שינוי סיווג ממלכ"ר לעוסק
באותו מקרה, מָכְרה המערערת, העיריית אשקלון, 53 מגרשים לאנשים פרטיים, בסכום של כ-5 מליון דולר, לאורך כארבע-חמש שנים, במסגרת פרוייקט "בנה ביתך" בשכונת "אפרידר" בעיר.
המשיב, מנהל מע"מ, הפעיל את סמכותו לפי סעיף 58 לחוק מע"מ וקבע, כי על אף שהעירייה מוגדרת כמלכ"ר, יש לסוַוג את מכירת המגרשים כפעולה עסקית החייבת במע"מ.
העירייה ערערה על החלטת המנהל לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, וזה קיבל את ערעורה וקבע, כי מכירת המגרשים הייתה בגֶדר פעילות מלכ"רית. על קביעה זו ערער מנהל מע"מ לבית-המשפט העליון.
בית-המשפט העליון קיבל ברוב דעות (השופטים י' דנציגר וי' עמית, כנגד דעתה החולקת של המשנָה לנשיא, השופטת מ' נאור) את הערעור וקבע, כי לצורך סיווג אופיָה של פעילות מסוימת של מלכ"ר, יש לבחון גם את המטרה הזמנית שעומדת בבסיס אותה פעילות, דהיינו האם פעילות המלכ"ר בתחום מסוים היא כזו שמטרתה להפיק רווח, גם אם המטרה הסופית של הרווח נועדה לשַמש את המלכ"ר בפעילותו. תשובה חיובית לשאלה זו, על רקע ובצירוף המבחנים והשיקולים הנוספים שפורטו בהלכת בשערייך ירושלים (ע"א 767/87), יכולים להצדיק את שינוי הסיווג באותה פעילות.
לאור האמור, ובהתחשב בהיקף הפעילות, מִשכה והרווח הנכבד שנצמח לעירייה בצידה, כמו גם לאור העובדה שהמכירה נעשתה במחירי השוק כולל מע"מ (מבלי שהעירייה נדרשת להעביר את המע"מ), נקבע, כי אכן מדובר בפעילות עסקית החייבת במע"מ.
ביום 7.8.2014 פורסמה החלטתו של בית-המשפט העליון בעתירה לדיון נוסף שהוגשה על-ידי העירייה (קישור להחלטה).
בית-המשפט העליון, מפי הנשיא' א' גרוניס, דחה את העתירה, בקובעו, כי לא התקיימו התנאים לקיום דיון נוסף (ראו בעניין זה את סעיף 15 להחלטה).
לאחַר שסוגיית סיווג המערערת לעניין פעילותה במכירת המגרשים הפכה סופית ונקבע, כאמור, כי הייתה זו פעילות עסקית לכל דבר ועניין, העלתה המערערת שלוש טענות נוספות הנוגעות לשומה שהוּצאה לה על-ידי המשיב: האחת, ששומות העסקאות שהוּצאו לה בטלות מעיקרא משהוּצאה בניגוד להוראות סעיף 64(ג) לחוק מע"מ (המורה על עיכוב ביצועה של החלטת המנהל) ובלא שהמשיב נטל את רשותו של בית-המשפט להוציאן; השנייה, ולחילופין, כי שינוי סיווג המערערת לצורך מכירת המגרשים אינו חל רטרואקטיבית ביחס לכל העִסקות אלא רק מיום החלטת המנהל; והשלישית, וזאת לחילופי חילופין, כי אם תתקבל עמדת המשיב והשומות לא תתבטלנה במלואן, אזי אין לחייבהּ בהפרשי הצמדה וריבית עוֹבר למועד ההודעה על שינוי הסיווג וכי בנסיבות המיוחדות של מקרה זה אין להשית עליה ריבית והפרשי הצמדה בגין התקופה עוֹבר למתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון.