המשך סיווג כחברה משפחתית בעקבות פטירת הנישום המיַיצג
רקע
כזכור, במסגרת תיקון 197* ותיקון 245 לפקודת מס הכנסה** בוצעו שינויים מהותיים בהוראות סעיפים 64 ו-64א לפקודה שעניינן בחברות בית חברות משפחתיות.***
* תיקון 197 לפקודת מס הכנסה חוּקק במסגרת סעיף 40 לחוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג-2013, ס"ח 116, 153 (תיקון עקיף לפקודת מס הכנסה) (קישור לחוק).
** חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 245), התשע"ח-2018 (קישור לתיקון).
* במסגרת תיקון 245 הוחלפו הוראות סעיף 64 לפקודת מס הכנסה, שעניינן בחברת בית.
בגדרם של אותם שינויים, תוקנו, בין היתר, הכְּלָלים לשינוי סיוּוגה של חברה משפחתית זכאית* לחברה רגילה, ובכלל זאת נקבעו הוראות לעניין דיבידנד שחוּלק על-ידי החברה המשפחתית לפני שינוי הסיווג ובתוך שנת-המס האמורה.
* "חברה משפחתית זכאית" מוגדרת כחברה משפחתית הזכאית להחלת הוראות המיסוי המיוחדות הקבועות בסעיף 64א(א) לפקודה.
ואילו חברה משפחתית היא חברה שביקשה להיחשב כחברה כזו לא יאוחר מתוך שלושה חודשים לאחר התאגדותה ואשר בעלי מניותיה הם קרובים לפי פסקות (1) או (2) להגדרת המונח "קרוב" שבסעיף 88 לפקודת מס הכנסה. דהיינו בן-זוג, אח, אחות, הורה, הורה הורה, צאצא וצאצא של בן-זוג, ובן זוגו של כל אחד מאלה (ראו פסקה (1) להגדרת המונח "קרוב" שבסעיף 88 לפקודה); או צאצא של אח או של אחות, ואח או אחות של הורה (ראו פסקה (2) להגדרה האמורה).
וביתר פירוט:
עד לתיקון 197, חברה משפחתית הִפסיקה להיחשב לכזו בשני המקרים הבאים:
האחד, בתוך שנת-המס הנישום המיַיצג הפסיק לענות על התנאים הנדרשים לצורך סיוּוגו ככזה והחברה לא הודיעה לפקיד-השומה, יחד עם הגשת הדו"ח השנתי לאותה שנה, על בעל מניות אחר בחברה שלגביו התנאים מתקיימים;
השני, החברה הודיעה לפקיד-השומה, עד למועד הגשת הדו"ח השנתי, שהיא חוזרת בה מבקשתה להיחשב כחברה משפחתית זכאית לשנת-המס אליה מתייחס הדו"ח.
בשני המקרים, החברה הִפסיקה להיחשב לחברה משפחתית באותה שנת-מס.*
* למעשה, נוסח החוק לגבי המקרה הראשון לא היה ברור וניתן היה לטעון, כי שינוי הסיווג חל רק מהמועד שבוֹ הנישום המיַיצג הִפסיק לענות על התנאים הנדרשים לצורך סיוּוגו ככזה.
כמו-כן, נקבע, כי החברה לא תוכל לשוב ולבקש להיות חברה משפחתית זכאית לפני תום שלוש שנות-מס מהשנה שבהּ חדלה להיות זכאית.
במסגרת תיקון 197 נקבע, כי חברה משפחתית זכאית תפסיק להיחשב לכזו בשלושת המקרים הבאים:
האחד, בתוך שנת-המס הנישום המיַיצג הִפסיק לענות על התנאים הנדרשים לצורך סיוּוגו ככזה והחברה לא הודיעה לפקיד-השומה, בתוך 60 ימים מהמועד האמור, על בעל מניות אחר בחברה שלגביו התנאים מתקיימים.
במקרה זה, החברה תפסיק להיחשב לחברה משפחתית זכאית מתחילת שנת-המס האמורה והיא לא תוכל להיחשב בעתיד לחברה משפחתית זכאית.
כמו-כן, דיבידנד שהתקבל/יתקבל בידי החברה בשנת-המס שבהּ שינתה את סיוּוגה כאמור יחויב, ככלל, במס בהתאם להוראות סעיף 125ב(ג) ולא על-פי סעיף 126(ב) לפקודה (ראו להלן).
השני, בתוך שנת-המס חדל להתקיים בחברה איזה מהתנאים הנדרשים לצורך סיוּוגה כחברה משפחתית (כגון: בְּשל הקצאה או מכירה של מניות למי שאינו נחשב לבן-משפחה).
גם במקרה זה, החברה תפסיק להיחשב לחברה משפחתית זכאית מתחילת שנת-המס האמורה והיא לא תוכל להיחשב בעתיד לחברה משפחתית זכאית.
כמו-כן, דיבידנד שהתקבל/יתקבל בידי החברה בשנת-המס שבהּ הפסיקה להיחשב לחברה משפחתית זכאית יחויב, ככלל, במס בהתאם להוראות סעיף 125ב(ג) ולא על-פי סעיף 126(ב) לפקודה (ראו להלן).
השלישי, החברה הודיעה לפקיד-השומה, לא יאוחר מחודש לפני תחילת שנת-מס פלונית, שהיא חוזרת בה מבקשתה להיחשב כחברה משפחתית זכאית.
במקרה זה, החברה תפסיק להיחשב לחברה משפחתית מתחילת שנת-המס שלאחר שנת-המס שבהּ הודיעה כאמור והיא לא תוכל להיחשב בעתיד לחברה משפחתית זכאית.
כך, למשל, אם חברה תודיע בחודש אוקטובר 2024 על כך שהיא מַפסיקה להיות חברה משפחתית, תהיה לכך תחולה רק משנת-המס 2025.
נזכיר, כי משמעות ההפיכה מחברה משפחתית לחברה "רגילה" היא לא רק מיסוי הכנסותיה של החברה בשיעור 23% (נכון לשנת-המס 2024) חֵלף מיסויָם בידי הנישום המיַיצג, אלא גם, ובין היתר, אי-ייחוס הפסדיה לנישום המיַיצג ואובדן האפשרות למיסוי חד-שלבי במימוש נכסים.
בנוסף, וכפי שנראה כעת, להפיכה מחברה משפחתית לחברה רגילה במהלך שנת-המס משמעות גם לגבי שיעור המס שיחול על דיבידנד שהתקבל בידי החברה בשנת-המס האמורה.
במה דברים אמורים?
במסגרת תיקון 197 נקבעו הוראות שעניינן בשיעור המס שיחול על דיבידנד שהתקבל בידי חברה שהִפסיקה להיחשב לחברה משפחתית כתוצאה מאחת משתי הנסיבות הבאות:
האחת, בתוך שנת-המס הנישום המיַיצג הִפסיק לענות על התנאים הנדרשים לצורך סיוּוגו ככזה והחברה לא הודיעה לפקיד-השומה, בתוך 60 ימים מהמועד האמור, על בעל מניות אחר בחברה שלגביו התנאים מתקיימים;
השנייה, בתוך שנת-המס חדל להתקיים בחברה איזה מהתנאים הנדרשים לצורך סיוּוגה כחברה משפחתית.
ככלל, נקבע, כי דיבידנד כאמור יחויב במס בשיעור הקבוע בסעיף 125ב(3) לפקודה, דהיינו 25%, אלא אם הנישום המיַיצג הינו "בעל מניות מהותי", במישרין או בעקיפין, בחברה ששילמה את הדיבידנד, שאז שיעור המס הינו 30%.
דהיינו, למרוֹת שהחברה הִפסיקה להיחשב לחברה משפחתית זכאית (רטרואקטיבית מתחילת שנת-המס), הדיבידנד יחויב במס כאילו החברה נשארה במעמד של חברה משפחתית – קרי: לפי סעיף 125ב(3) לפקודת מס הכנסה – והוראות סעיף 126(ב) לפקודה לא תחולנה.
עם זאת, ועל-מנת למְנוע כפל-מס, נקבע, כי חלוקת הרווחים שמקורם בדיבידנד שחויב במס כאמור ייראו כאילו לא חולקו.
הכּלל האמור כפוף לחריג לפיו דיבידנד שהתקבל בידי חברה שהִפסיקה להיחשב לחברה משפחתית זכאית בשני המקרים שצוינו לעיל, יהיה פטוּר ממס (בכפוף להוראות סעיף 126(ב) לפקודה) אם שינוי המעמד כאמור נובע מאחד מאלה:
1. בעל מניות בחברה נפטר;
2. 25%* מהזכויות בחברה נרכשו (בין במישרין ובין ובדרך של הקצאת מניות) על-ידי מי שאינו צד קשור** לחברה או לבעלי מניותיה.
