רקע
השינויים בשערם של המטבעות השונים בכלל, ושל הדולר האמריקאי בפרט, הביאו ומביאים, במקרים רבים, להיווצרותם של הפסדים במכירת ניירות-ערך הנסחרים מחוץ לישראל.
במבזק זה, נידרש לשאלה, מה דינם של אותם הפסדים לצורכי מס.
חישוב רווח/הפסד הון במכירת ניירות-ערך הנסחרים מחוץ לישראל
כללי
ככלל, על-מנת לחשב את חבות המס במכירת נכס כלשהו – ובכלל זאת ניירות-ערך הנסחרים מחוץ לישראל – יש, ראשית, לבחון האם המכירה הניבה רווח הון או שמא נוצר הפסד הון.
רווח ההון הוא הסכום שבוֹ עולה ה"תמורה" על "יתרת המחיר המקורי".
אשר על-כן, יש לקבוע את ה"תמורה" בגין המכירה ואת "יתרת המחיר המקורי" (העלות) של ניירות-הערך הנמכרים.
רווח הון הוא הרווח הנומינלי במכירה, בעוד שהאינפלציה מובאת בחשבון בעת חישוב המס המוטל על רווח ההון, כאשר זה מבותר למרכיב ריאלי (רווח הון ריאלי) ולמרכיב אינפלציוני (סכום אינפלציוני).
בהתאם, לאחר חישוב רווח ההון הנומינלי, יש לחשב את רווח ההון הריאלי ואת הסכום האינפלציוני.
אם, לעומת זאת, מדובר בהפסד הון, רשאי המוכר לקזזו כנגד רווחים אחרים, בכפוף לכללי הקיזוז הקבועים לעניין זה.
חישוב רווח ההון הריאלי והסכום האינפלציוני
כאמור, משחוּשב רווח ההון במכירת ניירות-הערך, יש לקבוע מהו המרכיב הריאלי (רווח הון ריאלי) ומהו המרכיב האינפלציוני (סכום אינפלציוני).
ככלל, רווח ההון הריאלי מהווה את ההפרש בין רווח ההון הנומינלי לבין "הסכום האינפלציוני".
מהו אם-כן, הסכום האינפלציוני?
המונח "סכום אינפלציוני" מוגדר כ"חלק ריווח ההון השווה לסכום שבו עולה יתרת המחיר המקורי המתואם על יתרת המחיר המקורי".
כלומר, הסכום האינפלציוני הוא אפוא, חלק רווח ההון השָווה לסכום שבוֹ עולה העלות המתואמת של ניירות-הערך על העלות הנומינלית.
כיצד יש לבצע את תיאום העלות?
על-פי הגדרת המונח "יתרת המחיר המקורי המתואם" שבסעיף 88 לפקודת מס הכנסה, יש לכפוֹל את יתרת המחיר המקורי (העלות) במדד המחירים לצרכן (הידוע) ביום המכירה ולחַלקהּ במדד ביום הרכישה.
ואולם, הכְּלָל לפיו "מדד" הינו מדד המחירים לצרכן הידוע כפוף לחריג שעניינו במכירת נכס שנרכש במטבע-חוץ כדין על-ידי מי שהיה תושב-חוץ בעת הרכישה.
לפי חריג זה, מוֹכר כאמור – בין אם יחיד ובין אם חבר-בני-אדם – רשאי לבקש שיראו את שער המטבע שבוֹ רכש את המניות כמדד, וזאת במקום מדד המחירים לצרכן.
זאת ועוד. הכְּלָל והחריג לו שצוינו לעיל כפופים לחריג נוסף, לפיו "לענין נייר ערך בידי יחיד, הנקוב במטבע חוץ או שערכו צמוד למטבע חוץ, יראו את שער המטבע כמדד".
