במבזק מיום 14.7.2011* התייחסנו לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעתירה לדיון נוסף בעניין משה סמי ואיקאפוד בע"מ.**
* למַעבר למבזק האמור, לחצו כאן.
** כפי שציינו במבזק, שלושת השופטים בעלי הדעה הדוחה את העתירה קבעו, כי פסק-הדין יוכרע בדעת רוב לפי דעתה של השופטת א' חיות, לפיה יש להחיל את ההלכה החדשה המבטלת את הלכת ביר באופן רטרוספקטיבי גם על הליכים תלויים ועומדים שטרם ניתן בהם פסק-דין חלוט, אך יש להגביל את התחולה הרטרוספקטיבית כאמור באופן שתתייחס רק לאותם הליכים אשר בהם ניתנה החלטה בהשגה (לעניין סעיף 152(ג) לפקודה) או הוּצאה שומה לפי מיטב שפיטה (לעניין סעיף 145(א)(2) לפקודה), מאז הינתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בעניין סמי (23.5.2004) ואלו לא נשלחו לנישום בתוך פרק הזמן הנקוב באותם סעיפים (למעט איקאפוד, שלגבּיה ההלכה החדשה תחול למרות שההחלטה בהשגה שהגישה ניתנה ביום 9.2.2004).
ביום 25.9.2011 פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין מנשה לוי (ע"א 8990/05).
באותו מקרה, קיבל בית-המשפט העליון את הערעור שהוגש על-ידי פקיד-השומה וקבע, כי המועד הרלבנטי לגבי המשיבים קודם למועד תחולתה של ההלכה החדשה; וכי אין מקום להחיל את ההלכה החדשה על המשיבים כפי שההלכה הוחלה על איקאפוד בע"מ עצמה (שכּן היא שהביאה לשינוי ההלכה הקודמת שנהגה).
עם זאת, מאחַר שהמשיבים העלו טענות נוספות בערעור שהגישו לבית-המשפט המחוזי, נקבע שיש להחזיר את העניין לבית-המשפט המחוזי על-מנת שידון בטענות אלו.