פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעורים שהוגשו על-ידי פקיד-השומה בעניין שרל שבטון (ע"א 8958/07) ויעקב בן אריה (ע"א 8960/07).
שני הערעורים שנידונו במשותף, העלו שאלה משפטית דומה בהקשר ליישומו של סעיף 8(ג)(3) לפקודת מס הכנסה –המתיר למנהל לפרוֹס למספר שנים הכנסה של נישום בגין מענק שנתקבל עקב פרישה – במקרה המיוחד שבו הנישום הוא נכה או או עיוור במשמעות סעיף 9(5) לפקודה, הזכאי לפטוֹר מהכנסה מיגיעה אישית (עד לתקרה שנתית מסוימת) והבקשה לפריסה היא לשנים שלאחַר קבלת המענק.
המחלוקת הייתה האם בנסיבות אלו זכאי הנישום לפטוֹר השנתי הקבוע בסעיף 9(5) לפקודה בכל שנה מחדש, או שמא רק בשנה הראשונה לפריסה.
בית-המשפט העליון, מפי השופט ח' מלצר (בהסכמת השופטים א' גרוניס ו-א' רובינשטיין) דחה את הערעורים ואישר את פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט מ' אלטוביה), תוך שהוא קובע, כי יש לפרש את סעיף 8(ג)(3) לפקודת מס הכנסה ככזה המאפשר פריסה ממשית ומהותית של ההכנסה שהתקבלה בידי המשיבים על-דרך של מענקי פרישה – לשנים קדימה, תוך שמוּחל עליה בכל אחת משנות הפריסה הפטוֹר השנתי לפי סעיף 9(5) לפקודה.
להורדת פסק-הדין, לחצו כאן.