הדין בעקבות תיקון 103 לחוק הביטוח הלאומי

מבוא

כאמור, על-פי הוראות פקודת מס הכנסה, הכנסותיה של חברת צינור (דהיינו, חברת בית וחברה משפחתית) מיוחסות לצורכי מס לבעלי המניות.

ברם, עד לתיקון 103 לחוק הביטוח הלאומי ("תיקון 103" או "התיקון") (קישור לתיקון), הייחוס האמור לא חל לעניין החבות בדמי ביטוח לאומי/בריאות.* כלומר, החיוב בתשלום דמי ביטוח נדחה למועד חלוקת רווחי החברה לבעלי מניותיה.

* ראו דב"ע מט/0-98 המוסד לביטוח לאומי – וייס וכן ע"ע 1117/01 יוסף – המוסד לביטוח לאומי.

תיקון 103 לחוק הביטוח הלאומי

הוספת הוראות סעיף 373א לחוק הביטוח הלאומי

ביום 7.1.2008 פורסם ברשומות תיקון 103, בגדרו, בין היתר, הוסיף המחוקק לחוק הביטוח הלאומי את הוראות סעיף 373א.*

* וכך קובעת הוראה זו: "הפיקה חברה מהחברות המנויות בסעיפים 64 עד 64א1 לפקודת מס הכנסה, לפי העניין, הכנסה חייבת כהגדרתה בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה, בשנת מס פלונית, יראו את ההכנסה האמורה כאילו חולקה בסוף אותה שנת מס לחברי החברה או לבעלי המניות בה, לפי העניין, והכל בהתאם לזכאותם היחסית ברווחי החברה במועד האמור."

הוראות אלו, כפי העולה במפורש מכותרתן ("מועד חיוב מיוחד בדמי ביטוח") ומדברי-ההסבר להצעת החוק, נועדו להקביל בין מועד החבות בדמי ביטוח לאומי ("דמי ביטוח") בגין הכנסותיה ורווחיה של חברה משפחתית (וכן חברת בית וחברה שקופה) לבין מועד החבות במס בגין ההכנסות והרווחים האמורים על-פי פקודת מס הכנסה.
זאת, בניגוד לדין שקָדם לתיקון האמור שעל-פיו, וכפי שנקבע על-ידי בית-הדין הארצי לעבודה במספר מקרים,* יחיד שהוא בעל מניות (או חָבר) בחברה משפחתית (או חברת בית) לא יחויב בדמי ביטוח בגין הכנסות החברה שיוחסו לו לצורכי מס אלא רק במועד חלוקתן כדיבידנד.

* ראו דב"ע מט/0-98 המוסד לביטוח לאומי – וייס וכן ע"ע 1117/01 יוסף – המוסד לביטוח לאומי.

תיקון הוראות סעיף 350 לחוק הביטוח הלאומי

ככלל, הכנסות הפטורות ממס הכנסה אינן פטורות בהכרח מדמי ביטוח. זאת, מהטעם, שהפטוֹרים הקבועים לגבי מס הכנסה אינם חלים, בהיעדר הוראה מפורשת הקובעת אחרת, לגבי החבות בדמי ביטוח.
עם זאת, סעיף 350 לחוק הביטוח הלאומי, שכותרתו "הכנסות פטורות מדמי ביטוח", קובע מספר סוגים של הכנסות שאינן נחשבות להכנסה לעניין תשלום דמי ביטוח.
דהיינו, הכנסות אלו – בדיוק כמו רווחי הון* – אינן חייבות כלל בדמי ביטוח בידי יחיד, יהיה סיוּוגו הביטוחי לעניין החוק (מבוטח שהוא עצמאי, מבוטח שהוא עובד שכיר וכו') אשר יהיה.

* רווח הון (לרבות שבח מקרקעין) אינו חייב כלל בדמי ביטוח. 

לענייננו, רלבנטיות ההכנסות המנויות בפסקות (6) ו-(7) לסעיף 350(א) לחוק הביטוח הלאומי.
פסקה (6) נוספה במקור כהוראת-שעה לתקופה שמיום 1.7.2002 ועד ליום 31.12.2003; הפכה במסגרת תיקון 76 לחוק הביטוח הלאומי (מיום 1.8.2004), לאחַר שתוקנה, להוראת-קֶבע; והוחלפה בתיקון 103 לנוסחהּ הנוכחי.
ואילו במקביל להחלפת הוראות סעיף 350(א)(6) לחוק הביטוח הלאומי במסגרת תיקון 103, נוספה לסעיף 350(א) פסקה (7).*

* להלן נוסחן המעודכן של הוראות סעיף 350(א)(6) ו-(7) לחוק, אשר לא השתנו מאז תיקון 103:

"(א) לעניין תשלום דמי ביטוח לא יראו כהכנסה –

[...]

