לוגו אלכס שפירא ושות׳

מע"מ בגין דמי הסכמה לרמ"י ובגין מתן שירותים

פסק-הדין בעניין עיזבון המנוחה רבקה פורמן ז"ל
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט השלום בראשון לציון בעניין עיזבון המנוחה רבקה פורמן ז"ל.
עניינו של פסק-הדין בתשלום דמי הסכמה ששילמו יורשי המנוחה (התובעים 1–3) לרשות מקרקעי ישראל ("רמ"י") בעקבות מכירת הנחלה שירשו מהמנוחה.
התובעים העלו שלוש טענות עיקריות: רמ"י לא היה רשאי לדרוש מהתובעים תשלום דמי הסכמה; תחשיב דמי ההסכמה אינו סביר; וחיוב דמי ההסכמה במע"מ אינו כדין.
 
בית-משפט השלום, מפי השופט ר' ארניה, דחה את התביעה (קישור לפסק-הדין).
בכל הקשור לשאלת חוקיות גביית המע"מ בגין דמי ההסכמה (ראו פסקה 48 ואילך לפסק-הדין), קבע השופט ארניה, כי הגם שמקובלת עליו טענת הנתבעים כי אין מקום לדון בתביעות השבה של מע"מ וראוי שאֵלו יידחו על הסף לאור המנגנון הייחודי הקבוע בחוק מע"מ לבחינה השיפוטית של חיוב עסקה מסוימת במע"מ, גם לגופו של עניין יש לדחות את טענתם של התובעים בעניין זה.
לדבריו, לאור מהות זכויות התובעים בנחלה עוֹבר לעסקת המכר, תשלום דמי המכר נכלל בגֶדר "מכר" כמשמעותו בסעיף 1 לחוק מע"מ. שכּן, הסכמת ממ"י להעברת זכויות התובעים בנחלה הפכה את התובעים מבעלי זכות חכירה לתקופה מוגבלת לבעלי זכות חכירה לדורות אשר רשאים למכור את זכויותיהם, כך שהסכמת ממ"י להעברת הזכויות מהווה בגֶדר עסקה לצורכי מע"מ.
עוד קבע השופט ארניה, כי מתן רשותה של ממ"י להעברת זכות החכירה נופלת גם לגֶדר המונח "עשיה בתמורה למען הזולת שאיננה מכר" ועל-כן גם מכוח חלופה זו ניתן – ואף חובה – היה לחיֵיב את דמי ההסכמה במע"מ.
לבסוף, התייחס השופט ארניה לטענת התובעים בדבר האנומליה הקיימת לשיטתם בחיוב דמי ההסכמה במע"מ והנובעת מכך שבמצב בו חוכר מהַוון את זכויותיו סכום ההיוון הוא אינו חייב במע"מ וזאת אף שהליך ההיוון מַקנה לאותו חוכר חכירה לדורות בקרקע ומשכך מאפשר לו להעביר את זכויותיו לצד ג' ללא תשלום דמי הסכמה (וממילא אף ללא חיוב במע"מ). לדבריו, אין לכחד כי מצב עובדתי זה אכן נכון, אך לכל אחת מהדרכים (תשלום דמי היוון/תשלום דמי הסכמה) יתרונות וחסרונות וכל חוכר יחליט כטוב בעיניו מה השיטה המועדפת עליו.
 
פסק-הדין בעניין יואב אביב
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט השלום בתל-אביב בעניין יואב אביב.
עניינו של פסק-הדין בתביעה שהגיע אביב כנגד חברת שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ לתשלום שכר-טרחה המגיע לתובע, לשיטתו, בגין שירותים שנתן לו.
במסגרת שכר-הטרחה האמור נכללו גם תשלומים הנגזרים משכר-דירה ששולמו לנתבעת ולטענת התובע יש להוסיף בגינם מע"מ. זאת, למרות שלא נקבעה הוראה מפורשת בעניין זה בהסכם בין הצדדים.
 
בית-משפט השלום, מפי השופט נ' שילה, דחה את התביעה ברובה תוך שהוא קובע כי מחיר העסקה, בהיעדר הוראה אחרת, כולל את רכיב המע"מ (קישור לפסק-הדין).