רקע
כידוע, העיקרון המַנחה לשמירה על הונה של החברה קבוע בסעיף 302(א) לחוק החברות. לפי סעיף זה, חברה רשאית לבצע חלוקה אך ורק אם זו עומדת בשני מבחנים מצטברים: האחד, מבחן הרווח; השני, מבחן יכולת הפירעון. כל חלוקה אחרת מהווה בגֶדר "חלוקה אסורה" הכפופה לסנקציות המנויות בסעיפים 311-310 לחוק החברות.
ככלל, מבחן הרווח קובע, כי חברה רשאית לבצע חלוקה מתוך רווחיה. לשם כך, יש לבחון את יתרת ה"עודפים" של החברה או את ה"עודפים" שנצברו בשנתיים האחרונות, לפי הגבוה מביניהם, וזאת בהפחתת חלוקות קודמות אם אלו טרם הופחתו מה"עודפים" כאמור.
המונח "עודפים" מוגדר בסעיף 302(ב) לחוק החברות כדלקמן: "'עודפים' – סכומים הכלולים בהון העצמי של חברה ושמקורם ברווח הנקי שלה כפי שנקבע לפי כללי חשבונאות מקובלים, וכן סכומים אחרים הכלולים בהון העצמי לפי כללי חשבונאות מקובלים ושאינם הון מניות או פרמיה, שהשר קבע שיראו אותם כעודפים."
מדידת רווחי החברה לצורך הבחינה האם החברה מקיימת את מבחן הרווח נסמכת אפוא, על כללי החשבונאות המקובלים, כפי שאֵלו ייקבעו מזמן לזמן. לעניין זה נזכיר, כי הָחֵל מחודש ינואר 2008 אומצו בישראל כללי החשבונאות הבינלאומיים ("תקני ה-IFRS") ביחס לתאגידים מדווחים הכפופים לחוק ניירות ערך, כאשר תקנים אלה ניתנים לאימוץ וולונטרי גם בידי חברות שאינם תאגידים מדווחים כאמור.
התקנות החדשות
עד היום, שר המשפטים לא עשה שימוש בסמכותו וקבע מהם אותם סכומים אחרים שיראו אותם כעודפים.
כתוצאה מכך, התעוררו סוגיות שונות ביחס לשאלת חישובם של העודפים שמהם ניתן לחַלק דיבידנד (כגון: לאחַר ביצוע שערוך נכסים). כמו-כן, נוצר מצב בו חברות ביצעו חלוקה בסכומים שהתעלמו מהפסדים רעיוניים ואף מהפסדים ממומשים, וזאת בהתבסס על כללי החשבונאות הרלבנטיים.
הבוקר, פורסמו ברשומות תקנות החברות (סכומים אחרים הכלולים בהון עצמי שיראו אותם כעודפים), התשע"ב-2012 ("התקנות") (קישור לתקנות).
בהתאם לתקנות, אם יש לחברה השקעה במכשיר הוני אשר לפי תקן דיווח כספי בין-לאומי 9 (IFRS9) שינויים בשוויָה ההוגן נזקפים לרווח הכולל האחר ("ההשקעה"), יראו כעודפים גם סכומים חיוביים או שליליים הכלולים בהון העצמי של החברה בְּשל שינויים בשוויָה ההוגן של ההשקעה האמורה, ובלבד שבהתאם לתקן חשבונאות בין-לאומי 39 (IAS39) סכומים אלה היו נזקפים לרווח הנקי.
תחולת התקנות, בהיעדר הוראה מפורשת אחרת, ביום 1.8.2012.