אלכסנדר שפירא ושות', משרד עורכי-דין

הגדלת שיעורי דמי ביטוח לאומי/בריאות

תיקון 252 לחוק הביטוח הלאומי

אתמול (14.1.2025) פורסם ברשומות חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 252 והוראת שעה), התשפ"ה-2025 ("התיקון") (קישור לתיקון).

בגדרו של התיקון בוצעו, בין היתר, התיקונים שלהלן:

הקפאת קצבאות הילדים וסכום החיסכון הבסיסי לילדים, כך שבשנת 2025 גובה קצבת הילדים וסכום החיסכון כאמור יהיו כפי שהיו ביום 1.1.2024;
עיגון ההוראות המתייחסות למבוטח המצוי בהכשרה מקצועית או בשיקום מקצועי, והקבועות כיום בתקנה 19א לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א-1971 ("התקנות") (וראו גם תקנה 4ב), בסעיף 340(ד) לחוק הביטוח הלאומי ("החוק");
עיגון ההוראות המתייחסות למבוטח שהוא עובד במשק בית, והקבועות כיום בתקנה 8 לתקנות, בסעיף 340א לחוק;
לגבי מבוטח שהוא מבוטח המצוי בהכשרה מקצועית או בשיקום מקצועי: שיעור דמי הביטוח יוגדל בשנים 2026-2025 מ-0.4% ל-0.53% (לגבי מי שמָלאו לו 18 שנים ונמצא בהכשרה מקצועית כהגדרתה בסעיף 39 לחוק – הגדלה מ-0.1% (דמי ביטוח אימהות) ל-0.13%);
לגבי מבוטח שהוא עובד במשק בית: שיעור דמי הביטוח יוגדל בשנים 2026-2025 מ-6.25% ל-7.85% (ובמקביל הגדלת השיעור שהמעסיק רשאי לנַכּוֹת משכרו של עובד כאמור מ-1% ל-1.8%);
לגבי מבוטח שהוא עובד, שיעור דמי הביטוח בגין חלק השכר שאינו עולה על 60% מהשכר הממוצע* יוגדל בשנים 2026-2025 מ-3.95% ל-5.55%, כאשר חֵלקו של העובד (הכלול בשיעור האמור) יוגדל מ-0.4% ל-1.04%;
לגבי מבוטח שהוא עצמאי, שיעור דמי הביטוח בגין חלק ההכנסה החייבת שאינו עולה על 60% מהשכר הממוצע* יוגדל בשנים 2026-2025 מ-2.87% ל-4.47%;
לגבי מבוטח שהוא אינו עובד ואינו עצמאי, שיעור דמי הביטוח בגין חלק ההכנסה החייבת שאינו עולה על 60% מהשכר הממוצע* יוגדל מ-4.61% ל-6.92%.
* נזכיר, כי ביום 17.3.2024 פורסם חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 244 והוראת שעה), התשפ"ד-2024 ("תיקון 244") (קישור לתיקון 244), בגדרו נקבע, כי גובה השכר הממוצע לעניין שיעור דמי הביטוח המשולמים ולעניין שאר הוראות פרק ט"ו יהיה בשנת 2025 השכר הממוצע ביום 31.1.2024, כפי שחוּשב בהתאם להוראות סעיפים 1 ו־2 לחוק.

תיקון 252 לחוק הביטוח הלאומי

במבזק מס' 2069 מיום 18.3.2024 דיווחנו על פרסום חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשפ"ד-2024 ("תיקון 69") (קישור לתיקון 69).
נזכיר, כי בגדרו של תיקון 69 נקבע, כי הָחל מיום 1.1.2025 שיעור תשלום דמי ביטוח הבריאות יעלה מ-5% ל-5.165% מההכנסה ולגבי הכנסות של עובדים ועצמאיים שעד 60% מהשכר הממוצע – יעלה מ-3.1% ל-3.235%.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי אתמול (14.1.2025) פורסם ברשומות חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 72 והוראת שעה), התשפ"ה-2025 ("התיקון") (קישור לתיקון).
במסגרת התיקון, והיות שמערכות המחשוב של המוסד לביטוח לאומי מסוגלות לבצע חישובים לגביית סכומים רק לגבי נתונים שיש בהם שתי ספרות אחרי הנקודה העשרונית, בוצע תיקון לתיקון 69 כך ששיעור דמי ביטוח הבריאות יועמד על שתי ספרות בלבד אחַר הנקודה העשרונית.
בהתאם, נקבע, כי שיעור תשלום דמי ביטוח הבריאות יעלה מ-5.165% ל-5.17% מההכנסה וכי שיעור תשלום דמי הביטוח לגבי הכנסות של עובדים ועצמאיים שעד 60% מהשכר הממוצע יקטן מ-3.235% ל-3.23%.

