נטל הבאת הראיות במע"מ; שומה חלקית במע"מ
ההחלטה בעניין ס. טנוס
פורסמה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בנצרת בעניין ס. טנוס בניה ופיתוח בע"מ.
עניינה של ההחלטה בבקשה שהגישה המערערת להורוֹת על שינוי סדר הבאת הראיות בערעור – שעניינו בפסילת ספרים, קביעת שומת תשומות לפי מיטב השפיטה, הטלת קנס בגין אי-ניהול ספרים כדין והטלת כפל-מס בגין ניכוי תשומות על-פי חשבונית שהוּצאה שלא כדין – כך שיוטל על המשיב, מנהל מע"מ נצרת, להגיש תחילה את ראיותיו.
בראשית הדברים, התייחסה השופטת הוד לנטל הבאת הראיות לגבי כל אחת מהמחלוקות בתיק וקבעה, כי בעוד שלגבי פסילת הספרים ושומת התשומות לפי מיטב השפיטה נטל הבאת הראיות מוטל על החברה, הרי שבנושא הטלת הקנס וכפל-המס הנטל מוטל על המשיב, וזאת לאור הלכת זאב שרון (ע"א 3886/12), הגם שמדובר, כאמור, בנטל הבאת הראיות בלבד (דהיינו, אין בהעברת נטל הבאת הראיות משום העברת נטל השכנוע).
לאחר מכן, הִמשיכה השופטת הוד ונדרשה לשאלה על מי מהצדדים מוטל לפתוח בהבאת הראיות במקרה בו הערעור עוסק הן בעניינים אשר נטל הראיה לגביהם מוטל על הנישום (פסילת ספרים וקביעת שומת תשומות לפי מיטב השפיטה) והן בעניינים אשר נטל הראיה לגביהם מוטל על מנהל מע"מ (הטלת קנס וכפל-מס), באשר קביעותיו של בית-המשפט העליון בעניין זאב שרון באשר לנטל הראיה אין בהן בכדי לתת מענה לסוגיה זו.
השופטת הוד קבעה, תוך שהיא מתייחסת לפסק-הדין של השופט ד"ר ש' בורנשטין בעניין סניור (ע"מ 55647-07-14) כי לשם הכרעה בשאלה זו יש להבחין בין מקרים בהם חלק מהנטלים מוטלים על הנישום וחלק על מנהל מע"מ בְּשל העובדה שחֵלק מהמחלוקות פנקסיות וחלקן לבר-פנקסיות לבין מקרה בו חלק מהנטלים מוטלים על מנהל מע"מ מאחַר ומדובר בהפעלת סמכויות אשר טמונה בהן פגיעה משמעותית בנישום ובעיקר בנוגע לקנס מינהלי אשר יש לו מימד עונשי, שאז על מנהל מע"מ לפתוח בהבאת הראיות.
בהתאם, השופטת הוד נעתרה לבקשה והורתה כי המשיב יפתח בהבאת ראיותיו.
שומה חלקית במע"מ
במסגרת התיקון תוקנו הוראות סעיף 77 לחוק מע"מ כך שמנהל מע"מ יוכל לערוך שומה חלקית ביחס לנושא אחד או כמה נושאים שנכללו או שהיה עליהם להיכלל בדו"ח התקופתי.
זאת, בדומה להסדר השומה החלקית שנקבע בסעיף 145א2(א1) לפקודת מס הכנסה במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ו–2015 (קישור לתיקון) (ראו תיקון 211 לפקודה, סעיף 23(2) לחוק ההתייעלות האמור).