20/08/2024: עדכוני מלחמה | מודל חשבוניות ישראל – חוזר מקצועי | ניכוי מס תשומות בגין הוצאות הנפקה | העברת כספים מחו"ל לאחַר הליך גילוי מרצון | התיישנות ושיהוי בהוצאת שומה בהיעדר דו"ח | החלת כללי ה-STTR על חברות ישראליות ועוד

מתווה פיצויים חדש לכלל העסקים בצפון לחודשים מאי-אוגוסט 2024

שלשום (18.8.2024) פורסמו ברשומות תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (חרבות ברזל) (הוראת שעה) (תיקון מס' 5), התשפ"ד-2024 ("התיקון") (קישור לתיקון).
עניינו של התיקון במתן פיצוי לעסקים ביישובי הצפון בגין נזקים שנגרמו להם בחודשים מאי-אוגוסט 2024.

• יישובי קו העימות: יישובי קו העימות שפונו זכאים לפיצוי מלא בגין החודשים מאי-אוגוסט במסלול מחזורים או במסלול האדום; יישובי קו העימות שלא פונו זכאים לפיצוי מלא בגין החודשים מאי-אוגוסט במסלול מחזורים; ואילו בענף התיירות יינתן פיצוי מלא ליישובי קו העימות במסלול מחזורים או במסלול האדום.
• יישובי רמת הגולן: כלל יישובי רמת הגולן, צפון ודרום, יִזכו לפיצוי מלא לכלל העסקים בגין החודשים מאי-אוגוסט במסלול מחזורים; ואילו בענף התיירות יינתן פיצוי מלא במסלול מחזורים או במסלול האדום.
• יישובי גליל עליון: כלל יישובי הגליל העליון יִזכו לפיצוי מלא לכלל העסקים בגין החודשים מאי-אוגוסט במסלול מחזורים.

---

הגשת בקשות למקדמה לחודשים יולי-אוגוסט 2024 ותביעת פיצויים במסלול מחזורים לחודשים מאי-יוני 2024 לגבי בעלי עסקים ברמת הגולן ובגליל העליון

ביום 11.8.2024 פורסמה הודעתה בנושא של רשות המיסים.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.

---

מודל חשבוניות ישראל – חוזר מקצועי

במבזק מס' 2039 מיום 14.9.2023 התייחסנו למודל חשבוניות ישראל אשר נועד לצמצם את תופעת החשבוניות הפיקטיביות הגורמת לנזק של מיליארדי שקלים לקופת המדינה מידי שנה.
נזכיר, כי במסגרת המודל, ובהתאם לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023, נקבע כי הָחל מיום 1.1.2024 תנפיק רשות המיסים מספרי הקצאה לחשבוניות מס המוצאות ללקוח שרשום כעוסק מורשה, באמצעות מערכת מקוּונת. מספרי הקצאה אלה יידָרשו כתנאי לניכוי מס תשומות בעסקות שמעל לתקרה שנקבעה בחוק (25,000 ₪ לשנת 2024), ובהתאם למִתווה הרשום בחוק.
עוד נזכיר, כי רשות המיסים פרסמה מכתב הסבר בנושא לציבור המיַיצגים עם קישורים להנחיות הרשות (קישור למכתב); וכי פורסמה הוראת ביצוע מס ערך מוסף מספר 1/2023 בנושא "מודל חשבוניות ישראל – הקצאת מספרי חשבוניות" (קישור להוראה).

