תושבוּת לצורך ביטוח לאומי
פורסם פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין עובדיה בן יחזקאל.
התובע, רואה-חשבון במקצועי, שהה באירלנד בתקופה 12.5.2007–26.8.2009 במסגרת תפקיד שקיבל בחברת בת של חברת "נשר". בתקופה הרלבנטית ביקר התובע 5 פעמים בישראל: בשנת 2007, שהה התובע 134 ימים בישראל; בשנת 2008, 22 ימים; ואילו בשנת 2009, שהה התובע 164 ימים בישראל.
לטענת הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, העֲסקה בחו"ל, אף לאורך השנים, אינה שוללת בהכרח תושבוּת, מה גם שבמקרה דנא התובע ביקש ושילם מקדמות לצורך שמירת זכאות לביטוח, דבר המלמד כי ראה את מרכז חייו בישראל. עוד טען הנתבע, כי שהייתו של התובע באירלנד לא הייתה לתקופה מוגדרת והייתה יכולה להיות גם לתקופה קצרה; וכי על-פי מבחן "מירב הזיקות", לרבות העובדה כי התובע הצהיר בפני רשויות המס על היותו תושב בגין השנים שבמחלוקת, יש לראותו כתושב ישראל.
בראשית הדברים, התייחס השופט ד"ר לובוצקי למבחן "מרכז החיים" שקבעה הפּסיקה לצורך קביעת זיקת התושבוּת של אדם, אשר נבדק לפי "מירב הזיקות". השופט קבע, כי על-מנת להגיע למסקנה עובדתית בדבר "מרכז החיים" ו"מירב הזיקות" יש לבחון את כלל הנסיבות העובדתיות ובכללן זמן השהִייה בישראל בתקופה הרלבנטית, קיומם של נכסים בישראל, מקום המגורים הפיזי, המקום בו מתגוררת משפחתו של האדם ובו לומדים ילדיו, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשׂתכרות, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות, מצגים של האדם עצמו אשר יש בהם כדי ללמד על כוונותיו ומטרת השהִייה מחוץ לישראל.
לגופו של עניין, קבע השופט ד"ר לובוצקי, כי התובע אישר שתקופת העבודה לא הוגדרה מראש והייתה יכולה להסתיים גם לאחַר תקופה קצרה מאוד; כי התובע שהה בישראל למשך תקופות ממושכות; כי התובע מילא שאלון תושבוּת, ביקש ואף שילם מקדמות דמי ביטוח באמצעות הוראת-קבע; כי לתובע דירה בישראל שהושכרה לתקופה "קצרת טווח" במהלך שהיִיתו בחו"ל; וכי התובע הצהיר בפני פקיד-השומה על היותו "תושב ישראל" בשנים שבמחלוקת ואף הוגדר ככזה.
לאור זאת, קבע השופט, כי על-פי מבחן "מירב הזיקות", "מרכז חייו" של התובע נותר בישראל ובהתאם הוא חייב בתשלום דמי ביטוח בגין הכנסותיו.