חקיקת המס כוללת הוראות מיוחדות שעניינן בהקצאת מניות/אופציות לעובדים (סעיף 102 לפקודת מס הכנסה). ואולם, אין בהוראות אלו התייחסות מפורשת להקצאה לעובדים של מניות המקנות זכות לדיבידנד בלבד.
להקצאה כזו עשויים להיות יתרונות מס, וזאת בנוסף ליתרונות המשפטיים לבעלי המניות הקיימים בחברה (העובד אינו מקבל זכויות הצבעה, זכות לַמנות דירקטורים וזכויות בעת פירוק).
לשם הדוגמה, נניח כי מדובר בעובד בכיר (שאינו בעל שליטה) הנמצא במדרגת המס השולית הגבוהה ביותר (47%). כעת החברה בה הוא מועסק (חברה פרטית) בוחנת להקצות לו מניות שתקנינה לו אך ורק זכות לדיבידנד. זאת, כתחליף או בנוסף למשכורתו הרגילה. הקצאת המניות תבוצע באמצעות נאמן ובהתאם להוראות סעיף 102 לפקודה ועל-כן היא לא תחויב במס.
להלן תוצאות המס:
|
|
תשלום משכורת |
ש"ח |
חלוקת דיבידנד |
ש"ח |
|
מישור העובד |
הכנסה ממשכורת |
1,000,000 |
הכנסה מדיבידנד |
1,000,000 |
|
מס הכנסה (47%) |
(470,000) |
מס הכנסה (20%) |
(200,000) |
|
|
נטו |
530,000 |
נטו |
800,000 |
|
|
מישור החברה |
תשלום המשכורת |
(1,000,000) |
תשלום הדיבידנד |
(1,000,000) |
|
מגן מס חברות (27%) |
270,000 |
מגן מס |
0 |
|
|
עלות המשכורת נטו |
(730,000) |
עלות הדיבידנד נטו |
(1,000,000) |
ניתן אפוא, לראות, כי תשלום שכר בדרך של חלוקת דיבידנד עשוי להביא ליתרונות מס במקרים בהם שיעור המס השולי של העובד גבוה, שאז חיסכון המס של העובד משמעותי ביותר.
יתרה מזאת, הדוגמה אינה מתייחסת לחבות בדמי ביטוח לאומי/בריאות: הכנסה ממשכורת חייבת בתשלום דמי ביטוח (עד התקרה), בעוד שהכנסה מדיבידנד אינה חייבת בדמי ביטוח לאומי/בריאות (לכך התייחסנו במבזק מיום 9.1.2008). כלומר, אם נביא בחשבון את שאלת החבות בדמי ביטוח לאומי/בריאות, לתשלום בדרך של חלוקת דיבידנד עשוי להיות אף יתרון גדול יותר בהשוואה לתשלום משכורת.
מנגד, יש לזכור, כי חלוקת דיבידנד אינה מהווה הוצאה מוכרת לחברה לצורכי מס, כלומר היא לא מקטינה את הכנסתה החייבת המס וכתוצאה מכך החברה מאבדת את "מגן המס" הקיים בתשלום משכורת.
יחד עם זאת, במקרים רבים, לחברה המעבידה יש הפסדים לצורכי מס, כך שתשלום משכורת לעובד אומנם מותר כהוצאה לצורכי מס, אך בהעדר רווח, תשלום המשכורת מגדיל את ההפסד ואינו מקטין מס באופן מיידי.* במקרה שכזה, היתרון הגלום בחלוקת דיבידנד לעובד עשוי להיות משמעותי ביותר.
* נזכיר, כי הואיל וענייננו בחלוקת דיבידנד, יש לוודא כי החלוקה עונה על התנאים הקבועים בחוק החברות ובכלל זאת על מבחן הרווח ומבחן יכולת הפירעון.
רשויות המס טרם פרסמו את עמדתן בסוגיה זו.
טענה אפשרית מצד הרשויות תהא, כי אף שמדובר בדיבידנד, יש למסותו כהכנסת עבודה לכל דבר ועניין, כל שכן בתקופה שבה המניות מוחזקות בידי הנאמן.
דהיינו, לפי גישה זו, שאינה עולה, לדעתנו, בקנה אחד עם הוראות החוק, יש לראות את העובד כאילו קיבל את הדיבידנד בכובעו כעובד ולא כבעל מניות "רגיל", ובהתאם יש לסַווג את הדיבידנד כשכר.
סיכומו של עניין: הקצאת מניות "דיבידנד" לעובדים עשויה להקנות יתרונות בלתי-מבוטלים. מובן שבטרם ביצוע ההקצאה יש לבחון היטב את ההשלכות המשפטיות והמיסויות הגלומות בה.
* מבזק זה פורסם הבוקר במוסף The Marker שבעיתון הארץ במסגרת הטור הקבוע בנושא מיסוי של הח"מ.