(6) הכנסה החייבת במס לפי הוראות סעיף 125ב לפקודת מס הכנסה, שאינה הכנסה לפי סעיף 373א, וכן הכנסה החייבת במס לפי הוראות סעיף 125ג(ב) או (ג) לפקודת מס הכנסה;

(7) הכנסה מדמי שכירות שחלות עליה הוראות סעיף 122 לפקודת מס הכנסה, הכנסה מדמי שכירות מחוץ לישראל שחלות עליה הוראות סעיף 122א לפקודת מס הכנסה והכנסה שאינה הכנסה מעבודה כעובד או כעובד עצמאי, הפטורה ממס לפי כל דין, למעט הכנסה מפנסיה מוקדמת כהגדרתה בסעיף 345ב(א), ולמעט הכנסה שיקבע שר האוצר, בהסכמת שר הרווחה, באישור ועדת הכספים של הכנסת" [ההדגשה אינה במקור – הח"מ.]

דרישות החיוב בתשלום דמי ביטוח שהוצאו על-ידי המל"ל

במבזק מיום 9.1.2008, כמו גם במהדורה הקודמת של ספרנו מיסוי שוק ההון, התייחסנו לתיקון וציינו, כי נוסח הוראות סעיף 373א (כמו גם סעיף 350(א)(6)) דלעיל בעייתי, שכּן הוא עלול להביא ליישומה של פרשנות דווקנית-שגויה לפיה יש לחיֵיב את בעלי המניות בחברת הצינור בדמי ביטוח בגין כלל הכנסותיה של חברת הצינור, לרבות הכנסות שאילו היו מתקבלות במישרין בידי בעלי המניות (היחידים) הן לא היו חייבות בדמי ביטוח, כגון: רווחי הון, הכנסות ריבית החייבות במס מוגבל וכו'.

את אשר יגורנו בא לנו:
המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") אכן חִיֵיב את אותם יחידים בדמי ביטוח בגין כלל הכנסותיהן של החברות שבבעלותן. זאת, באופן גורף ובהתעלם מסוגן של אותן הכנסות.

עם זאת, בעקבות הוצאת דרישות התשלום על-ידי המל"ל, הֵחלו דיונים בין המל"ל לבין לשכת רואי חשבון בישראל (באמצעות יו"ר ועדת המיסים בלשכה דאז והנשיא הקודם, רו"ח עופר מנירב) וכתוצאה מכך הודיעה עו"ד כרמית נאור, סגנית היועץ המשפטי במשרדי המל"ל, כי המל"ל חוזר בו מעמדתו: "אנו מסכימים לקבל את טענותיכם בדבר הפטור מתשלום דמי ביטוח לאומי לגבי הכנסות חברה משפחתית אשר הועברו ליחיד [...]".
ביום 27.4.2015 פרסמה עו"ד נאור הבהרה, לפיה "בהמשך למכתבנו שבסימוכין ולמען הסר כל ספק נציין שמכתבנו מתייחס אך ורק למצב בו מדובר בהכנסה שאם היתה מיוחסת ליחיד היתה פטורה מתשלום דמי ביטוח לפי חוק, ולכן אותה הכנסה תהיה פטורה גם לחברה המשפחתית".
ואילו בהודעתה מיום 22.7.2015, הודיעה עו"ד נאור, כי המל"ל יפעל כך רק "מהמועד בו ניתנה חוות הדעת המשפטית ואילך", דהיינו לגבי שנת 2014 ואילך. זאת, ללא כל ביסוס משפטי מדוע פרשנות שהוכרה על-ידי המל"ל כפרשנות הנכונה, אינה מיושמת גם ביחס לשנים קודמות.

