פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין ידיד אליהו ויעקב קבלנים (ע"א 4027/10).
באותו מקרה, טענה המערערת, כי אחת מטענות המשיב הועלתה לראשונה רק במסגרת כתב התשובה שהוגש מטעמו בבית-המשפט המחוזי ונסמכה על מסכת עובדתית ומשפטית חדשה, וממילא לא היה מקום להתירה.
בית-המשפט העליון דחה את הערעור וקבע, כי הגם שנימוקי השומה מטעם המשיב לא היו בהירים ומנומקים די צרכם, הטענה נשוא הערעור עמדה בבסיס החלטת המשיב כבר בשלב ההשגה ואין מדובר בטענה כבושה בבחינת "חוכמה שלאחר מעשה". שעה שכך, אין להרחיק לכת כדי הסעד הדרסטי שעתרה לו המערערת לפיו יש לחסוֹם את טענת המשיב בעניין.
עוד נקבע, כי השתקת המשיב מלהעלות טענה העשויה להתברר בסופו של יום כטענה נכונה, עלולה להטות את השומה לטובת הנישום בלא שיש לכך צידוק ובאופן החוטא לתכלית חקיקת המס והיא גביית מס-אמת.