במבזק מס' 2045 מיום 25.10.223 דיווחנו על פרסום הודעת רשות המיסים לפיה בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", ולאור ההבנה כי בימים קשים אלו ישנם עוסקים הנדרשים לזמן נוסף על מנת להשלים את הפיתוח הטכנולוגי הנדרש כדי לעמוד בדרישות החוק, הרשות החליטה להתיר ניכוי מס תשומות באמצעות חשבונית מס גם ללא מספר הקצאה עד ליום 31.3.2024.*

* עם זאת, לאור העובדה שרשות המסים הייתה כבר ערוכה ליישום החוק, צוין בהודעה, כי עוסקים שהשלימו את הפיתוח הטכנולוגי יוכלו להתחיל להנפיק מספרי הקצאה הָחל מיום 1.1.2024, ואף יִזכו להקלות בהחזרי מע"מ אם יעשו זאת. 

ואילו במבזק מס' 2066 מיום 28.2.2024 דיווחנו על פרסום הודעה נוספת של רשות המיסים לפיה הוחלט על מתן אורכה נוספת להפעלת מודל חשבוניות ישראל, וזאת עד ליום 5.5.2024.

בהמשך לאמור, נבקש לעדכנכם, כי שלשום (18.8.2024) פרסמה רשות המיסים הוראה מקצועית בנושא מודל חשבוניות ישראל.
למַעבר להוראה, לחצו כאן.

---

*** Qualifying Domestic Minimum Top-Up Tax.

**** Base Erosion and Profit Shifting.

***** Income Inclusion Rule.

****** Under Tax Payment Rule.

כללי ה-STTR טרם נכנסו לאמנת מס כלשהי עליה ישראל חתומה, כך שמטרת הפרסום של הרשות להביא לידיעת הציבור את ההשלכות הצפויות מיישום הכללים לכשייכנסו לתוקף.

למַעבר הודעת הרשות, לחצו כאן.

---

העברת כספים מחו"ל לאחַר הליך גילוי מרצון

ביום 31.7.2014 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין פורמן.

באותו מקרה, דחה בית-המשפט המחוזי, מפי השופט מ' דאוד, את התביעה שהגיש התובע נגד בנק הפועלים בע"מ, במסגרתה התבקש בית-המשפט להורוֹת לבנק לקבל העברת כספים של התובע מחוץ לישראל.
השופט דאוד קבע, בין היתר, כי אין בידו לקבל את הטענה שעצם העובדה שהתובע עבר הליך גילוי מרצון בהתאם לנוהל של רשות המיסים, זכאי לביצוע ההעברה וכי מקור הכספים "כשר למהדרין" ושאין עילה שהבנק יסרב להעביר כספים אלו בְּשל השתתפותו בהליך מעין זה.

וכך קבע השופט (בפס' 32): "הליך גילוי מרצון שגילה התובע לבנק אודותיו ובאמצעותו הסביר את הכספים מחו"ל – הוא למעשה הליך שדרכו מודה התובע בביצוע עבירות מס והליך זה מונע העמדתו לדין בעבירות מס אך אין בו כדי להוות מחסום מפני רשויות אחרות ובפרט בעניין איסור הלבנת הון לבחון את מקור הכספים ובחינת מקור הכספים ואם הם באמת נשוא הליך הגילוי מרצון ואין בהליך זה כדי להוות מחסום מפני רשויות אחרות ו/או מערכת הבנקים מלקיים את חובתה על פי דין."

למַעבר לפסק-הדין, לחצו כאן.

---

ניכוי מס תשומות בגין הוצאות הנפקה

ביום 15.8.2024 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין אופל בלאנס השקעות בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בערעור שהגישה המערערת – חברה ציבורית העוסקת, על-פי תיאורה, במתן שירותים פיננסיים, בעיקר שירותי ניכיון ממסרים דחויים, וכן במתן שירותים פיננסיים ויזמיים לעסקים ויזמים, בהם מימון והשלמת הון עצמי – על החלטה בהשגה של המשיב (מנהל מע"מ אשדוד), אשר במסגרתה חויבה המערערת בשומת תשומות לשנים 2016-2020 בסכום של 750,084 ₪.
השומה הוּצאה לאחר שבביקורת שעָרך מצא המשיב, כי המערערת ניכתה בתקופה הרלוונטית את מס התשומות בגין הוצאות הנפקה (ובכללן הוצאות בגין אגרות הבורסה, פרסום תשקיף, ושירותי חתמות), אף שלטעמו היו אלו תשומות אסורות בניכוי, מהטעם שאינן משמשות להפקת הכנסות חייבות במע"מ; וכן שניכתה תשומות בגין הוצאות כלליות, בשיעור של 66.7% במקום בשיעור של 25%.

