פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין איתמר מחלב, רו"ח, חברה בפירוק ומח ולב בע"מ (ע"א 4345/10).
המערערות, חברות העוסקות בתחום ראיית-החשבון, עתרו לבית-המשפט המחוזי לאישור תובענה ייצוגית להשבת סכומים שגבתה המשיבה, בדמות קנסות פיגורים, על-פי חוק המיסים קנס פיגורים, התשמ"א-1980 ("חוק הקנסות").
המערערות לא הלינו לינות על עצם החיוב, אלא על הכללת סכום הקנס בתוך סעיף השערוך הכללי (דהיינו, קנס הפיגורים משוערך בסעיף אחד עם הקרן והריבית הצפויה ואינו מופיע בנפרד), דבר אשר לטעמן עולה כדי הטעייה.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן, דחה את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. מכאן הערעור לבית-המשפט העליון.
בית-המשפט העליון, מפי השופט ס' ג'ובראן (בהסכמת המשנָה לנשיא, השופטת מ' נאור, והשופט י' דנציגר), דחה את הערעור, בקובעו, כי אין לקבל את טענת המערערות בדבר קיום עילת ההטעיה, וממילא לא קמה למערערות עילת תביעה כנדרש בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.
בית-המשפט העליון הוסיף וקבע, כי לא מצא לנכון לקבל את טענות המערערות בכל הנוגע לסכום ההוצאות שפָּסק לחובתם בית-המשפט המחוזי (30,000 ש"ח), שכּן לא מדובר בסכום בלתי-סביר בנסיבות העניין; וחִייב את המערערות בשכ"ט עו"ד של המשיבה בסך 50,000 ש"ח.