* הכַּוונה, ככל הנראה, ל-25% או יותר.
** לעניין זה, "צד קשור" הינו מי שמתקיים בו אחד מאלה: בן-זוג, אח, אחות, הורה, הורי הורה, צאצא וצאצאי בן-הזוג, ובן-זוגו של כל אחד מאלה; בעל שליטה (5%) בתאגיד; חבר בני אדם שהתאגיד או שהיחיד בעלי שליטה בו; לתאגיד ולחבר-בני-האדם יש אותו בעל שליטה.
נקל אפוא להבין, כי לשינוי סיוּוגה של החברה המשפחתית לחברה רגילה, בין אם שינוי רצוני ובין אם כפוי (ואחת הדוגמות השכיחות בעניין זה היא גירושין), השלכות מס מורכבות שיש להביאן בחשבון מראש (עד כמה שניתן) על-מנת למנוע תוצאות בלתי-רצויות.
החלטת המיסוי החדשה
אתמול (20.5.2024) פורסמה החלטת מיסוי מס' 7094/24 (קישור להחלטה).
עניינה של ההחלטה בחברה פרטית אשר הוקמה בישראל בשנת 1960 ומסוּוגת מזה עשרות שנים כחברה משפחתית בהתאם להוראות סעיף 64א לפקודה.
מניות החברה מוחזקות בידי שני בעלי מניות, א' ו-ב', תוך שבעל מניות א' הוא הנישום המיַיצג.
בתחילת שנת 2022 מכרה החברה זכויות במקרקעין אשר הוחזקו על ידיה מיום הקמתה. ואילו בחודש פברואר 2022 דיווחה החברה למשרדי מיסוי מקרקעין על המכירה ושילמה מס שבח.
בחודש מרץ 2022 נפטר בעל מניות א', הנישום המיַיצג, ומניות החברה הועברו ליורשיו ("יורשי א'").
למרות הפטירה, החברה הִמשיכה לעמוד בתנאי הגדרת חברה משפחתית ובעל מניות ב' עמד בתנאי הגדרת נישום מיַיצג.
בחודש אפריל 2022 הלך לעולמו גם בעל מניות ב' ומניותיו בחברה המשפחתית הועברו ליורשיו ("יורשי ב'").
יורשי א' ויורשי ב' אינם קרובים לפי פסקות (1) או (2) להגדרה "קרוב" שבסעיף 88 לפקודת מס הכנסה, כנדרש בסעיף 64א(א) לפקודה.
אולם, יורשי ב' מכרו את חלקם ליורשי א' וזאת בטרם עברו 60 ימים מיום פטירת בעל מניות א', כך שמכאן ואילך יכול להתקיים התנאי האמור.
במסגרת ההחלטה נקבע, כי מכירת המניות מיורשי ב' ליורשי א' בוצעה תוך תקופת 60 הימים ממועד פטירתו של בעל מניות א' ועל-כן מדובר בשינוי בעלוּת העומד בתנאי סעיף 64א(א1) לפקודה, ומשכך יישמר רצף לעניין סיווג החברה כחברה משפחתית והחברה תמשיך להיחשב ככזו גם בשנת-המס 2022.
קיזוז הפסד מפירוק חברת בית שמכרה מקרקעין וחילקה את התמורה כדיבידנד פטוּר
רקע
כידוע, חברה העתידה למכוֹר מניות שגלום בהן רווח הון ריאלי החייב במס* תיטיב לעשות אם תבחן את האפשרות לקבל דיבידנד עוֹבר למכירה. שהרי קבלת דיבידנד כאמור – ובהנחה שמתקיימים במקרה זה התנאים הקבועים בסעיף 126(ב) לפקודת מס הכנסה – תחליף את רווח ההון הריאלי החייב במס בהכנסה (דיבידנד) שאינה חייבת במס.
* כלומר, מדובר במכירה שנסיבותיה אינן מקנות "רווחים ראויים לחלוקה" (הפטוּרים ממס) בגובה מלוא רווח ההון הריאלי כאמור.
