פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' סוקול) בעניין א. ילדור מתכות (1994) בע"מ (ע"מ 13956-05-09).
באותו מקרה, רכשה המערערת, חברה העוסקת בייבוא ושיווק של מתכות, מגרש בקיסריה לצורך הקמת מבנה שמחציתו תשמש כבית מגורים ומחציתו האחרת תשמש אותה למחסן ולמשרדים. המערערת אכן השלימה את בניית המבנה ואף העבירה את משרדיה ומחסניה למבנה, תוך שהיא משכירה את מחצית המבנה המיועד למגורים לבעלת המניות במערערת ולבעלה. המערערת ניכתה את מחצית מס התשומות שנכלל בחשבוניות לרכישת המגרש ולבניית המבנה. המשיב לא קיבל את עמדת המערערת והוציא לה שומת תשומות. מכאן הערר.
בית-המשפט דחה את הערר, בקובעו, כי קשה לקבל את ההנחה שהמבנה צפוי לשַמש את עסק בפועל להמשך פעילותו (זאת, בין היתר, לאור העוּבדה שהיתר הבנייה שניתן למבנה הינו למגורים בלבד ושלא התבקש ואף לא התקבל רישיון לניהול עסק, כך שלמעשה מדובר בפעילות בלתי-חוקית). בהתאם, נקבע, כי המערערת לא הוכיחה שהתשומות שהוציאה הוצאו לצורך שימוש בעסקה חייבת ודי בכך כדי לדחות את הערר.
בית-המשפט הוסיף וקבע, כי יש לדחות את הערר גם לאור תקנה 15 לתקנות מע"מ.* זאת, מהטעם שהשימוש בדירה למגורים על-ידי בעלת השליטה כמוהו כשימוש של התאגיד (המערערת), ועל-כן מדובר בשימוש מעורב (עסק ומגורים) הנכלל בגֶדר אותה תקנה 15.
* תקנה זו קובעת, כי "עוסק לא יהא רשאי לנכות מס תשומות על רכישת דירת מגוריו או על בנייתה, כולה או מקצתה, ולא את מס התשומות על השירותים שקיבל לצורך רכישתה או בנייתה אם הדירה משמשת או תשמש גם כמקום עסקו".
נציין, כי פסק-הדין רלבנטי, בין היתר, לשאלת החבות במע"מ במכירת דירות מגורים שלא שימשו למגורים (כגון: דירות משרד) ואשר נמכרות בפטור ממס שבח בהתאם לסעיף 6א להוראת-השעה מחודש אוגוסט 2011.*