בינואר 2009 פורסם פסק-הדין בעניין גזית גלוב בע"מ (ע"ש (ת"א) 1150/06).
באותו מקרה, נדון עניינה של המערערת, חברת השקעות העוסקת, במישרין ובאמצעות חברות בנות, ברכישה, פיתוח וניהול נכסים מניבים בארה"ב, קנדה, פינלנד וישראל, והמעניקה שירותים לחברות הבנות שלה בארץ ובחו"ל ובכללם שירותי ייעוץ, מימון, ייעוץ פיננסי כלכלי ושירותי ניתול לאיתור הזדמנויות השקעה בתחום הנדל"ן בארץ ובחו"ל. הכנסות החברה בגין שירותיה חייבות במע"מ וכך גם הכנסות הריבית שהיא מקבלת מחברת הבנות. המשיב הוציא למערערת שומת תשומות בגדרהּ אסר בקיזוז 75% מהתשומות שנכללו בדו"חותיה, וזאת בנימוק שמרבית פעילות המערערת נמצאת בחו"ל ולכן עיקר השימוש בתשומות הינו לשם פעילות אשר אינה מצמיחה עסקות החייבות במע"מ.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת ד' קרת-מאיר, דחה את הערעור.
נקבע, כי עיסוקה של המערערת בנדל"ן מניב, כאשר עניינה בנדל"ן הוא מחוץ לישראל; וכי גם אם במסגרת פעילות זו של המערערת היא אכן עוסקת במתן ייעוץ מסוגים שונים (ולשם כך מתקשרת בהסכמים עם החברות הבנת), הרי שפעילות זו מהווה חֵלֶק מפעילותה הכוללת.
עוד נקבע, כי רוב פעילותה של המערערת אינה מַצמיחה עסקות החייבות במע"מ, וממילא המשיב היה רשאי לקבוֹע, כי התשומות שניכויָן התבקש, שימשו הן לצורך הפעילות בחו"ל והן לצורך הפעילות בישראל, ולכן הותר ניכוי בשיעור 25%.
הבוקר פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון (ע"א 4756/09).
בגדרוֹ של פסק-הדין צוין, כי הפרקליטות הסכימה, כי בְּשל קושי דיוני שנוצר לאחַר העלאת טיעון חדש על-ידי המדינה בגדרי הערעור, בשינוי מן העמדה שהוצגה בבית-המשפט קמא ושהייתה במידה רבה ביסוֹד פסק-הדין, יתקבל הערעור באופן חלקי במובן הבא: הניכוי שיותר למערערת לשנים שבערעור יהא לפי תקנה 18(ב)(2) לתקנות מע"מ, קרי, שני שליש.
הודגש, כי קבלת הערעור באופן חלקי כאמור הינה בכפוף לכך שהסכמת המדינה ניתנה רק בְּשל הקושי הדיוני האמור, וכי היא (כמו גם המערערת) שומרת על עמדותיה וטיעוניה כולם בתיקים הנדרשים לשנות-מס אחרות.