פורסם פסק-הדין בעניין דלרד הנדסה בע"מ (ע"מ (ת"א) 1066/05).
באותו מקרה, סירב פקיד-השומה להכיר בפטוֹר ממס על מלוא הכנסתו של בעל המניות בשנות-המס שבערעור בגין נכותו (בשיעור 100%), כהשֹתכרות שהתקבלה מיגיעה אישית. זאת, מהטעם שהחברה ובעל המניות הגדילו את שכרו באופן מלאכותי וללא כל צידוק מעשי, על-מנת לנצל את הפטוֹר ממס לנכים הקבוע בסעיף 9(5)(א) לפקודת מס הכנסה.
לטענת פקיד-השומה, הכנסותיו של בעל המניות, מֵעבר לשיעור שהוכר, לא נבעו מיגיעה אישית ומהוות הכנסה מדיבידנד בידי בעל המניות (וממילא לא מותרות כהוצאה בידי החברה). המשיב הסתמך בעניין זה על כך שמצבו הרפואי וגילו המבוגר (98-87) של בעל המניות לא אפשרו לו אותה יגיעה אישית שנדרשה להגדלה הדרמטית במשכורתו, על כך שבתחום שעשוי היה להצדיק את הגדלת המשכורת לא היה לבעל המניות כל ידע או נסיון וכי מי שעסק בתחום זה בפועל היה בנו, וכן על כך שהכנסותיה של החברה בשנות-המס הרלבנטיות לא הצדיקו את הגדלת המשכורת בהתאם.
בנוסף, סירב פקיד-השומה להכיר בהוצאות בגין שירותי שיווק בחו"ל שנעשו על-ידי נכדו של בעל המניות, וזאת בטענה, כי החברה לא הוכיחה שהנכד אכן ביצע עבורה עבודות שיווק וכי למעשה הוא כְּלָל לא עסק בכך.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט י' אטגדי, דחה את הערעור.
נזכיר, כי ביום 10.8.2011 פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין שמואל בן-עוז (ע"א 4107/09), שם נקבע, כי המערער משך מהחברה סכום כולל הגבוה משמעותית מהסכום שמשך מהחברה לפני נכוּתו, בעוד שלא הונחה תשתית עובדתית לכך שחל גידול כלשהו בפעילות החברה בשנים הרלבנטיות: להפך, חלה ירידה בהיקף הכנסות החברה.