ברי אפוא, כי המל"ל עצמו הכיר בחוסר ההיגיון הגלום בהשתת דמי ביטוח על הכנסות שאינן חייבות מלכתחילה בדמי ביטוח רק מהטעם שהכנסות אלו נצמחו בידי חברה משפחתית.
עם זאת, במקום לחדול מלִגְבות לחלוטין את דמי הביטוח, המל"ל המשיך לעשות כן ובְיתר שאת (ותוך ביצוע עיקולים ליחידים שביקשו להשיג על גביה זו) לגבי שנת 2013 ומוקדם יותר, וזאת למרות השיהוי שגלום בכך.

הגשת התובענות לבתי-הדין האזוריים

לאור האמור, הוגשו לבתי-הדין האזוריים בתל-אביב, ירושלים וחיפה 50 תובענות בעניין זה,* מרביתן באמצעות משרדנו; ולגבי תביעות אלו נקבע כי הן תתבררנה במאוחד בפני נשיאת בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (אז – סגנית הנשיאה), השופטת ה' יהלום.

* כל התביעות מושא התיקים המאוחדים עוסקות בחברות משפחתיות ולא בחברות בית וההוראות שעניינן בחברה שקופה אינן בתוקף, ומִשכך הדיון מתמקד בחברה משפחתית.

כאמור, המל"ל הודיע כי הוא פועל בהסתמך על חוות-דעת משפטית מטעמו.
אלא מאי, משהתבקש המל"ל על-ידי הח"מ להמציא את אותה חוות-דעת משפטית, הסתבר לפתע שזו מעולם לא הייתה או למצער לא הייתה בכתב. וכדברי נציג המל"ל, מר יאיר גדרון, בתעודת עובד הציבור שהוגשה לבית-הדין: "אין בידי המוסד לביטוח לאומי חוות דעת משפטית כתובה בנוגע לנשוא מכתבה של עו"ד כרמית נאור."

ואם בכך לא סגי, הרי שבעקבות הגשת התובענות, חזר המל"ל בו פעם נוספת, והפעם מעמדתו המעודכנת, והודיע כלאחר יד, כי בכוונתו לדרוש דמי ביטוח בגין הכנסותיהן של חברות משפחתיות שהופקו בשנת 2018 ואילך.
אלא מאי, הודעה זו פורסמה רק בחודש נובמבר 2019* וממילא אנו סבורים, כי המל"ל מנוּע מלדרוש דמי ביטוח בגין התקופה שקָדמה לפרסום כאמור.

* הודעה בעניין זה פורסמה באתר האינטרנט של המל"ל (קישור להודעה) ומאוחר יותר פורסמה הודעה נוספת שעניינה בהקפאת הליכי גבייה לגבי חיובי דמי הביטוח כאמור (קישור להודעה הנוספת).

פסק-הדין של בית-הדין האזורי

ביום 27.1.2020 ניתן פסק-הדין של בית-הדין האזורי בתובענות המאוחדות (פסק-הדין בעניין נחושתן ואח').

בית-הדין האזורי, מפי הנשיאה ה' יהלום ונציגי הציבור מ' כהנא וע' בסטר, דחה את התובענות (קישור לפסק-הדין).

בית-הדין ניתח את טענות הצדדים וקבע, כי לשון הוראות החוק הרלבנטיות מטה את הכף לטובת הפרשנות שהמל"ל מבקש לייחֵס להן וכי אף בחינת תכלית החקיקה כפי שהיא עולה מהצעת החוק ומהדיונים שהתקיימו בעניינו תומכת אף היא בפרשנות שבה נוקט המל"ל.
עוד קבע בית-הדין, כי משלוח דרישות התשלום לתובעים שלוש שנים ויותר מהמועד שבו קיבל המל"ל את המידע אודות הכנסותיהם מפקיד-השומה אינו מגיע לכדי שיהוי המבטל את הגבייה (דהיינו, השיהוי במשלוח דרישות התשלום אינו מַצדיק קביעה כי המל"ל מנוּע מלגְבות את החוב בְּשל חלוֹף הזמן).

פסק-הדין בעניין דהוקי

פסק-הדין של בית-הדין האזורי

במבזק מיום 12.8.2017 דיווחנו על פסק-הדין של בית-דין האזורי לעבודה בירושלים בעניין שלמה דהוקי.

עניינו של פסק-הדין בשאלה, האם בדין חִייב המוסד לביטוח לאומי את התובע בגין דמי ניהול ששולמו לו בשנים 2006–2010 על-ידי החברה המשפחתית שבבעלותו למרות שלצורכי מס לא נוצרה לו הכנסה חייבת (לחברה המשפחתית נוצר הפסד שמקורו בדמי הניהול האמורים והפסד זה קוזז כנגד הכנסתו של התובע מדמי הניהול הנ"ל).

