22.10.13: ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין הדר מזרחי (מכירת וילה בידי בתו של קבלן בניין אינה עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי)
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור שהוגש על-ידי פקיד-השומה על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין הדר מזרחי (ע"א 836/12).
באותו מקרה, וכפי שכבר דיווחנו במבזק מיום 22.12.2011, רכשה המשיבה, גב' הדר מזרחי, מגרש ובנתה עליו וילה אותה מכְרה אחרי מספר שנים ברווח ניכר. בניית המגרש ובניית הוילה מומנו בהלוואות, רובן מאביה, קבלן בניין, שליווה אותה גם בביצוע הבנייה.
פקיד-השומה ירושלים 3 הוציא למשיבה שומה שש וחצי שנים לאחַר שהייתה בידיה שומת מס שבח סופית, וזאת מהנימוק שמכירת הוילה היוותה בגֶדר עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי החייבת במס הכנסה.
בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופטת מ' מזרחי, קיבל את הערעור (עמ"ה (י-ם) 26-09).
השופטת מזרחי לא נדרשה לשאלה האם פקיד-השומה היה אכן רשאי להוציא שומה למשיבה שש וחצי שנים לאחַר הוצאת שומת מס השבח הסופית. זאת, מהטעם שקיבל את עמדת המשיבה, לפיה אכן התכוונה ליצוֹר לעצמה מקום מגורים בקרבת משפחתה, ולאור זאת - כמו גם לאור תוצאות יתר המבחנים (ולמרות מומחיותו ובקיאותו של אביה) - לא הייתה זו עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי.
חשוב לציין, כי השופטת מזרחי, בדומה לשופט מ' אלטוביה בעניין קרלוס בגס,* ייחסה חשיבות מיוחדת לכוונת המשיבה (מבחן הכּוונה).
* למַעבר למבזק בנושא פסק-דין קרלוס בגס, לחצו כאן.
כאמור, ניתן כעת פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור שהוגש על-ידי פקיד-השומה.
בהמלצת בית-המשפט העליון ובהסכמת הצדדים, נמחק הערעור בלא צו להוצאות.
עם זאת, ראוי לציין את דברי בית-המשפט העליון, לפיהם מקובלת עליו עמדת המדינה, שהמבחן לעניין עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי הוא ככלל מבחן אובייקטיבי ולא סובייקטיבי, וזאת מבלי להכריע בכך במישור הלכתי.*
* נזכיר, כי רק לאחרונה אימץ בית-המשפט העליון, הגם שלעניין ההבחנה בין מקרקעין לבין מיטלטלין בהקשר של מס רכישה, את מבחן הכּוונה, וכוונתנו לפסק-דינו בעניין מלונות צרפת ירושלים.
עוד ציין בית-המשפט העליון, כי נוכח חלוֹף הזמן כמו גם בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה, אין מקום לשוב ולהידרש לכך כיום.