עיקר טענתה של המערערת היא כי היא אינה 'חברת החזקות' המשקיעה בחברות הבנות שבהחזקתה (אופל בלאנס ראשון בע"מ (לשעבר מירסני בע"מ), אופל בלאנס חולון בע"מ (לשעבר אינווסטמנט בע"מ) ואופל בלאנס (2006) בע"מ), כי אם חברה המעמידה לרשותן את ההון שגייסה, לשם פעילותן השוטפת, כמוצר גלם בסיסי המשַמש אותן במישרין להפקת עסקות חייבות במס. כך, נטען, כי נוכח העובדה שלא מדובר בהשקעות, כי אם בהעמדת מוצר הגלם לרשות חברות הבת, יש לבחון, לשם קביעת הזכאות לניכוי מס התשומות, את התמונה הכוללת של פעילות הקבוצה, לרבות פעילות חברות הבת.
אשר להוצאות ההנהלה וכלליות נטען, כי החברות הבנות אינן מחזיקות בפונקציות ניהוליות באופן עצמאי, והן נעזרות בפונקציות הניהול המרוכזות בידי המערערת, והמועמדוֹת על-ידי המערערת לרשות החברות הבנות. המערערת ציינה, כי באחת החברות הבנות מרוכזות פונקציות כלליות, והן מותרות בניכוי במלואן, כך שככל שמלוא שירותי המטה המשַמשים את כלל הקבוצה היו מרוכזים בידי חברת הבת, ניתן היה לקזז את התשומות במלואן. 
אשר לגיוס ההון, טענה המערערת, כי יש להתיר לה את ניכוי מס התשומות המתייחס לגיוס ההון במלואו, שכּן ההון משַמש את החברות הבנות לצורך פעילותן העסקית.

בית-המשפט, מפי השופטת י' ייטב, דחה את הערעור תוך חיוב המערערת בהוצאות המשיב בסכום כולל של 70,000 ₪ (קישור לפסק-הדין).

לאחַר שניתחה בקצרה את המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית לניכוי מס תשומות, נדרשה השופטת ייטב לטענת המערערת לפיה נוכח המאפיינים המיוחדים של פעילות הקבוצה והַזיקה ההדוקה בין פעילותה של המערערת לבין פעילות החברות הבנות, יש לבחון את מגבלת סעיף 41 לחוק מע"מ וכן את יישום תקנה 18 תקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 ("התקנות"), תוך התייחסות לפעילות העסקית של החברות הבנות.
השופטת דחתה טענה זו ובכלל זאת את הפנייתה של המערערת לפסק-הדין בעניין אמיליה פיתוח (ע"מ (מחוזי ת"א) 6317-04-14), בקובעה, כי חבות המס צריכה להיבחן בהתאם לעיקרון 'האישיות המשפטית' הנפרדת ולפיכך אין מקום להרים את מסך ההתאגדות לעניין בחינת השימוש בתשומה.
וכך, בין היתר, קבעה השופטת ייטב (בפס' 35): "לא מצאתי מקום לקבל את הטענה האמורה שלפיה מדובר בכלל שניתן לסטות ממנו, שכן מדובר בעיקרון יסוד בדיני המס, המאמצים את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, מתייחסים ליחידת מיסוי (שהיא הנ'ישום' או ה'עוסק') (כמו גם לתקופת מיסוי). כפועל יוצא אין להרים את מסך ההתאגדות, בהעדר הוראה חוקית המאפשרת זאת, אף לא לבחינת 'עיקר הפעילות', ולבחון מהיא הפעילות של עוסק אחר, במיוחד בשעה שיש בכך כדי לעקוף את תכליתו של סעיף 41 בחוק מס ערך מוסף, להבטיח את עקרון ההקבלה, ואת תכליתה של תקנה 18 בתקנות, לפי העניין."