בית-הדין (השופט ד' גולדברג ונציגי הציבור ה"ה א' קדוש ונ' משאלי) דחה את התביעה (קישור לפסק-הדין).
נקבע, כי דמי הניהול ששילמה החברה המשפחתית לתובע אינם מהווים "הוצאות הקשורות במישרין בהשגת ההכנסה" (כאמור בסעיף 345(א) לחוק הביטוח הלאומי) של התובע אלא של החברה, ועל-כן לא ניתן להביאם בחשבון לעניין חבותו של התובע בדמי ביטוח בגין דמי הניהול ששולמו לו.

פסק-הדין של בית-הדין הארצי

על פסק-הדין הוגש ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה וביום 13.5.2020 ניתן פסק-הדין בערעור אליו התייחסנו במבזק מס' 1854.

בית-הדין הארצי, מפי השופטים ר' פוליאק, ס' דוידוב-מוטולה (אב"ד) וא' סופר ונציגי הציבור ש' זילברשטיין-היפש וד' בן-חיים, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, ציין השופט פוליאק, כי אין מניעה לפַרק את שומת מס ההכנסה למרכיביה לצורך חישוב דמי הביטוח הלאומי, וזאת בנסיבות בהם פירוט השומה חיוני לקביעת דמי הביטוח. שכּן, עצם החיוב בדמי הביטוח ושיעורם מושפע מסיווג מקורות ההכנסה לפי סעיף 2 לפקודה.
עוד ציין השופט, כי במקרה הרגיל של נישום מיַיצג של חברה משפחתית רווחית שיש לו הכנסות נוספות ממשלח-יד מֵעבר להכנסותיו מהחברה המשפחתית, ההכנסות הנוספות תחויבנה בדמי ביטוח לפי סוגן; ואילו הכנסות החברה המשפחתית שתיוחסנה לנישום המיַיצג תחויבנה – על-פי פסק-הדין בעניין לובינסקי (עב"ל 53464-09-12) כמו גם תקנות 14(א)(2) ו-15(א)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א-1971 – בדמי ביטוח כהכנסות של מבוטח שאינו עובד ואינו עצמאי.

בהמשך הדברים, נדרש השופט פוליאק לשאלת היקף אימוץ מוסד החברה המשפחתית בחוק הביטוח הלאומי וקבע, תוך שהוא נדרש לפסקי-הדין בעניין וייס (דב"ע (ארצי) מט/0-98) ובעניין ברק יוסף (ע"א (ארצי) 1117/01) כמו גם לתיקון 103 לחוק הביטוח הלאומי בגדרו נוספו הוראות סעיף 373א לחוק זה, כי קיימים שני הבדלים מהותיים בין ההסדר בסעיף 64א לפקודה לבין ההסדר שבסעיף 373א לחוק: 
ההבדל האחד הוא בשקיפות המלאה שיוצרת פקודת מס הכנסה בין הנישום המיַיצג לבין החברה המשפחתית, באופן שההכנסה החייבת וההפסדים של החברה המשפחתית מיוחסים לנישום המיַיצג, בעוד שחוק הביטוח הלאומי מייחֵס למבוטל רק את חֵלקו מתוך "ההכנסה החייבת" כהגדרתה בסעיף 1 לפקודה, אך אינו מאפשר, לפי ניסוחו, זקיפתם של הפסדים.
ההבדל השני הוא כי בניגוד למודל המס בו יש לחברה משפחתית נישום מיַיצג לוֹ מיוחסים כל ההכנסות וההפסדים של החברה, הוראת סעיף 373א לחוק כלל אינה מתייחסת לנישום המיַיצג, וזקיפת ההכנסות (אך לא ההפסדים, כאמור) מתבצעת לכל אחד מבעלי המניות של החברה המשפחתית כפי חֵלקו במניות החברה.