האפשרות "להחליף" רווח הון ריאלי החייב במס בדיבידנד שאינו חייב במס עשויה להוות פיתוי ליצירת הפסד לצורכי מס "יש מאַיִן". במה דברים אמורים?
כָּוונתנו לרכישת מניות של חברה שצברה רווחים הניתנים לחלוקה כדיבידנד, משיכת רווחיה כדיבידנד ללא חבות במס ומכירת המניות בהפסד הון. טלו כאן, למשל, חברה הרוכשת מניות של חברה תושבת ישראל בתמורה ל-1,000,000 ₪. לצורך הדוגמה נניח, כי לחברה הנרכשת אין נכסים מֵעֵבר למזומנים בסכום זה שניתן לחַלקם כדיבידנד. בסמוך לאחַר הרכישה, מושכת החברה הרוכשת את מלוא המזומנים כאמור כדיבידנד, וזאת ללא חבות במס בהתאם לסעיף 126(ב) לפקודה. לאחר מכן, מוֹכרת החברה (לרבות בדרך של פירוק מרצון של החברה הנרכשת) את המניות בתמורה בשווי אפס, שהרי זהו ערכָּן של המניות, בהיעדר המזומנים. כתוצאה מכך, נוצר לחברה הפסד הון בסך 1,000,000 ₪.
המצב שתוּאר לעיל היה לצנינים בעיני המחוקק. לפיכך, הוּספה לפקודת מס הכנסה, במסגרת תיקון 132, הוראת סעיף 94ג, הקובעת כדלקמן:
"במכירת מניה על ידי חבר בני אדם, יופחת מסכום הפסד ההון בשל מכירת המניה סכום דיבידנד שקיבל חבר בני האדם בשל המניה במשך 24 החודשים שקדמו למכירה אך לא יותר מסכום ההפסד; לענין זה –
'דיבידנד' – למעט דיבידנד ששולם עליו מס בשיעור של 15% או יותר;
'מס' – למעט מס ששולם מחוץ לישראל."
אם כך, לפי הוראה זו, במכירת מניות בידי חבר-בני-אדם, שתוצאתה היא הפסד הון, יש להקטין את ההפסד כאמור בגובה סכום הדיבידנד ברוטו,* בערכּוֹ הנומינלי, שקיבל החֶבֶר המוֹכר, בתקופת 24 החודשים שקָדמו למכירת המניות,** ובתנאי שלא שולם בגין הדיבידנד מס בישראל או ששולם בגינו מס בישראל בשיעור הנמוך מ-15%.
* קרי: לרבות המס שחל (ככל שחל) בגינו.
** הכַּוונה לתקופת 24 החודשים שקָדמו ליום המכירה.
החלטת המיסוי החדשה
אתמול (20.5.2024) פורסמה החלטת מיסוי מס' 3154/24 (קישור להחלטה).
עניינה של ההחלטה בחברה א' ("חברת האם") שהינה בעלת מניות בשיעור של 100% בחברה ב' ("חברת הבת"), הָחל משנת-המס 2014.
חברת בת מחזיקה במקרקעין המושכר לצד ג. למעט המקרקעין אין לחברת הבת נכסים ו/או פעילות נוספים.
חברת האם רכשה את מניות חברת הבת בשנת 2014, כאשר שווי רכישת המניות משַקף את שווי המקרקעין. עלות המקרקעין בספרי חברת הבת נמוך בהיותו נכס שנרכש לפני שנים רבות.
הָחל משנת-המס 2015 מדַווחת חברת הבת על הכנסותיה כ"חברת בית" כמשמעות מונח זה בסעיף 64 לפקודת מס הכנסה ("חברת בית").
בשנת 2014 חילקה חברת הבת דיבידנד בגובה הרווחים שנצברו בשנים טרם סוּוגה כחברת בית.
כעת, לאחַר מספר שנים, ביקשו חברת הבת וחברת האם לבצע עסקה למימוש המקרקעין שבחברת הבת לצד ג', העלאת רווחי המימוש לחברת האם, ולאחר מכן פירוק חברת הבת.
במסגרת ההחלטה נקבע, כי הוראות סעיף 94ג לפקודת מס הכנסה, שצוינו לעיל, לא תחולנה על חלוקת רווחי חברת הבת לחברת האם שמקורן בשבח ממכירת המקרקעין ועל הפסד ההון שייווצר (ככל שייווצר) לחברת האם כתוצאה מפירוק חברת הבת וזה יוּתר בקיזוז כנגד השבח (שיוחס לחברת האם מחברת הבת) בהתאם להוראות סעיף 92 לפקודה.
