ביהמ"ש אינו רשאי להגדיל את המחזור למע"מ אם שומה זו לא הובאה לפתחו
לקראת סוף שנת 2004 ערך ממונה מע"מ באר שבע (המשיב 1) ביקורת אצל המערערת, חברה העוסקת בעבודות עפר, תשתית ופיתוח, ובעקבות מסקנתו כי עשתה שימוש בחשבוניות פיקטיביות החליט לפסול את ספריה לשנים 2002–2004 ולהוציא לה שומת תשומות לפי מיטב השפיטה. לעומת זאת, בכל הנוגע למַחזור העסקאות, קיבל המשיב 1 את דיווחיה של המערערת ולא הוציא שומת עסקאות לפי מיטב השפיטה.
בנוסף, פקיד-שומה באר שבע (המשיב 2), לאחַר שקיבל את המידע הרלבנטי ממשרדי מע"מ, פסל גם הוא את ספרי המערערת והוציא לה שומות לשנים 2002–2003, אשר הגדילו את הכנסותיה המדוּוחות.
על החלטות אלו הגישה המערערת ארבעה ערעורים (אשר נדונו במאוחד) לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.
בית-המשפט המחוזי דחה את מרבית טענותיה של המערערת, תוך שהוא קובע, בין היתר, כי יש להחיל את מחזוֹר העסקאות שייקבע במסגרת השומה העדכנית של המשיב 2 גם על שומת מס ההכנסה וגם על שומת המע"מ לשנה זו.
על החלטותיו של בית-המשפט המחוזי הוגשו ערעור וערעור שכנגד לבית-המשפט העליון.
בית-המשפט העליון – מפי המשנה לנשיאה השופט א' רובינשטיין, בהסכמת השופטים י' עמית ומ' מזוז – דחה את הערעור ברובו, וכן דחה את הערעור שכנגד.
השופט רובינשטיין קיבל את טענת המערערת, לפיה בית-המשפט קמא חרג מסמכותו כאשר הורה על הוצאת שומת עסקאות לשנת 2004 אשר תתאים לשומה העדכנית שתוצא על-ידי המשיב 2, וזאת תוך שהשופט רובינשטיין מדגיש שלא נעלמה מעיניו העובדה שבכך ייתכן שהמערערת נהנית במידה מסוימת מן ההפקר, שכּן, ולמרות האינטרס הציבורי של חיוב הנישום במס אמת יש לשמור על זכויותיו (וראו לעניין זה, סעיפים כז'–לו' בכלל וסעיף לה' בפרט לחוות-דעתו).