השופטת ייטב הִמשיכה ונדרשה להחלטתו (בהשגה) של המשיב לפיה אין לנַכּוֹת את מס התשומות המיוחס להוצאות ההנפקה בהתאם לסעיף 41 לחוק מע"מ מהטעם שההכנסה אינה חייבת במע"מ.
השופטת קיבלה את עמדת המשיב וקבעה, תוך שהיא מַפנה לפסיקה בנושא, כי המחוקק מיעט את כלל ניירות-הערך מהגדרת "טובין" מבלי להבחין בין עסקאות פרטיות לבין אלו הנערכות במסגרת הבורסה, ומבלי להבחין בין אלו המשמשות לגיוס הון לבין אלו המשמשות לצרכים אחרים (ככל שקיימים כאלה).
עוד קבעה השופטת, כי התשומות השנויות במחלוקת בענייננו הן בגין הוצאות בעלוֹת זיקה ישירה להנפקות וכי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בינן לבין עסקאות חייבות במס שערכה המערערת; ומשניתן לייחֵס את ההוצאות בבירור לעסקאות שאינן חייבות במע"מ בלבד, אין להתירן בניכוי. "גם אם יכונו אותן הנפקות בשם גיוסי הון (או נטילת הלוואות), לא מדובר בעסקאות חייבות במס, ועל כן אין מקום להתיר את ניכוי התשומות, בהתאם להוראת סעיף 41 בחוק מס ערך מוסף" (פס' 52).

אשר לתשומות בגין ההוצאות הכלליות, קבעה השופטת ייטב, כי לא עלה בידי המערערת להוכיח כי עיקר פעילותה היא בעסקאות חייבות במס, ועל-כן יש להתיר 25% בלבד מהתשומות, כפי שקבע המשיב.
לדבריה, הגם שהמערערת מהווה 'חברת החזקות', בהיותה חברת אֵם המחזיקה במניות חברות בנות הזכאית לקבל דיבידנד מחברות אלו ובפועל אף קיבלה דיבידנדים כאמור, הסיווג כ'חברת החזקות' כאמור אינו מהווה מבחן להכרעה בשאלה האם עיקר פעילותה חייבת במע"מ אם לאו. עם זאת, ברור, כי מִטבע הדברים השירותים הכלליים שבגינן הוצאו ההוצאות, נחוצים לא רק עבור שירותי הניהול שנתנה לחברות הבנות, אלא גם לשם הכנסות מדיבדנדים או מרִווחי הון, שאינם בגֶדר עסקאות חייבות במס.
לגופו של עניין, קבעה השופטת, כי המערערת לא הגישה פירוט מדויק של הוצאות ההנהלה והכלליות ולא עלה בידיה להוכיח כי עיקר פעילותה היא בעסקאות חייבות במס; ומשכך, יש להתיר לה ניכוי תשומות בשיעור 25% בלבד. זאת, בהתאם לתקנה 18(ב) לתקנות מע"מ.

לבסוף, נדרשה השופטת ייטב לטענת המערערת כי הסתמכה על הסכם שומה לשנים קודמות שבו הוכר ניכוי התשומות הכלליות במלואן ונשלל ניכוי תשומות בגין רכישת השלד הבורסאי.
השופטת דחתה טענה זו, בקובעה, כי כל שנה (או תקופת מס) נבחנת כשלעצמה ואינה יוצרת השתק לגבי השנים הבאות, וממילא לא ניתן להסתמך על הסכמים לשנים קודמות.
עוד קבעה השופטת, כי היא אינה סבורה שהסכם השומה מהווה בגֶדר קביעה של המשיב בדבר החלק היחסי שלא לצרכי העסק (כאמור בתקנה 18(ב)(1) לתקנות), אלא מדובר בהסכמה לעניין השנים שנבדקו בלבד.
 