כלומר, אם מדובר ביחיד (בין אם תושב ישראל ובין אם תושב-חוץ) המוכר ניירות-ערך נסחרים שערכָּם נקוב במטבע-חוץ (מדובר, מטבע הדברים, בניירות-ערך הנסחרים מחוץ לישראל), אזי התיאום יבוצע בכל מקרה לפי השינוי בשער המטבע הרלבנטי.
סכום אינפלציוני שלילי ורווח הון נומינלי
כאמור, הסכום האינפלציוני מהווה את ההפרש בין העלות המתואמת של ניירות-הערך לשיעור עליית מדד המחירים לצרכן בישראל או לשינוי בשער המטבע הרלבנטי – לפי העניין – לבין העלות הנומינלית.
מהו הדין אם הפרש זה שלילי?
במקרה זה, הסכום האינפלציוני יהיה אפס. שכן, ראינו לעיל, כי המונח "סכום אינפלציוני" מוגדר כחלק רווח ההון השָווה לסכום שבוֹ עולה "יתרת המחיר המקורי המתואם" על "יתרת המחיר המקורי".
אין זאת אלא, כי הסכום האינפלציוני יכול להיות רק סכום חיובי. מכאן, שכאשר סכום זה שלילי, יש להחשיבו כאפס.
דוגמה
ביום 1.11.2008 רכש יונתן מניות הנסחרות בבורסה בארצות-הברית בעלות של 10,000 דולר ארה"ב. ביום 10.1.2009 מכר יונתן את המניות בתמורה ל-12,000 דולר ארה"ב.
לשם הדוגמה אניח, כי שער הדולר ביום 1.11.2008 היה 4.6 שקלים חדשים. עוד אניח, כי שער הדולר ביום 10.1.2009 היה 4.4 שקלים חדשים.
להלן חישוב רווח ההון:
שקלים חדשים
תמורה: 52,800 (4.4 × 12,000 דולר)
עלות: 46,000 (4.6 × 10,000 דולר)
רווח הון: 6,800
הואיל והעלות המתואמת (44,000*) נמוכה מהעלות הנומינלית (46,000) ההפרש ביניהן שלילי.
* 44,000 ש"ח = 4.6 ÷ 4.4 × 46,000 ש"ח
על-כן, וכמוסבר לעיל, הסכום האינפלציוני יהיה בשיעור אפס.
כלומר, רווח ההון (הנומינלי) בסך 6,800 שקלים חדשים ייחשב לרווח הון ריאלי.
סכום אינפלציוני שלילי והפסד הון נומינלי
כפי שראינו לעיל, הסכום האינפלציוני מהווה את ההפרש בין העלות המתואמת של ניירות-הערך הנמכרים לשיעור עליית מדד המחירים לצרכן בישראל או לשינוי בשער המטבע הרלבנטי, לפי העניין, לבין העלות הנומינלית.
עוד ראינו, כי אם הפרש זה שלילי, קרי: כאשר העלות המתואמת נמוכה מהעלות הנומינלית, אזי הסכום האינפלציוני יהיה אפס. בהתאם, מלוא רווח ההון (הנומינלי) ייחשב לרווח הון ריאלי.
מהו הדין אם המכירה הסתיימה בהפסד הון נומינלי אך הסכום האינפלציוני הינו שלילי?
הדוגמה שלהלן תסייע בידינו בהבנת תרחיש זה.
דוגמה
ביום 1.2.2009 רכשה מיקה איגרות-חוב הנסחרות בארצות-הברית תמורת 100,000 דולר ארה"ב. ביום 3.8.2009 מכרה מיקה את האיגרות בתמורה ל-80,000 דולר ארה"ב.
לשם הדוגמה, אניח, כי שער הדולר ביום 1.2.2009 היה 4.5 שקלים חדשים, וכי שער הדולר ביום 3.8.2009 היה 4.4 שקלים חדשים.
