חשיפת נתוני גילוי מרצון
פורסם פסק-הדין בעניין חגי גרוס.
עניינו של פסק-הדין בעתירה שהגיש עו"ד ורו"ח חגי גרוס לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח–1998 ("החוק"), בגדרהּ ביקש העותר מבית-המשפט המחוזי בירושלים (בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים) להורוֹת למשיבים (רשות המיסים והממונה על חופש המידע ברשות) למסוֹר לעיונו פרטי מידע הנוגעים לבקשות של נישומים לרשות על-פי נוהל גילוי מרצון שפורסם ב-7.9.2014 (קישור לנוהל).
על-פי הנטען בעתירה, מקבלת הרשות "במחשכים" החלטות הנוגעות למיליארדי ש"ח ללא שקיפוּת ציבורית, תוך אפליה קשה בין נישומים ותוך פגיעה קשה באמון הציבור במערכת.
עוד נטען (בין היתר) בעתירה, כי הרשות מגלה עמדה חשדנית ביחס לטענות הנישומים לגבי מקור ההון בגינו צמחו ההכנסות נשוא הגילוי מרצון; וכי מתעורר החדש שמא מנצלת הרשות את חוסר הברירה של הנישומים וגובה מהם "דמי חסות" תוך הנפת שוט ההליך הפלילי מעל ראשם.
טענה נוספת אותה העלה העותר היא שהליך הגילוי מרצון דומה במהותו להליך של תשלום כופר, ומשכך, כפי שמוטלת על רשות המיסים חובה לפרסם את החלטות ועדת הכופר (מכוח פסיקתו של בית-המשפט העליון בעניין התנועה לחופש המידע), כך חייבת היא לפרסם את ההחלטות ואת הסכמי השומה שנחתמו בהליכי גילוי מרצון, אם לא את שמם של הנישומים בהליכים אלה.
בתגובה לעתירה, הודיעה רשות המסים, בין היתר, כי לאחַר שיפוג תוקפה של הוראת-השעה (קישור להוראה), ב-30.6.2016, תמסור הרשות לעיונו של העותר את פרטי המידע המצויים במערכת הממוחשבת, בכפוף להסתייגות בנוגע למספר פרטים.
העותר, מצדו, לא הסכים להמתין עד לתום תקופת הוראת-השעה על-מנת לקבל את המידע שהרשות מוכנה למסור.
השופטת בן אור קבעה, כי אין כל ספק שהבקשה כשלעצמה (כשהיא מופשטת מן הביטויים הקשים שנִלוו לה) עולה בקנה אחד עם תכליות החוק, שכּן זכותו של הציבור לדעת כיצד מיושם נוהל הגילוי מרצון ומה הישגיו.
עם זאת, השופטת בן אור קיבלה את טענת הרשות לפיה חשיפת המידע עתה תביא להכשלת ההליך של גילוי מרצון הנשען על אנונימיות, על חשאיות ועל אמון במערכת וכן את טענתה הנוספת לפיה גילוי המידע המבוקש עומד בניגוד להתחייבות לסודיות.
לאור זאת, קבעה השופטת בן אור, כי הרשות תמסור לעותר את מרבית המידע המפורט במערכת הממוחשבת לא יאוחר מ-30 יום לאחַר תום תוקפה של הוראת-השעה; וכי היא אינה חייבת במסירת פרטי המידע שאינו קיים במערכת הממוחשבת (וראו לעניין זה את פרק ד' לפסק-הדין), שכן קיבוצו של מידע זה יחייב הקצאת משאבים בלתי-סבירה.
עוד קבעה השופטת בן אור, כי הרשות לא תמסור לעותר את מספרי הבקשות, אך היא תמסור את פרטי משרדי השומה בהם טופלו הבקשות וכן את שמות המיַיצגים, כאשר גם פרטים אלה יימסרו לא יאוחר מ-30 יום לאחַר תום תוקפה של הוראת-השעה.
נציין, כי למיטב ידיעתנו, העותר מתכוון להגיש ערעור לבית-המשפט העליון על פסק-דינה של השופטת בן אור.