נזכיר, כי במבזק מס' 2080 מיום 9.6.2024 (קישור למבזק) נדרשנו, בין היתר, לפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת י' סרוסי) בעניין תמד"א בע"מ, בו נדחתה טענתה של המערערת (שלד בורסאי) לגבי זכאותה לנַכּוֹת מס תשומות ובפרט בגין הוצאות שהוציאה על-מנת לקדם עסקות מיזוג בדרך של החלפת מניות ולשם שימורה העצמי.

---

מחיקה על הסף של ערעור בנושא חשבוניות פיקטיביות

ביום 28.6.2024 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין אללטיף.

המערער הגיש ערעור על החלטת המשיב (מנהל מע"מ נתניה) מיום 4.8.2022 (החלטה בהשגה), במסגרתה חויב המערער בשומת תשומות בסך של 331,513 ₪ בגין ניכוי מס תשומות שלא כדין בהסתמך על מסמכים שהוצאו בשנת 2018 והנחזים להיות חשבוניות פיקטיביות, וכן בסך של 238,211 ₪ בגין דרישת מס תשומות ביֶתֶר מבלי שיש ברשותו של המערער חשבוניות מס.
בנוסף, החליט המשיב על פסילת ספרי המערער לשנים 2020-2017.

המשיב הגיש לבית-המשפט בקשה למחיקת הערעור על הסף.
לטענת המשיב, כתב הערעור – המתייחס אך ורק לסוגיית ניכוי מס התשומות ולסוגיית פסילת הספרים הנגזרת מכך – אינו מפַרט את המסכת העובדתית הנוגעת לחיוב המערער במס תשומות ואינו מפַרט על אודות הספק שהנפיק את החשבוניות הפיקטיביות וההתקשרות עִמו.
זאת ועוד, נוסח כתב הערעור לא הותאם לשומה נשוא הערעור, שכּן הוא מתייחס לחיוב המערער בכפל-מס תשומות וקנס, שעה שהמשיב כלל לא הטיל כפל-מס על המערער.
בנוסף, הערעור מתייחס לשנה שאינה חלק מהשומה, הסכומים הנזכרים בכתב הערעור אינם כסכומי השומה וכן הוא מתייחס לקבלני-משנה שעה שמדובר בקבלן-משנה אחד, ולמערערת (בלשון נקבה), בשעה שמדובר במערער. המשיב אף הפנה להחלטה בהשגה, אותה צרף לבקשתו, ממנה ניתן, לטענתו, ללמוד על האופן הלקוי שבו התנהל המערער בשלב ההשגה.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, קיבל את בקשת המשיב והורה על מחיקת הערעור (קישור לפסק-הדין).

---

התיישנות ושיהוי בהוצאת שומה בהיעדר דו"ח

פסק-הדין בעניין שי קסוטו

במבזק מס' 1810 מיום 3.9.2019 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין שי קסוטו.

נזכיר, כי קסוטו הורשע, בהתאם להודאתו, בפעילות בארגון פשיעה ("ארגון הפשיעה") במהילת דלקים ומכירתם תוך שימוש בחשבוניות פיקטיביות, ריצה עונש מאסר בן שלוש שנים ושילם את הקנס שהושת עליו במסגרת ההליך הפלילי.
למערער הוצאו שומות מס הכנסה לשנים 2004 ו-2005 על-ידי פקיד-שומה רחובות, וזאת בגין הכנסות ארגון הפשיעה. בשומות אלו, יוחסו למערער הכנסות בגובה מאות מיליוני ₪.
במסגרת הערעור, טען המערער, בין היתר, להתיישנות, אכיפה בררנית, הפליה פסולה והיעדר פירוט והנמקה בהודעת השומה ובנימוקיה.
עוד נזכיר, כי במקביל להליך האמור התנהל ערעור נוסף שהגיש המערער נגד מנהל מע"מ בגין דרישת המנהל לפיה המערער ישלם כפל-מס לפי סעיף 50(א) לחוק מע"מ, וזאת בגין הרשעתו בעוּבדות כתב האישום והעבירוֹת שיוחסו לו שם על חוק מע"מ.* פסק-הדין בערעור נגד מנהל מע"מ דחה את הערעור ברובו.