השופט פוליאק ציין, כי בתיקון 103 תוקן גם סעיף 350(א) לחוק שכותרתו "הכנסות הפטורות מדמי ביטוח" ובסעיף-קטן (6) נקבע, כי לא יראו כהכנסה לעניין תשלום דמי ביטוח "הכנסה החייבת במס לפי הוראות סעיף 125ב לפקודת מס הכנסה, שאינה הכנסה לפי סעיף 373א [...]"; ועל-כן הכנסה לפי סעיף 373א לחוק היא הכנסה הנובעת במהותה מדיבידנד (שהיה על המחוקק להחריגה מהוראת סעיף 350(א)(6) החָלה על חלוקת דיבידנד).
לאור זאת, הוסיף השופט וקבע, כי סעיף 373א לחוק מחיֵיב תשלום דמי ביטוח בגין חֵלקו של בעל מניות – בין אם הוא הנישום המיַיצג ובין אם לאו – בהכנסה החייבת של החברה המשפחתית, אף אם רווחי החברה לא חולקו בפועל, בדרך של תשלום דיבידנד בין בעלי המניות; וכי שיעורם של דמי הביטוח הוא השיעור הקבוע בגין הכנסה של מבוטח שאינו עובד ואינו עצמאי. "[...] כל פועלו של סעיף 373א לחוק הביטוח הלאומי הוא הקדמת העיתוי של החיוב בדמי ביטוח הנובעים מחלקו של בעל מניות בחברה משפחתית ברווחי החברה, באופן שהתייחסות להכנסה חייבת שהופקה על ידי חברה משפחתית בשנת מס מסוימת, היא כאל הכנסה שחולקה בפועל כדיבידנד בין כל בעלי המניות של אותה חברה משפחתית, כפי חלקם [ההדגשה במקור] במניות החברה, והטלת חיוב בדמי ביטוח על ההכנסה הרעיונית המיוחסת לכל אחד מבעלי המניות בגין הדיבידנד הרעיוני שנמשך על ידו" (פס' 33 לפסק-הדין).

עוד קבע השופט פוליאק, כי משמדובר בתשלום דמי ביטוח בגין "הכנסה חייבת", הרי שגם אם החברה המשפחתית הפסידה בשנת-המס השוטפת או שיש לה הפסדים מועברים, אין בהפסדים כדי לפגוע בחיובו של בעל המניות לשלם דמי ביטוח בגין הכנסותיו ממשלח-יד.

פסק-הדין של בית-המשפט העליון

דהוקי הגיש לבית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, עתירה לביטול פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה.

בית-המשפט העליון, מפי השופטים ע' פוגלמן, ד' ברק-ארז ו-מ' מזוז, דחה את העתירה על הסף (קישור לפסק-הדין).

נקבע, כי המקרה דנן אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית-המשפט הגבוה לצדק בפסקי-דין והחלטות של בתי-הדין לעבודה, דהיינו אותם מקרים בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד – שבהחלטת בית-הדין מתגלה טעות משפטית מהותית, ובנסיבות הענין הצֶדק מחיֵיב את התערבותו של בית-המשפט הגבוה לצדק; והשני – שהחלטת בית-הדין מעלה סוגיה עקרונית כללית בתחום יחסי העבודה או בכלל.

עוד נקבע, כי טענות העותר אשר הועלו בעתירה נבחנו בקפידה בשתי ערכאות בית-הדין לעבודה, אשר קבעו, על יסוד החוק וההלכה, כי אין לקבל את פרשנות העותר בסוגיה; וכי אף לגופם של דברים, נראה כי לא רק שלא נפלה בפסק-הדין של בית-הדין הארצי טעות מהותית, אלא שהוא העמיד דברים על מכונם.

פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בעניין נחושתן ואח'

על פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה הוגש ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה על-ידי 39 מערערים, מתוכם 37 יוצגו על-ידי משרדנו.
במסגרת הערעור, הועלו טעמים רבים לתמיכה בעמדת המערערים ובכלל זאת, כי יש לפרש את המילים "יראו את ההכנסה האמורה כאילו חולקה בסוף אותה שנת מס" שבסעיף 373א לחוק הביטוח הלאומי בהתאם לתכליתו היחידה של אותו סעיף להקדים את מועד החבות בדמי ביטוח בגין ההכנסה החייבת שהפיקה החברה המשפחתית ובהתאם להגביל את תחולת הסעיף להכנסה החייבת מלכתחילה בדמי ביטוח (להבדיל מרִווחי הון (או שבח מקרקעין) ומהכנסות המנויות בסעיף 350(א) לחוק שמלכתחילה אינם חייבים בדמי ביטוח); וממילא גם יש לפרש את המילים "שאינה הכנסה לפי סעיף 373א" שבסעיף 350(א)(6) לחוק כמתייחסת אך ורק להכנסה שבאה בגדרו של אותו סעיף 373א (דהיינו, הכנסה החייבת מלכתחילה בדמי ביטוח) ולא להכנסה מדיבידנד "רגיל".*

