פורסם פסק-הדין בעניין גריידי (עמ"ה (י-ם) 9048/05).
באותו מקרה, נדון עניינו של המערער, שוחט שנשלח לחו"ל לצורך שחיטת בשר, כעובד שכיר של מספר חברות המייבאות בשר כשר מחו"ל.
יחד עם שכרו החודשי עבור העבודה בחו"ל קיבל המערער תשלום במזומן עבור דמי אש"ל לכיסוי הוצאותיו בחו"ל. ואולם, המערער קיבל בימי חול מקום לינה וכלכלה ללא תשלום מהמפעלים בהם עבד בחו"ל ורק בסופי השבוע לן בבתי מלון והשתמש בדמי האש"ל שניתנו לו.
המערער לא דיווח על התשלום האמור, בסוברו, כי מדובר בתשלום פטוּר ממס. לימים, תשלום זה התגלה למשיב בעקבות הצהרות ההון שהוגשו על-ידי המערער ואשתו והגידול בהון שעלה מהן.
המשיב חייב את המערער במס בגין דמי האש"ל כהכנסת עבודה.
בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופטת מ' מזרחי, דחה את הערעור וקבע, כי עצם העוּבדה שהתקנות* מורות כי סכומי האש"ל שעד התקרה מותרים בניכוי, אין בה כדי ללמד שלא נדרש שההוצאה תהא הוצאה בפועל, ואף אין בה כדי ללמד כי אין לראוֹת בסכומים אלה כהכנסה כאשר הנישום לא הוציא את אותן הוצאות.