עוד נקבע בהחלטה, כי הוראות סעיף 64(ד)(2) לפקודה* תחולנה גם אם החברה התפרקה במהלך שנת-המס בה נמכרו המקרקעין.
* סעיף 64(ד) לפקודת מס הכנסה קובע כדלקמן:
"חדל להתקיים בחברת בית, בתוך שנת המס, תנאי אחד או יותר מהתנאים המנויים בסעיף קטן (ב), תחדל החברה מלהיות חברת בית מתחילת שנת המס שבה חדל להתקיים בה התנאי האמור;ההוראה האמורה לא תחול לעניין התנאים המנויים בסעיף קטן (ב)(3) או (4) אם חברת הבית מכרה בניין במהלך שנת המס ועד תום השנה לא היו ברשותה בניינים או מזומנים כאמור בסעיף קטן (ב)(3), והתקיים אחד מאלה:
(1) במהלך שנת המס העוקבת רכשה בניין כאמור בסעיף קטן (ב)(3)(א) או מניות כאמור בסעיף קטן (ב)(3)(ג) או (ד);
(2) במהלך שנת המס העוקבת החברה התפרקה."
סיווג כרכב היברידי לעניין תקנות שווי שימוש
פסק-הדין בעניין פור
במבזק מס' 2041 מיום 29.9.2023 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין שי פור.
נזכיר, כי עניינו של פסק-הדין בבקשת הסתלקות שהגיש המבקש בקשר עם בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשות המיסים* בטענה כי זו גובה מס שלא כדין עת שלא מיישמת כראוי את תקנה 1(ג) לתקנות מס הכנסה (שווי שימוש ברכב) (הוראת שעה), תשע"ו-2015 ("תקנות שווי שימוש") לפיה יש להפחית משיעור שווי השימוש המלא סך של 500 ₪ בכל חודש, זאת מקום שבו מדובר בעובד שלרשותו הועמד "רכב משולב מנוע (hybrid)".**
* הבקשה הוגשה גם כנגד משרד התחבורה שהוגדר על-ידי המבקש כ"משיב פורמלי".
** וכך מוגדדר המונח "רכב משולב מנוע (hybrid)" בתקנות שווי שימוש: "רכב בעל מנוע בוכנה סירוגי בשריפה פנימית המוצת בניצוץ ומנוע חשמלי, אשר יכול לפעול יחד עם מנוע הבוכנה כאמור או במקומו, לצורך הנעת הרכב."
בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, אישר את בקשת ההסתלקות מבלי שהורה על פסיקת גמול למבקש ושכר-טרחה לבא-כוחו ועל פסיקת הוצאות לחובת המבקש (קישור לפסק-הדין).
הודעת רשות המיסים והעתירה לבג"ץ
ביום 2.4.2023 פרסמה רשות המיסים "הודעה בנוגע לרכב היברידי מתון (MILD HYBRID) מסוג סוזוקי" ("ההודעה") (קישור להודעה) שבה צוין, כי בבדיקה שנערכה בעקבות התובענה הייצוגית בעניין פור התברר כי מספר דגמי רכבים שמפורטים בטבלה המצורפת להודעה סוּוגו כרכב היברידי וזכו להפחתה בשווי השימוש ברכב, למרות שבפועל אינם עומדים בהגדרת "רכב משולב מנוע (hybrid)" ולפיכך הם אינם זכאים להפחתה בשווי שימוש ברכב.
עוד צוין בהודעה, כי על-מנת לאפשר למעסיקים ולעובדים שהדגמים האמורים הועמדו לרשותם להיערך, אי-מתן ההפחתה בגין דגמי הרכבים שמפורטים בטבלה המצורפת יוחל מיום 1.1.2024; וכי עד למועד זה החישוב של שווי השימוש לא ישתנה.
באותה הודעה נכללה רשימה של המכוניות מתוצרת סוזוקי שסיוּוגן צפוי להשתנות.