* למותר לציין, כי במסגרת הסיכומים צוין, כי המערערים ערים לכך שסעיף 350(א)(6) לחוק הביטוח הלאומי קובע סייג להכנסות מדיבידנד הפטורות מדמי ביטוח, וזאת ביחס להכנסה לפי סעיף 373א לחוק, ובהתאם הודגש, כי עניינו של הסייג האמור בהכנסות מכוח אותו סעיף 373א בלבד. דהיינו, מטרת אותו סייג למְנוע את הטענה שהכנסות החברה המיוחסות מכוח סעיף 373א לחוק (כגון: הכנסות מעסק) פטורות כשלעצמן בחזקת דיבידנד, ובהתאם אין לפרש את הסייג האמור כבא לקבוע שדיבידנד בידי חברה משפחתית יחויב בדמי ביטוח לא כל שכּן הכנסות ורווחי החברה שאינם חייבים מלכתחילה בדמי ביטוח (כגון: רווח הון).

עוד נטען, כי הפרשנות האמורה נתמכת במספר נימוקים ובראש ובראשונה מתכליתו של תיקון 103 לחוק הביטוח הלאומי כפי שעולה מדברי-ההסבר להצעת החוק ומהפרוטוקולים של ועדת-הכספים.
טענות נוספות שהועלו היו בנושא השיהוי והמניעוּת.

ביום 5.10.2021 ניתן פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה.
בית-הדין הארצי (​ס' הנשיאה א' איטח, השופטת ס' דוידוב-מוטולה, השופט ר' פוליאק, השופט א' סופר, נציגת ציבור (עובדים) גב' ח' שחר ונציגת ציבור (מעסיקים) גב' ב' סמו) דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בית-הדין בָּחן את לשון הוראות סעיף 373א לחוק הביטוח הלאומי וקבע, תוך שהוא מתבסס על פסק דינו בעניין דהוקי, כי ההכנסה החייבת של החברה המשפחתית, יהיה אשר יהיה הֶרכב מקורותיה – כולה אקטיבית, כולה פסיבית או מורכבת משני סוגי ההכנסות כאמור – הופכת בידי בעלי המניות להכנסה שמקורהּ בדיבידנד; וכי אין עיגון לשוני לפרשנות שנטענה על-ידי המערערים.

בית-הדין הוסיף ונדרש לטענות נוספות שהועלו על-ידי המערערים, הגם שלא לכולן,* ובכלל זאת בנושא השיהוי והמניעוּת, ודחה אותן.

* כך, למשל, בפסקה 47 לפסק-הדין צוין, כי "בגדרי ההליכים שלפנינו אין בפי מי מהמערערים טענה כי הכנסה מסויימת של החברה המשפחתית אינה באה בגדרה של ההכנסה החייבת של החברה המשפחתית", בעוד שבסיכומים שהוגשו מטעם המערערים נטען, בין היתר, כי עניינו של סעיף 373א בחברה משפחתית שהפיקה "הכנסה חייבת כהגדרתה בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה", דהיינו אותו סעיף חל לכאורה על רווח הון ולא על שבח מקרקעין כמשמעותו בחוק מיסוי מקרקעין, באשר האחרון אינו חלק מההכנסה החייבת לפי הפקודה.**

** ע"א 5246/91 גבור סברינה טכסטיל בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, מח(4) 485 (1994). ראו גם ע"א 731/79 מנהל מס שבח מקרקעין נ' קנדה ישראל דבלופמנט לימיטד (חברת קנדה), פ"ד לד(4) 785 (1980); ע"א 288/84 מנהל מס שבח מקרקעין נ' רוזנבאום, פד"א יז 59 (1988).

