.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
תשומת לבכם, בין היתר, להתייחסותה של השופטת סרוסי לטענת המערער בדבר עיקרון ההקבלה (ראו פס' 181–186 לפסק-הדין).

נזכיר, כי ביום 22.11.2017 ניתנה החלטתו של בית-המשפט בבקשה לפסילת מותב (השופטת י' סרוסי) שהגיש המערער לאור פסק-דין קודם שניתן על-ידי מותב זה בעניינו של אביבי שהוציא, כאמור, למערער את החשבוניות מושא הערעור (ע"מ 22990-04-16), וזאת בהתבסס על שני נימוקים: האחד, קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט בְּשל דעה קדומה בעקבות פסק-הדין שניתן בעניינו של אביבי; השני, החשש לפגיעה במראית פני הצדק. 
השופטת סרוסי דחתה את הבקשה (קישור להחלטה).