* במבזק מיום 15.11.2017 דיווחנו על פרסום פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור שהגיש המערער על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, שלא התיר לו הבאת ראיות לסתור את הוראת סעיף 42א לפקודת הראיות, ועקב כך נותרה על כנה שומת כפל-מס שהוּצאה למערער על-פי סעיף 50(א) לחוק מע"מ לאחַר שהורשע בפלילים בעבירות חמורות.
בית-המשפט העליון, מפי השופטים י' עמית, ד' ברק-ארז ומ' מזוז, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
נקבע, כי לא נפלה שגגה בפסק-דינו של בית-משפט קמא וכי לא עלה בידי המערער להראות נסיבות מיוחדות בגינן יש להתיר הבאת ראיות לסתור את פסק-הדין החלוט בפלילים.
בהתאם, אימצו שופטי המותב את פסק-דינו של בית-משפט קמא מכוח סמכותם לפי תקנה 460(א) לתקנות סדר הדין האזרחי.

בפסק-דין מפורט האוחז 88 עמודים קיבל בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת מ' אגמון-גונן, את הערעור בחלקו (קישור לפסק-הדין).*

* תשומת לבכם, בין היתר, לניתוחה של השופטת אגמון-גונן בטענתו של המערער לגבי אכיפה בררנית (עמ' 79 ואילך).

פסק-הדין בעניין אברהם גבאי

אתמול (19.8.2024) ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין אברהם גבאי.