דחיית מועד מדידת ארכות חברות בהסדר הארכּות למיַיצגים – דוחות לשנת-המס 2023

הנוהל המקורי

במבזק מס' 2074 מיום 30.4.2024 דיווחנו על פרסום הודעתו (קישור להודעה) של מר שלמה אוחיון, סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות המסים, בנושא נוהל מתן אורכות להגשת הדו"חות לשנת-המס 2023 – הֶסדר האורכות למיַיצגים.
במסגרת ההודעה פורטו, בין היתר, מועדי הארכּות למיַיצגים להגשת הדו"חות לשנת-המס 2023 ומכסות ההגשה הנדרשות לכל מועד, כפי שגובשו עם הלשכות המקצועיות ובאישורו של מנהל רשות המסים עו"ד שי אהרונוביץ.

השינוי הראשון

ביום 25.9.2024 פורסמה הודעה נוספת של מר אוחיון (קישור להודעה הנוספת), במסגרתה צוין, כי עֵקב המצב הבטחוני ולבקשת לשכת רואי-חשבון בישראל ולשכת יועצי המס, החליט מנהל רשות המיסים, עו"ד שי אהרונוביץ, על שינוי בהסדר האורכות למייצגים לשנת 2023: מועד המדידה הראשון לדוחות חברות לשנת-המס 2023 שנקבע ליום שני, 30.9.2024, יידחה ליום חמישי 31.10.2024, תוך שמכסת ההגשה למדידת האורכה האמורה תהיה על שיעור הגשה של 7% במקום 10%.
עוד צוין בהודעה הנוספת, כי ללקוחותיו של מיַיצג שיגיש עד המועד האמור את דוחות החברות לשנת-המס 2023 לפי המכסָה שנקבעה (7%) תאושר ללקוחותיו ארכה להגשת דוחות החברות למועד הבא, יום שישי 31.1.2025, בהתאם לכללי הֶסדר הארכות.

השינוי הנוסף

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 12.1.2025 פורסמה הודעה נוספת של מר אוחיון.
במסגרת ההודעה הנוספת צוין, כי עֵקב המצב הביטחוני ולבקשת הלשכות המקצועיות, לשכת רואי חשבון בישראל ולשכת יועצי המס, החליט מנהל רשות המיסים על שינוי נוסף בהסדר האורכות למייצגים לשנת 2023: המכסָה להגשת דוחות חברות לשנת 2023 שנקבעה ליום ו, 31.1.2025, בשיעור 45% תוקטן לשיעור 40% בלבד (אין שינוי ביֶתר המועדים ותנאי הֶסדר האורכות למייצגים).
עוד צוין בהודעה הנוספת, כי ללקוחותיו של מיַיצג שיגיש עד המועד האמור את דוחות החברות לשנת 2023 לפי המכסה שנקבעה (40%), תאושר ארכה להגשת דוחות החברות למועד הבא, יום ד 30.4.2025, בהתאם לכללי הֶסדר הארכות.

למַעבר להודעה הנוספת, לחצו כאן.

פורסמה רשימת ישובים מוטבים לשנת 2025 כולל הניקוד הקובע

פורסמה ברשומות הודעת מס הכנסה (רשימת יישובים מוטבים לשנת 2025), התשפ"ה-2025 ("ההודעה") ובמסגרתה רשימת היישובים המוטבים לשנת 2025 לרבות הניקוד הכולל של כל יישוב.

למַעבר להודעה, לחצו כאן.

פטוֹר מהגשת דוח שנתי בּשל מכירת נכס דיגיטלי באמצעות גורם מפוקח

בהמשך להחלטת הממשלה מס' 204 מיום 24.2.2023 בנושא "קידום האסדרה של הפעילות בנכסים דיגיטליים", פורסמה שלשום (13.1.2025) טיוטת תקנות מס הכנסה (פטור מהגשת דין וחשבון) (תיקון) (נכס דיגיטלי), התשפ"ה-2025 ("טיוטת התקנות") (קישור לטיוטת התקנות).

במסגרת טיוטת התקנות, מוצע לקבוע פטוֹר לנישום מדיווח שנתי לפי סעיף 131 לפקודת מס הכנסה בְּשל מכירה של נכס (מטבע) דיגיטלי שבוצעה באמצעות גורם מפוקח ובעל רישיון בישראל, וזאת כאשר מחזוֹר העסקאות בנכסים דיגיטליים הכולל של הנישום, בכל הפלטפורמות המפוקחות, נמוך מהסכום הקבוע בתוספת ו לתקנות מס הכנסה (פטור מהגשת דין וחשבון), התשמ"ח-1988 (2,810,000 ₪ נכון לשנת-המס 2023, הקובעת לגבי דיווח בשנת 2024).
זאת, בתחולה לגבי דוח שנתי שיש להגישו לגבי שנת-המס 2025 ואילך.

