החלטת מיסוי בנושא תושבוּת
היחיד הינו תושב מדינה A שהינה מדינת אמנה והמצוי בהליכי גירושין.
היחיד, העוסק בפעילות מסחרית הן בישראל והן ברחבי העולם, הֵחל משנת 2016 להגדיל את מספר ימי שהייתו בישראל, כאשר בעת שהותו בישראל הוא מתגורר בדירה שבבעלותו.
לגבי היחיד ניתנה החלטת מיסוי ב"מסלול ירוק" לפיה הוא ייחשב כ"תושב ישראל לראשונה" הָחל מיום 15.6.2016, וזאת בכפוף לכך שמרכז חייו יהיה בישראל.
היחיד מתכוון להעביר את מרכז חייו לישראל, להגדיל את מספר ימי שהייתו בישראל ולהתגורר בדירתו בישראל, אך מנגד בכוונתו להמשיך בפעילותו העסקית מחוץ לישראל ולצורך כך ימשיך לשְהוֹת גם בעתיד תקופות בלתי-מבוטלות מחוץ לישראל.
במסגרת החלטת המיסוי נקבע, כי הָחל מתום שנת-המס 2019 יהיה פקיד-השומה הקרוב למקום מגוריו של היחיד רשאי להנפיק ליחיד אישור בדבר היותו תושב ישראל לעניין האמנה עם מדינה A, וזאת לגבי שנת-המס 2017 ואילך, ובלבד שיתקיימו כל התנאים שנקבעו לעניין זה בהחלטה.
עוד נקבע בהחלטה, כי בקיום התנאים האמורים יראו את היחיד כמי שמרכז חייו בישראל הן לצורכי הדין הפנימי (לרבות לעניין הטבות לתושב ישראל לראשונה לפי סעיפים 14 ו-97 לפקודה) והן לעניין הגדרת המונח "תושב מדינה מתקשרת" שבאמנה למניעת כפל-מס בין ישראל לבין מדינה A. עם זאת, נקבע, כי אין באמור כדי לחיֵיב את רשות המסים להסכים ליַיצג את היחיד בהליך של הסכמה הדדית מול מדינה A ככל שזו תחליט כי זיקתו של היחיד אליה גוברת.
לבסוף, נקבע בהחלטה, כי היא מבטלת ומחליפה את הוראות סעיף 2 להחלטת מיסוי 9857/12 שבהן נקבעו תנאים אחרים בנסיבות דומות.