פורסם פסק-הדין בעניין אריה גבע (עמ"ה (ת"א) 1062/07).
באותו מקרה, פרש המערער ממקום עבודתו כשלרשותו עמדו כספים בארבע קופות, שאחת מהן, הנוגעת לערעור זה, הייתה קופה אישית לפיצויים "גדיש". ביום 14.9.2003 הורה מעבידו של המערער לקופות הגמל לשחרר לידי המערער את הכספים שעמדו לזכוּתו בניכוי המס שנקבע על-ידי פקיד-השומה ובהתאם להוראות סעיף 9(7א) לפקודה לפיהן היה המערער זכאי לפטוֹר ממס עד לתקרה של כ-230,000 ש"ח. לאחַר תשלום המס המשיך המערער להחזיק את יתרת כספי הפיצויים בקופת גדיש עד ליום 7.6.2004, מועד בו מָשך את מלוא הקרן והרווחים שהצטברו בקופה. בעת משיכת הכספים על-ידי המערער נוכה מס במקור בשיעור 15% מהרווחים שנצמחו למערער מיום פרישתו (1.7.2003) ועד למועד הפדיון (7.6.2004). המשיב סירב לבקשתו של המערער להשיב את סכום המס שנוכה במקור כאמור, בטענה, כי בעת פרישת הנישום התרחש אירוע מס, ויש לראוֹת כאילו הכספים שבקופת גדיש הופקדו מחדש לאחַר יום התחילה ועל-כן לא חלה לגביהם הוראת-המַעבר שבתיקון 132 והמשַמרת את הפטוֹר ממס ששרר לפני התיקון האמור.*
* עד לתיקון 132, ריבית הפרשי הצמדה ורווחים אשר הופקו מהפקדות לקופות גמל לתגמולים היו פטוּרים ממס מכוח סעיף 9(18) לפקודה. במסגרת תיקון 132 ובקפוף להוראת-המַעבר, בוטל הפטוֹר ממס, למעט בגין הפרשי הצמדה.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, קיבל את הערעור וקבע, כי אין בנסיבות המקרה כדי להצדיק יצירת מציאוּת מדוּמה של קבלה והפקדת כספים לצורכי מס. לשון אחר, לצרכי מס, ואלמלא הוראות הפקודה, העובד כבר "פגש את הכסף" בעת שהופקד, וממילא אין בפרישה משום קבלת הכסף והפקדתו מחדש.
ראוי לציין, כי השופט אלטוביה נימק את החלטתו, בין היתר, בהתבסס על הוראות החוק להגנה על השקעות הציבור בישראל בנכסים פיננסיים, התשמ"ד-1984 ("חוק ההגנה"), תוך שהוא קובע, כי חיוב המערער במס על רווחים בגין הפקדות שבוצעו קודם ליום 1.1.2003 מהווה בגֶדר הרעה (כמשמעותו בחוק ההגנה) בתנאי המיסוי של הפקדות אלו.