בעקבות ההודעה, וכפי שדיווחנו במבזק מס' 2059 מיום 7.1.2024, הגישה יבואנית מכוניות סוזוקי בישראל, מכשירי תנועה ומכוניות (2014) בע"מ, עתירה לבית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, כנגד רשות המיסים, בגדרהּ התבקש בית-המשפט להורוֹת כי ההודעה בטלה וכן ליתן צו ביניים המורה כי עד למתן פסק-דין בעתירה ההודעה לא תיכנס לתוקף.
ביום 4.1.2024 ניתנה החלטתו של בג"ץ, מפי השופט נ' סולברג (קישור להחלטה), בגדרהּ ניתן צו ביניים כמבוקש לפיו תושהה כניסת ההודעה לתוקף עד למתן החלטה אחרת ("צו הביניים").
עוד נקבע, כי רשות המיסים תגיש תגובה מקדמית לעתירה עד ליום 23.1.2024.
ההחלטה מיום 15.2.2024
בעקבות החלטה נוספת של רשות המיסים (מיום 21.1.2024) שבמסגרתה שונתה הגדרתם של כלי-הרכב העומדים במוקד העתירה כ'היברידיים' לעניינה של פקודת המכס, וכפי שדיווחנו במבזק מס' 2064 מיום 18.2.2024, הגישה העותרת בקשה לבג"ץ להרחיב את תחולתו של צו הביניים, כך שזה יאסור על רשות המיסים לערוך שינוי גם בסיווג הרכבים לצרכי פקודת המכס.
בית-המשפט העליון, מפי השופט נ' סולברג, דחה את העתירה (קישור להחלטה).
השופט סולברג קבע, כי העתירה תוקפת את הודעת רשות המיסים (ההודעה מיום 2.4.2023) שעניינה בתקנות שווי שימוש ולא בפקודת המכס, וממילא אף אם תתקבל העתירה לא יהא בכך כדי לשנות את הסיווג לעניין פקודת המכס; ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.
עוד קבע השופט סולברג, כי ככל שהעותרת אינה שבעת רצון מהחלטת רשות המיסים לגבי פקודת המכס, היא יכולה להשיג עליה באופן עצמאי, בהתאם להוראות הדין; ואין מקום לעשות זאת במסגרת ההליך (העתירה) הנוכחי.
פסק-הדין בעתירה
שלשום (19.5.2024) ניתן פסק-הדין בעתירה.
בית-המשפט העליון, מפי השופט ח' כבוב (לצד השופט י' עמית והשופטת ר' רונן), דחה את העתירה (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, נדרש השופט כבוב לפרשנות הגדרת המונח "רכב משולב מנוע (hybrid)" שבתקנות שווי שימוש וקבע כי אין לקבל את טענת העותרת לפיה המילים "אשר יכול לפעול יחד עם מנוע הבוכנה כאמור או במקומו" שבהגדרה מהוות דרישות חלופיות. שכּן, פרשנות זו מובילה לתוצאה לפיה רכב שכולל מנוע חשמלי קטנטן בעל הספק זעום יכול להיחשב כרכב היברידי בהקשרנו-אנו שהיא תוצאה אבסורדית שאין לקבלה. וכך הוא קבע (בפס' 11-10):
"בבסיס הוראת השעה עמד עיקרון הניטרליות במיסוי בין רכב בעל הנעה רגילה ובין רכב בעל הנעה היברידית; וזאת מכיוון שמדובר בכלי רכב יקרים יותר ובד בבד חסכוניים יותר בדלק (וראו חוזר מס הכנסה מס' 1/2010 שכותרתו 'המיסוי הירוק – תקנות שווי השימוש ברכב' [קישור לחוזר] בו מתואר כי 'ההפחתה כאמור בשווי השימוש של רכב היברידי נועדה לתת ביטוי למבנה העלויות המיוחד של כלי רכב מסוג זה: עלות הרכישה וכתוצאה מכך גם עלויות הון וביטוח רכוש גבוהות יחסית, ועלויות משתנות (דלק, תחזוקה) נמוכה יותר, בהשוואה לרכב עם הנעה קונבנציונאלית' (להלן: החוזר)).
הנה כי כן, במקרה זה אנו למדים מתכלית הוראת השעה, כי דרישת מחוקק המשנה היא שהמנוע החשמלי של רכב היברידי יוכל לפעול לצורך הנעת הרכב באופן ממשי וכי לא די בכך שהמנוע החשמלי יהיה 'סרח עודף' למנוע הבוכנה. יתרה מכך, אם תתקבל פרשנות העותרת ייפגע עיקרון הניטרליות שעמד בבסיס ההפחתה; וזאת משום שההפחתה הקבועה בהוראת השעה לרכבים היברידיים תינתן לרכבים שלא נושאים את שילוב המאפיינים הייחודיים של אותם רכבים (כמתואר בחוזר)."
