פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין ריכנבך (ע"א 8473/08).
באותו מקרה, עבדו המשיבים במשך למעלה מ-30 שנה בבנק לאומי ופרשו בשנת-המס 1996. עם פרישתם, קיבלו המשיבים מהבנק "קצבה מזכה" חודשית בהתאם לסעיף 9א לפקודת מס הכנסה, שהייתה פטורה בחלקהּ ממס.
ברם, בעקבות תיקון 136 לפקודת מס הכנסה, בוטל החריג הרלבנטי בסעיף 9א לפקודה, תוך שנקבעה הוראת-מַעבר, לפיה סעיף 9א בנוסחו החדש יחול על קצבה המשתלמת לתקופה שתחילתה ביום 1.1.2004.
בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי סגנית הנשיאה, השופטת ש' וסרקרוג, קבע, כי תיקון 136 אינו חל על המשיבים, וזאת מהטעם שהחלתו תהווה החלטה רטרואקטיבית, שהיא פסולה.
בית-המשפט העליון קיבל את הערעור שהוגש על-ידי פקיד-שומה חיפה.
נקבע, כי מתן הקִצבה והפטוֹר ממס מהווים "אירוע מס" שמתחדש מדי שנה, כאשר החבות במס מתגבשת במועד בו מתקבלים הכספים. כלומר, "אירוע המס" אינו יציאת המשיבים לפנסיה, אלא המועד החודשי שבו מתקבלת הקִצבה בפועל. לאור זאת, קבע בית-המשפט העליון, כי הוראת-המַעבר אכן חלה על הקִצבה שמקבלים המשיבים, שכּן אותה קצבה משתלמת, מחדש, בכל חודש.
בית-המשפט ציין, כי תחולה אקטיבית של חוק היא החלה של הֶסדר חדש על מצב דברים המתקיים ביום כניסתו של החוק לתוקף, וכי זוהי הדרך שבה נקט המחוקק בתיקון 136. שעה שכך, מדובר בהחלה אקטיבית של ביטול הפטוֹר ממנו נהנו המשיבים ולא בהחלה רטרוספקטיבית לא כל שכּן רטרואקטיבית.
בית-המשפט העליון הוסיף וקבע, כי אין לאדם זכות מוקנית שמדיניות כלכלית-מיסויית, עליה התבסס והסתמך – תימשך, ואף אין לו ערובה כלשהי כנגד אי-שינוי המדיניות, אלא במקרים חריגים כאשר הדבר נעשה (בשינוי חקיקה) על דרך של פגיעה לא חוקתית, שאינה חוצה את פסקת ההגבלה, או אגב פגם מינהלי חמור (כשמדובר בהחלטת רשות).