המערער, על-פי הכרעת דין מיום 14.12.2006, הורשע, בעקבות הֶסדר טיעון ועל-פי הודאתו, בביצוע עבירוֹת (על-פי חוק העונשין, פקודת מס הכנסה, חוק מע"מ וחוק איסור הלבנת הון) שיוחסו לו בכתב האישום שלפיה עמד יחד עם שי קסוטו בראש ארגון הפשיעה. על המערער נגזרו 7 שנות מאסר.
בשים לב שמדובר, כאמור, אף בעבירות מס, אין מחלוקת, כי רשות המיסים ידעה על הפרשיה כבר בשנת 2005.
למרות זאת, רק ביום 21.1.2010 נשלחה למערער דרישה להגשת דו"חות שנתיים לשנים 2008-2004.
המערער, במהלך הדיון בבית-המשפט, לא הכחיש קבלת הדרישה, אך אין חולק כי תקופה ארוכה הוא נמנע מהגשת הדו"חות כפי שהתבקש.
בהיעדר דו"חות, נקבעה למערער ביום 18.12.2013 שומה לפי מיטב השפיטה בהתאם להוראות סעיף 145(ב) לפקודה לשנות-המס 2005-2004 (שנות המס שבמחלוקת). השומה לשנת 2004 נקבעה על סך 200,000 ₪ והשומה לשנת 2005 נקבעה על סך 250,000 ₪ ("השומות בהיעדר דו"ח").
ביום 29.5.2014 הגיש המערער את הדו"ח לשנת-המס 2005 וביום 22.12.2014 הגיש את הדו"ח לשנת-המס 2004. בשני הדו"חות דיווח המערער על הכנסה מעסק ומשלח-יד בסך 0 לצד הכנסה ממשכורת.
בהתאם, ולאור סעיף 150 לפקודה, הדו"חות שהוגשו היוו השגה על השומות לשתי שנות-המס האמורות.
בעקבות הגשת הדו"חות (המהווים, כאמור, השגה), נערך עם המערער ביום 5.9.2018 דיון בהשגה, במסגרתו טען המערער כי לא עמד בראש ארגון הפשיעה אלא היה "פועל פשוט" שהרוויח 11,000 ₪ לחודש. כן טען המערער, כי שילם כבר את חובותיו למס הכנסה, ואף טען כי לאור תשלומים אלה – חובו למשיב שולם והמשיב לא יכול לחייבו שוב בְּשל התיישנות. 
ביום 4.12.2018 הוציא המשיב למערער שומה בצו לשנות-המס שבמחלוקת ("צו השומה הראשון") שבו נקבעה לו הכנסה (ללא הכרה בהוצאות) בסך של כ-100 מיליון ₪ לגבי שנת-המס 2004 והכנסה בסך של כ-53.5 מיליון ₪ לגבי שנת-המס 2005. זאת, בהתבסס על כתב האישום.
המערער הגיש ערעור לבית-המשפט על שומה זו ("הערעור הראשון").
ברם, ביום 25.8.2019, מספר חודשים לאחַר הגשת הערעור הראשון, ניתן פסק-הדין בעניין קסוטו, שבמסגרתו, כאמור, התקבל חלק ניכר מהערעור. המשיב (פקיד-שומה רמלה) עדכן, כי רשות המיסים החליטה שלא להגיש ערעור לבית-המשפט העליון על פסק-הדין בעניין קסוטו ועל-כן נוצר מצב בלתי-סביר שבו המערער נדרש להתמודד עם צו השומה הראשון במסגרתו יוחסה לו הכנסה לשנות המס שבמחלוקת בסך של כ-150 מיליון ₪, כאשר בה בעת רשות המיסים החליטה שלא לערער על פסיקה בה נקבע כי הכנסות ארגון הפשיעה עמדו באותן שנים על סך נמוך באופן ניכר (כ-11 מיליון ₪).
בעקבות זאת, ולאור בקשות שהוגשו על-ידי שני הצדדים, החליט בית-המשפט כי הערעור הראשון יימחק והתיק יושב לשלב הדיון בהשגה.
שלב זה לא הביא ליישוב המחלוקות על דרך הפשרה ועל-כן המשיב הוציא למערער שומה בצו ("צו השומה השני") שבמסגרת אימץ המשיב באופן מלא את כל הקביעוֹת שנקבעו בפסק-הדין בעניין קסוטו ויִיחס למערער הכנסות בסכומים זהים. כתוצאה מכך, המערער חויב במס בגין הכנסות בסך זהה לזה שחויב בו קסוטו: לשנת-המס 2004 – 2,626,814 ₪; ולשנת-המס 2005 – 1,136,439 ₪. בנוסף, חויב המערער בקנס גירעון.
