בית-המשפט העליון – האם העסקת עובדים זרים גוררת חובת תשלום היטל?
במבזק מיום 17.9.2014 דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין רצון (קישור לפסק-הדין).*
* ראו גם את המבזקים בעניין ישרוטל (קישור למבזק) ובעניין ג. ארזים (קישור למבזק).
עניינו של פסק-הדין בחמישה-עשר ערעורי מס הכנסה שהדיון בהם אוחד מאחַר שכולם מעלים שאלה משפטית זהה: האם בדין הוציא המשיב (מספר פקידי שומה) שומות למערערים שהעסיקו עובדים בעלי נתינוּת זרה, בהתאם לרישיון עבודה תקף, ואשר שהו בישראל במשך כל תקופת עבודתם מעל ל-183 יום בכל שנת-מס, בגדרן נדרשו המערערים לשלם היטל בגין העסקת עובדים זרים מכוח חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 ("חוק ההיטל").
לטענת המערערים, ההיטל אינו חל עליהם שכּן עובדיהם נחשבים לתושבי ישראל וממילא אין לחייבם בתשלום ההיטל האמור.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ד"ר א' סטולר, דחה את הערעורים.
בפסק-דין מפורט ומנומק, בן 30 עמודים, סקר השופט ד"ר סטולר את הרקע לחקיקת חוק ההיטל כמו גם את הקורלציה בין חוק זה לבין חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 ("חוק הכניסה לישראל") וחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 ("חוק עובדים זרים").
השופט ד"ר סטולר קבע, כי מטרתו החד-משמעית של המחוקק בחקיקתו את חוק ההיטל הייתה ייקור העסקתם של עובדים זרים, כך שהתמריץ הכלכלי להעסקתם יקטן.
השופט ד"ר סטולר הוסיף וקבע, כי אין לקבל את טענת המערערים לפיה בהתאם לסעיף 44(ב) לחוק ההיטל* יש לפרשו לפי פקודת מס הכנסה, וזאת ממספר טעמים: האחד, בסעיף 44(א) לחוק ההיטל נאמר מפורשות, כי עובד זר יהיה כהגדרתו בחוק עובדים זרים ולא כאמור בפקודת מס הכנסה; השני, בסעיף 48א לפקודת מס הכנסה קיימת הגדרה למונח "עובד זר" וזו מַפנה לחוק עובדים זרים; השלישי, לוּ רצה המחוקק לקבוע כי הוראות פקודת מס הכנסה תתייחסנה לשאלה האם על המעסיק לשלם את ההיטל אם לאו, חזקה אליו שהיה עושה כן במסגרת הפקודה; והרביעי, במסגרת סעיף 44(א) לחוק ההיטל, הִחריג המחוקק מתחולת החוק קבוצות ייחודיות שאינן כוללות את סוג העובדים שהעסיקו המערערים.
* סעיף זה קובע, כי "לכל מונח בפרק זה תהיה המשמעות הנודעת לו בפקודת מס הכנסה, אלא אם כן נאמר במפורש אחרת".
בהתאם, אימץ השופט ד"ר סטולר את עמדת המשיב וקבע – תוך שהוא נדרש, בין היתר, לפסק-הדין של השופט מ' אלטוביה בעניין טלרום (עמ"ה (ת"א) 1061/07) – כי עובד זר, המועסק בישראל מכוח חוק עובדים זרים ומקבל היתר לשהייה מוגבלת בישראל על-פי חוק הכניסה לישראל – אינו תושב ישראל, וממילא על מי שמעסיקו חלה חובת תשלום ההיטל.
למעלה מן הצורך, הוסיף השופט ד"ר סטולר וקבע, כי בכל מקרה לא הוכיחו המערערים את גרסתם לפיה יש לפרש את המונח "תושב" בהתאם לפקודת מס הכנסה. שכּן, במהלך המשפט התברר שהמערערים לא שילמו את ההיטל ולא הודיעו על כך למשיב, וממילא מנעו ממנו לבחון את הסוגיה כשהדבר ניתן היה, בעוד שכעת, משמרבית העובדים חזרו למקומות מגוריהם מעֵבר לים, ניטל מהמשיב כל סיכוי לעשות כן. בנסיבות אלו, והגם שהוכח שהעובדים הזרים שהו בישראל מעל 183 יום והתקיימה בעניינם חזקת הימים כך שהנטל לסתור חזקה זו מוטל על המשיב, יש להפוֹך את נטל ההוכחה ולהחזירו למערערים, ואלה לא עמדו בנטל האמור.
לבסוף, דחה השופט ד"ר סטולר את טענת המערערים לפיה השומות הוצאו ללא הרשאה מהטעם שחוק ההיטל אינו מתיר במפורש לפקיד-השומה לבצע שומות של היטל; ואף את טענתם הנוספת בדבר סתירה בין היטל לבין אמנות בינלאומיות.
על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית-המשפט העליון ואתמול פורסם פסק-הדין בערעור (קישור לפסק-הדין).
בית-המשפט העליון, מפי הנשיאה מ' נאור והשופטים א' חיות וד' ברק-ארז, דחה את הערעור.
בפסק-דין קצר, קבעה הנשיאה נאור, כי אין מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, כי נימוקיו מקובלים על בית-המשפט העליון ובהתאם ניתן להם תוקף כאמור בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.
הנשיאה נאור הוסיפה וציינה, כי על-פי חוק ההיטל מונחים יפורשו לפי פקודת מס הכנסה אלא אם נאמר במפורש אחרת, ובענייננו נאמר במפורש אחרת (בחוק ההיטל נקבע, כי המונח "עובד זר" יפורש בהתאם לחוק עובדים זרים), וממילא אין רלוונטיות לענייננו להוראות הפקודה, במיוחד בשים לב לכך שכידוע משמעותו של מונח – לרבות של המונח "תושב ישראל" – יכולה להיות שונה בחוקים שונים, וזאת בהתאם להקשרו של המונח ובהתאם לתכליותיהם.