בהמשך הדברים, נדרש השופט כבוב לטענות הנוספות שעלות בעתירה באשר לחוסר סמכות בקביעת ההודעה, ההליך המינהלי הבלתי-תקין ושיקול הדעת, ודחה אותן.
לאור האמור, העתירה נדחתה וצו הביניים שניתן, כאמור, בהחלטת השופט סולברג – בוטל.
הודעת רשות המיסים
הבוקר (21.5.2024) פורסמה הודעת רשות המיסים לפיה הָחל מיום 1.6.2024 תיפסק הפחתת שווי שימוש לרכב היברידי מתון מדגמי סוזוקי; כי תבוטל הפחתת הזקיפה בדגמים המפורטים ברשימה שמנויה בהודעה; וכי ייתָכנו שינויים ברשימה ככל שייכָּנסו דגמים נוספים מסוג "היברידי מתון".
למַעבר להודעה, לחצו כאן.
שעבוד ראשון לטובת נושה מובטח והערה לטובת רשות המיסים – מי גובר?
ביום 12.5.2024 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין שמני הארץ (יזמות) ובנייה בע"מ.
להלן תמצית העוּבדות כפי שהובאה בפתח פסק-הדין:
שמני הארץ (יזמות) ובנייה בע"מ ("החברה") יָזמה פרויקט תמ"א 38/2 בבניין ברח' איתמר בן אב"י 1 ראשון לציון ("הפרוייקט"). הפרוייקט לוּוה על-ידי בנק הפועלים בע"מ שהינו נושה מובטח ("בנק הפועלים" או "הבנק").
בבקשה שהגיש בנק הפועלים לאכיפת שעבודים קבועים ולמינוי כונס נכסים ("הבקשה") נטען, כי החברה הֵפרה בהפרות יסודיות וחמורות את הסכם הליווי ומשכך נאלץ הבנק להגיש את הבקשה האמורה.
בתוך כך, עתר בנק הפועלים לאכיפת משכנתא מדרגה ראשונה שהוגדלה לסך של 25 מיליון ₪ קרן אשר נרשמה לטובתו על זכויות בעלי הזכויות במקרקעין עליהן נבנה הפרויקט ("המקרקעין").
עוד עתר בנק הפועלים להורוֹת על אכיפת אגרת חוב מובטחת בשעבוד קבוע ראשון בדרגה ללא הגבלת הסכום אשר יצרה החברה לטובת הבנק, על מלוא זכויותיה בפרויקט.
בנוסף, עתר בנק הפועלים לאכיפת אגרת חוב מובטחת בשעבוד קבוע ללא הגבלה בסכום אשר יצרה החברה לטובת הבנק על זכויותיה כלפי הקבלן המבצע בפרויקט, חברת מ.י. הנדסה ע.צ. בע"מ.
הבקשה נענתה בחיוב ועו"ד מור נרדיה מוּנה ככונס נכסים מטעם בנק הפועלים ("כונס הנכסים").
כונס הנכסים הֵחל במילוי תפקידו, ובתוך כך הגיש את הבקשה.
חובותיה של החברה הביאו לכך שעל נכסיה הוטלו עיקולים על-ידי גורמים שונים ובין השאר על הנכסים הבאים: (א) חשבון הליווי של הפרויקט נשוא ההליך, ברח' איתמר בן אב"י 1 ראשון לציון המתנהל בבנק הפועלים ("החשבון"); (ב) הערת אזהרה במקרקעין עליהם הוקם הפרויקט אשר משועבדים לטובת בנק הפועלים במשכנתא בדרגה ראשונה.