כנגד הצו השני הוגש הערעור הנוכחי, במסגרתו טען המערער כי כלל לא שימש כראש ארגון הפשיעה אלא שימש בו כנהג וכגובֶה בלבד (טענה הסותרת את שנקבע בהליך הפלילי החלוט שנערך נגדו). עוד טען המערער, כי דין צו השומה השני להתבטל לחלוטין מחמת התיישנות, שיהוי וחוסר סבירות; וכי יש להעמיד את השומה על סכום נמוך יותר מזה שקבע המשיב.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר א' גורמן, דחה את הערעור אך הורה על ביטול קנס הגירעון שהוטל על המערער (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, נדרש השופט גורמן לטענות שהעלה המערער לגבי בטלות השומות.
השופט ניתח את הרקע הנורמטיבי הרלבנטי לגבי חובת הגשת דו"חות שנתיים ותקופות ההתיישנות בפקודת מס הכנסה וקבע – תוך שהוא מתייחס, בין היתר, לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין שבי (ע"א 8244/98) – כי בהיעדר דו"ח לא מתחיל מירוץ ההתיישנות; וממילא, אין לקבל את טענת המערער לפיה אף שלא הגיש דו"ח ולמרות שהתבקש לעשות כן, משחלפו 7 שנים מהמועד בו ידעה רשות המיסים על חבותו במס, עומדת לזְכותו טענת התיישנות.
אשר לטענת השיהוי שהעלה המערער, קבע השופט, כי הגם שלכאורה עולה שאין מגבלת זמן הניצבת בפני פקיד-השומה בבואו להוציא שומה בהיעדר דו"ח, הרי שלא כך הם פני הדברים. שכּן, פקיד-השומה פועל כרשות מנהלית, וככזה הוא כפוף לכללי המשפט המנהלי ועלול להידרש לטענות אודות שיהוי בלתי-סביר והשלכותיו, עד כדי ביטול השומה. "גם כאשר פקיד שומה מוסמך להוציא שומה לפי סעיף 145(ב) לפקודה, יש אפוא לבחון האם דרך התנהלותו עולה בקנה אחד עם דרישות המשפט המנהלי – וביניהם דוקטרינת השיהוי. אכן אין לכחד כי מקום בו פעל פקיד השומה בגבולות הזמן שהקצה לו המחוקק, היישום של דוקטרינת השיהוי יהיה שמור כנראה למקרים חריגים בלבד [...] לצד זאת, אם אכן ייקבע (כפי שנקבע בעניין שבי ובעניין דגן) כי בהעדר דו"ח אין התיישנות, בהחלט יתכן כי במקרים אלה שיהוי לתקופה ארוכה במיוחד (ודאי כזו החורגת מגבולות 7 שנים, אך במקרים המתאימים ייתכן שאף למטה מכך), ייבחן באופן מחמיר יותר עם רשויות המס" (פס' 42).
לגופו של עניין, קבע השופט גורמן, כי על אף שהתנהלות המשיב אינה תואמת את האמור בהוראת ביצוע 12/93 בנושא "יחסי גומלין בין הטיפול הפלילי לטיפול האזרחי" ולהוראת הביצוע שבאה בעקבותיה (הוראת ביצוע 9/22011) – בהן נקבע כי חובה על פקיד-השומה לפעול להוצאת השומה האזרחית ולהצבת דרישותיו בעניינה, במקביל להליך הפלילי או בסמוך לסיומו – ועל אף ששיהוי לפנינו, בצדק הציב המשיב את הדרישה להגשת הדו"חות, על אף השיהוי. שכּן, מדובר במקרה בו יש חשד מבוסס להעלמת מיסים בהיקף ניכר ובנסיבות חמורות; והצורך בהגשת הדו"ח – מובהק וברור. כמו-כן, אין מדובר בדרישה שיש בה כדי להפתיע את המערער וכדי לפגוע בהסתמכות לגיטימית שיכולה הייתה להיווצר אצלו; וממילא אין מדובר בשיהוי שיש בו כדי להצדיק את ביטול השומות שבסופו של יום יצאו למערער.

השופט גורמן המשיך לבחינת טענות המערער באשר לאופן בניית השומה ולדרישתו בהכרה בהוצאות נוספות, ודחה את הטענות והדרישה האמורות.

אשר לקנס הגירעון, קבע השופט, כי הגם שבמקרה בו מוגש דיווח סתמי, כפי שהגיש המערער, ראוי ככלל להשתי קנס גירעון, הרי שבנסיבות המיוחדות של המקרה דכאן יש לבטל את הקנס.
זאת, הן לאור העובדה שלא הוטל קנס גירעון על קסוטו והן לאור דרך התנהלותו של המשיב והשיהוי הרב והחריג בטיפול בהליכי השומה לאורך כל הדרך.