בית-הדין הארצי התייחס (בפס' 56) לטענת המערערים לגבי העיוותים שגלומים באימוץ עמדתו של המל"ל ובכלל זאת לכך ש"למרות הרצון להרמוניה ולהאחדה בין מס ההכנסה לבין דמי הביטוח נוצרת סיטואציה 'מעוותת' המביאה לחיובם בדמי ביטוח בגין הכנסות שלאור מקורן היו פטורות מדמי ביטוח לו היו מתקבלות ישירות בידי היחיד". דא עקא, שתשובתו של בית-הדין לעיוות האמור הייתה שלמרות שהצדק בעניין זה עם המערערים, "יש גם צד שני והוא 'עיוותים' לקופה הציבורית באותם מקרים של יחידים המשלמים דמי ביטוח בשיעור המופחת (התואם הכנסה פסיבית) חרף העובדה שהמקורות של ההכנסה החייבת הם מהכנסה אקטיבית של משלח יד, עסק או עבודה". כלומר, במקום לאמץ את עמדת המערערים שאינה מביאה לאותם עיוותים, בחר בית-הדין להותיר את העיוותים בעינם. 
יתרה מזאת, בית-הדין התעלם מהעובדה שסיווג הכנסה אקטיבית של חברה משפחתית כהכנסה פסיבית יביא לכך שדמי הביטוח שישולמו בגין הכנסה זו יהיו ללא גמלה בצדם, תוך שמנגד בית-הדין מציין במקום אחר (ראו פס' 11), כי "בין הגמלאות לפי החוק לבין גביית דמי הביטוח עומד קשר בל ינתק – 'כצבת בצבת עשויה'" [ההדגשה במקור.]

לבסוף, ציין בית-הדין הארצי (ראו פס' 64), כי "קשה שלא להביע מורת רוח" מהתנהגותו המזגזגת של המוסד לביטוח לאומי, אך המשיך וקבע ש"יש לקוות כי הלקחים יופקו על ידי המוסד" וש"לא מצאנו כי מורת הרוח האמורה יש בה כדי לגבור על הוראות התיקון, אך בהחלטה יש בה כדי להצדיק אי חיוב המערערים בהוצאות משפט".

העתירה לבג"ץ

ביום 7.11.2021 הגיש משרדנו עתירה לבית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, לביטול פסק-הדין של בית-הדין הארצי. זאת, בשמם של 37 עותרים המהווים את חלק הארי של המערערים בערעור לבית-הדין הארצי.
בסמוך לאחר מכן, הוגשה עתירה נוספת לביטול פסק-הדין על-ידי עותר נוסף שיוצג על-ידי חבריי, עורכי-הדין דורון שטרן, נעמי וסטפריד ו/אליהו קפלן ממשרד מיתר.

העתירה הועברה לתגובת המוסד לביטוח לאומי ולאחר מכן נקבע לגביה דיון בפני מותב.

הדיון האמור התקיים אתמול (4.7.2022) בפני נשיאת בית-המשפט העליון השופטת א' חיות והשופטות ד' ברק-ארז ו-י' וילנר.
לאחַר שמיעת הטיעונים והערות המותב, ולאור המלצת המותב, הודיעו ב"כ העותרים בשתי העתירות כי הם אינם עומדים על העתירות, וזאת תוך שמירת טענות וזכויות ברמה הפרטנית הנוגעת לכל אחד מן העותרים ולחיובים שהוטלו עליו, ושאינן ממין הטענות העקרוניות שהועלו בעתירות (קישור לפסק-הדין).

חוזר מס' 1486

נזכיר, כי בעקבות פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בעניין נחושתן ואח', פרסם המוסד לביטוח לאומי חוזר (חוזר מס' 1486) ובו הנחיות לחיוב בדמי ביטוח תוך הבחנה בין השנים 2008–2013, 2014–2017 ו-2018 ואילך ותוך שצוין כי הקפאת פעולות האכיפה שניתנו בתיקים שבהם יש חובות חברה משפחתית תבוטל ותישָלח למבוטח הודעה בהתאם.
במסגרת החוזר נכללה גם התייחסות לשני "מקרים חריגים": האחד, חברה משפחתית שלהּ הכנסה חייבת מעסק או משלח-יד (ראו סעיף-קטן 4.2 לחוזר); והשני, חברה משפחתית שצברה הפסדים לצורכי מס (ראו סעיף-קטן 4.3 לחוזר).

כפי שכבר ציינו, החוזר מַפנה (הן בסעיף 3 והן בסעיף-קטן 4.2) לחוזר 1438, אך למיטב ידיעתנו לא רק שחוזר 1438 עוסק בנושא אחר (התיישנות) (קישור לחוזר) אלא שעד היום המוסד לביטוח לאומי לא פרסם חוזר שעניינו בחברות משפחתיות.