המשיבים 4-1 (אנוש גולן אחזקות בע"מ, מר אלי בוארון, עיריית ראשון לציון ורשות המיסים) הינם רושמי הערות/המעקלים שהוטלו על זכויות החברה, הן בחשבון הליווי והן על המקרקעין. כל העיקולים/הערות שהוטלו על זכויות החברה נרשמו במועדים מאוחרים לשעבודים שיצרה החברה לטובת אנוש גולן אחזקות בע"מ.*
* כך, על-פי העולה מנסח הרישום שצוּרף לבקשה, נרשמו בפנקסי המקרקעין ארבעה צווי עיקול על זכויות החברה: צו עיקול מיום 22.1.2023 לטובת אנוש גולן אחזקות בע"מ, צו עיקול מיום 18.12.2023 לטובת אלי בוארון בתיק הוצל"פ 501097-12-23, צו עיקול מיום 24.1.2024 לטובת עיריית ראשון לציון בתיק הוצל"פ 530663-03-23 וצו עיקול מיום 24.1.2024 לטובת עיריית ראשון לציון בתיק הוצל"פ 530663-03-23.
בנוסף, בנסח המקרקעין נרשמה ביום 21.2.2024 הערה לפי סעיף 11א(2) לפקודת המסים (גבייה) ("פקודת המסים") לטובת רשות המיסים.
על-פי נסח המקרקעין, המשכנתא בדרגה ראשונה הרשומה לטובת בנק הפועלים נרשמה עוד ביום 14.4.2022. דהיינו, לפני ההערה וצווי העיקול.
מכאן, עתר כונס הנכסים להורוֹת על בטלות העיקולים וההערה לטובת רשות המסים שנרשמו על המקרקעין ועל החשבון. לעמדתו, העיקולים וההערה מאוחרים למועד יצירת השעבודים לטובת בנק הפועלים, הנושה המובטח, והם נסוגים מפני השעבודים שיצרה החברה לטובתו במועד מוקדם יותר.*
* עם זאת, כונס הנכסים הודיע כבר בשלב זה כי ככל שייוותרו כספים לאחר סילוק מלוא החובות וההתחייבויות המובטחים בשעבודים לטובת בנק הפועלים והוצאות כינוס הנכסים, ינהג בהם כונס הנכסים בהתאם להוראות בית-המשפט.
המשיבה 4, רשות המיסים, התנגדה להסרת ההערה שנרשמה לזְכותה על המקרקעין. לטענתה, ההערה נרשמה מכוח הוראות סעיף 11א(1) לפקודת המסים ועל-כן היא נהנית ממעמד של "שעבוד ראשון על המקרקעין", ומשכך מָעמדה גובר על מעמדו של בנק הפועלים כנושה מובטח ויש להותיר את ההערה על כנה.
על כך השיב כונס הנכסים, כי בקשתו נסמכת על הוראות סעיף 11א(2) לפקודת המסים ולא על הוראות סעיף 11א(1) לפקודת המסים. עוד ציין, כי רשות המיסים יכולה וצריכה לנקוט בהליכים נפרדים מול בעלי הזכויות בחברה, לגביית חובות שלטענתה מגיעים לה בגין מס רכישה, כאשר מנגד בעלי החברה טענו בפני כונס הנכסים שמס הרכישה שולם על ידיהם במלואו.
בית-המשפט, מפי השופטת נ' גרוסמן, קיבל את בקשת הכונס (קישור להחלטה).
בראשית הדברים, הִבהירה השופטת גרוסמן, כי השעבודים שנרשמו לטובת בנק הפועלים הינם שעבודים קבועים וספציפיים מדָרגה ראשונה, ועל-כן ברי כי העיקולים נסוגים מפני זכויותיו הקנייניות של הבנק, כל שכּן בהינתן העובדה שהשעבודים גם קודמים בזמן לעיקולים.
משכך, הורתה השופטת על ביטול העיקולים שהוטלו לטובת המשיבים 3-1 הן על החשבון והן על המקרקעין.
אשר למעמדה של המשיבה 4, רשות המיסים, אשר כשנתיים לאחַר רישום השעבוד לטובת הבנק הפועלים רשמה הערה לטובתה לפי הוראות סעיף 11 לפקודת המיסים, קבעה השופטת – תוך שהיא מַפנה, בין היתר, לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בענייין עיריית נתניה (רע"א 3612/17) – כי ההערה נרשמה לפי סעיף 11א(2) לפקודת המיסים ולא לפי סעיף 11א(1), ומשכך, הערה זו נדחית מפני השעבוד בו מחזיק בנק הפועלים.
השופטת קיבלה אפוא, את הבקשה והורתה על מחיקת ההערה שנרשמה לטובת רשות המיסים, כמבוקש על-ידי כונס הנכסים.