להלן חישוב הפסד ההון:
שקלים חדשים
תמורה: 352,000 (4.4 × 80,000 דולר)
עלות: 450,000 (4.5 × 100,000 דולר)
הפסד הון: (98,000)
ברם, הואיל והעלות המתואמת (440,000 ש"ח*) נמוכה מהעלות הנומינלית (450,000 ש"ח) ההפרש ביניהן (10,000 ש"ח) שלילי.
* 440,000 ש"ח = 4.5 ÷ 4.4 × 450,000 ש"ח
לדעתנו, במקרה כזה יש להפחית מהפסד ההון הנומינלי את הסכום האינפלציוני השלילי.
זאת, מהטעם שאילו הסכום האינפלציוני* היה חיובי הוא לא היה חייב במס,** ועל-כן התרתו בקיזוז הינה בניגוד להוראות סעיף 92 לפקודת מס הכנסה.***
* שחושב לפי השינוי בשער המטבע, שכן מדובר ביחיד, להבדיל, הבדל היטב, מחברה.
** זאת, בהנחה שהנכס נרכש ביום 15.12.1993 (מועד פרסום מדד חודש נובמבר 1993) ואילך. שאחרת, חלק מהסכום האינפלציוני, בגובה הסכום האינפלציוני החייב, כפוף למס בשיעור 10%, וכנגזר מכך, אם מדובר בסכום שלילי, ההפסד הגלום בו יוּתר בקיזוז.
*** הוראות אלו מַתְנות את הזכאות לקיזוז, בין היתר, בכך שאילו הפסד ההון היה רווח הוא היה חייב במס.
כלומר, בנתוני הדוגמה דלעיל, יש להפחית, לגישתנו, מהפסד ההון הנומינלי בסך 98,000 ש"ח את הסכום האינפלציוני השלילי (בסך 10,000 ש"ח) ורק ההפרש (בסך 88,000 ש"ח) יוּתר בקיזוז בכפוף לכללי הקיזוז הקבועים בהוראות סעיף 92 לפקודה.
בהקשר זה יש לציין את פסק-הדין של השופט מ' אלטוביה בעניין שיפמן (קישור לפסק-הדין).
באותו מקרה, הוגשה לבית-המשפט המחוזי בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד רשות המיסים, להשבת מס שנגבה שלא כדין.
זאת, בהתבסס על טענת המבקש, כי הפסד ריאלי שנגרם לו ממכירת מקרקעין מוּתר בקיזוז בהתאם להוראות סעיף 92 לפקודת מס הכנסה, ובכלל זאת כנגד הסכום האינפלציוני החייב שנוצר במכירה האמורה.
אף כי ברגיל עמדתו של השופט אלטוביה היא שלא לברר בקשה לאישור תביעה ייצוגית לפני שמוּצה ההליך השומתי,* ראה השופט לנכון לדוּן במקרה זה בלב המחלוקת מבלי שיהיה צורך להמתין לסיום ההליך השומתי.
* זאת, בהתאם לפסק-הדין בעניין אריה גבע. להורדת פסק-הדין לחצו כאן.
השופט אלטוביה דחה את הבקשה, תוך שהוא קובע, כי סעיף 92 לפקודת מס הכנסה מתייחס להפסד נומינלי בלבד.
לענייננו, חשובה התייחסותו של השופט אלטוביה למצב דברים בו הסכום האינפלציוני השלילי. וכך הוא קובע (סעיף 32 לפסק-הדין):
"זאת ועוד, כאמור, הסעיף [סעיף 92 לפקודת מס הכנסה – א' ש'] מתנה את יכולת קיזוזו של הפסד בכך שאילו היה ריווח הון היה מתחייב במס. אם כך בעוד שחלק ההפסד הראלי,שהוא המקבילה השלילית לסכום אינפלציוני, 'ההפסד האינפלציוני', שנוצר או המיוחס לתקופה שלאחר תום שנת 1993, כלל אינו בר קיזוז לפי לשון הסעיף, כך משום שלו היה רווח 'אינפלציוני', אין הוא חב במס..."
והדברים ברורים.