נזקים בעקבות עיקולים שהוטלו לפי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה

ביום 9.1.2025 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין יצחק י. גליק בע"מ.

תמצית הרקע העובדתי:
המבקשת הגישה ערעור על צווים שהוציא לה המשיב (פקיד-שומה ירושלים 1), על-פי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה המתייחסים לשנות-המס 2012-2011.
ביחס לשנת 2012 דרש המשיב מהמבקשת תשלום מס הכנסה בסדר גודל של כ-5 מיליון ₪ וכן הפרשי הצמדה, ריבית וקנסות.
המשיב הגיש בקשה דחופה במעמד צד אחד לפי סעיף 194 לפקודה, להטלת עיקול על זכויות המבקשת אצל מחזיקים שונים.
ביום 24.2.2019 ניתנו צווים ארעיים כמבוקש, ומאוחר יותר ביקש המשיב כי יוטלו עיקולים נוספים להבטחת תשלום חובות המס של המבקשת.
ביום 22.12.2019 התקיים דיון בכל הנוגע לעיקולים לפי סעיף 194 לפקודה.
לאחַר שהתברר כי לא הושגה הסכמה בין הצדדים, הוחלט ביום 26.1.2020 להטיל עיקול על זכויות המבקשת בשני נכסי מקרקעין.
ביום 7.2.2020 הוגשה בקשה מטעם המבקשת בגדרהּ התבקש המשיב להחזיר למבקשת את הכספים שעוכבו במס הכנסה, במשרד מיסוי מקרקעין וכן להמציא אישור לשחרור כספים שעוכבו אצל עו"ד משה פריש.
בתגובת המשיב נטען, כי אין בעיקולים שהוטלו על שני הנכסים הנ"ל כדי להוות בטוחה משמעותית לתשלום המס, ככל שהערעור על הצווים יידחה.
נקבע, כי אין להיעתר לבקשה להחזר הכספים המעוכבים במס הכנסה ובמיסוי מקרקעין, כמו גם ביחס לסכום שעוכב אצל עו"ד פריש. עם זאת, נקבע, כי לא ניתן להיעתר לבקשת המשיב כי תינתן למבקשת הוראה להפקיד בקופת בית-המשפט סך של כ-7 מיליון ₪ עד לפסק-הדין בערעור על הצווים.
ביום 17.9.2024, וכפי שדיווחנו במבזק מס' 2094,* ניתן פסק הדין בערעור (ע"מ (מחוזי י-ם) 40606-04-17), שתוצאתו היא כי המבקשת אינה חייבת מס הכנסה כלל לשנת 2012.

* למַעבר למבזק זה, לחצו כאן.

ביום 29.9.2024 בוטלו העיקולים שהוטלו על נכסי המערערת, בהסכמת המשיב.
בבקשה נטען, כי למבקשת נגרמו הוצאות רבות הנובעות מהעיקולים והיא נאלצה להשקיע משאבים רבים שהוקדשו אך ורק לעניין הבטחת חוב השומה. בבקשה נטען כי נגרמו למבקשת הוצאות ישירות בסך מצטבר של 342,600 ₪ ששולמו למספר עורכי-דין וכן לרואה-חשבון. נטען, כי בנוסף להוצאות הישירות שפורטו בבקשה, נגרמו למבקשת הוצאות עקיפות בסכומים משמעותיים בגין הטלת העיקולים, אשר הקשו על פעילותה בפן התזרימי וכן בשמה הטוב מול לקוחותיה ונותני האשראי. הוצאות עקיפות אלו לא פורטו בבקשה ולא התבקשה השבתם.
לאור התנגדות המשיב לבקשה, נקבע דיון שהתקיים ביום 2.1.2025 ובמהלכו המליץ בית-המשפט למבקשת לשקוֹל את מחיקת הבקשה תוך שמירת טענותיה בעניין הנזק והפיצוי המבוקש, זאת במסגרת תביעה בהליך נפרד בבית-המשפט המוסמך.
ביום 8.1.2025 הודיעה המבקשת כי היא עומדת על בקשתה כי תיפסקנה לזכותה הוצאות בְּשל הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מההליך לפי סעיף 194 לפקודה. במסגרת הודעת המבקשת צוין, כי המבקשת אינה עומדת על פסיקת ההוצאות שפורטו בסעיף 31 לבקשה (תשלומי שכר טרחה לעורכי-דין ולרואה-חשבון), אלא דורשת לקבל פיצוי ראוי בגין הנזקים שפורטו בסעיף 33 לבקשה (נזק בפן התזרימי ונזק לשמה הטוב מול לקוחותיה ומול נותני האשראי).

בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).

ערעור לבית-המשפט על עיכוב החזרי מע"מ

ביום 8.1.2025 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין אבו אלהוא ועקארי.

עניינו של פסק-הדין בערעור על החלטת המשיב (מנהל מע"מ ירושלים) מיום 27.12.2023, במסגרתה עוכבו כספי החזר מס תשומות ביֶתֶר* למערערים בגין דוח מע"מ לחודש 10/2023 המדוּוח עד ליום 15.11.2023 ("החזרי המע"מ").

* דהיינו, המערערים דיווחו על סכום מע"מ עסקאות הנמוך מסכום מע"מ תשומות.

לטענת המערערים, סעיף 39(א)(1) לחוק מע"מ מאפשר למשיב לעכב את החזרי המע"מ למשך 30 ימים, או 90 ימים במקרה בו המשיב הורה על בדיקת פנקסי החשבונות של העוסק (המערערים דנא).
דהיינו, תקופת העיכוב לפי סעיף 39(א)(1) הינה מיום הגשת דו"ח מע"מ – ביום 2.12.2023 (המועד בו הגיש המערער 1) וביום 4.12.2023 (המועד בו הגיש המערער 2) – עד ליום 29.2.2024 וליום 2.3.2024.
אולם, לטענת המערערים, מיום הגשת דוח מעמ למשיב – כאמור לעיל – עברו למעלה מ-90 ימים המותרים על-פי חוק מע"מ לעכב את החזרי המע"מ.

בעקבות הערעור, הגיש המשיב בקשה לדחייתו על הסף, וזאת מהנימוקים שלהלן:
האחד, איחוד שני הליכי ערעור שונים להליך אחד. לטענת המשיב, עצם הגשת שני הליכים במסגרת הליך תוך התחמקות מתשלום שתי אגרות, מהוה נימוק לדחייה על הסף של הערעור.
השני, היעדר מיצוי הליכים. הערעור הוגש בטרם חלפה תקופת העיכוב על-פי חוק מע"מ. לטענת המשיב, נפתחה חקירה פלילית בגין חשבוניות פיקטיביות, ובימים 15.5.2023 ו-16.5.2023 נחקרו המערערים באזהרה. על כן, תום תקופת העיכוב תסתיים לאחַר 180 יום, ולא לאחַר 90 יום, בהתאם לסעיף 39(א)(2) לחוק מע"מ. דהיינו, תום תקופת העיכוב תסתיים ביום 30.5.2024 לכל המוקדם.
השלישי, חוסר סמכות עניינית. קיים הליך בבימ"ש השלום. למשיב היה חשש לדיווח על מע"מ תשומות שלא נוכו כדין, מעת שנפתחה כאמור לעיל, חקירה בעניין חשבוניות פיקטיביות, הוגשה בקשה למתן סעד זמני (צו עיקול נכסי המערערים) לבית-משפט השלום שלוֹ הסמכוּת לדון, בהתאם לסעיף 112א(ג)(2) לחוק מע"מ לפיו "לא שולם הסכום האמור או לא ניתנה הערובה, לפי הענין, רשאי בית משפט השלום, על פי בקשת המנהל, ליתן צו, אף שלא בפני העוסק".

בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, הורה על מחיקת הערעור על הסף (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, ציין השופט דורות, כי היות שענייננו בהליך שנפתח בבית-משפט השלום, בהתאם לסעיף 112א לחוק מע"מ, אין הוא מוצא לנכון לעסוק בטענות האחרות, מלבד בטענה לחוסר סמכות עניינית.
וכך הוא קבע (בפס' 9):
"מעת שנפתח הליך בבית המשפט השלום, שלו מסורה הסמכות לדון לפי סעיף 112א לחוק מע"מ, הרי שממילא ניתן צו עיקול על כספי המערערים. זאת ועוד, לטעמי לא ניתן לנתק את ההליך במסגרת בית המשפט השלום, שכן ההליך דנא נובע מאותן נסיבות של הערעור ומאותן סיבות לעיכוב ההחזר.
על כן, לטעמי, הסמכות העניינית לדיון בטענות המערערים מסורה לבית משפט השלום."

השופט דורות הוסיף וקבע, כי בהתאם לסעיף 112א(ד) לחוק מע"מ, אם שולם סכום המס שבמחלוקת או ניתנה ערובה לתשלום החוב, רשאי העוסק להגיש השגה וערעור בדרך שמשיגים ומערערים על שומה.
במקרה זה, פתוחה הדרך בפני המערערים לפעול בהתאם להוראה זו.