ארכה להגשת תביעות לפיצויים
פורסמה הודעת רשות המיסים לפיה לאור התמשכות המצב הביטחוני בו שרויה המדינה עקב מלחמת "חרבות ברזל" ועל-מנת להקל על ציבור לקוחות רשות המסים, החליט מנהל רשות המסים, עו"ד שי אהרונוביץ', על מתן אורכה להגשת תביעות לפיצוי בהתאם לחוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה - חרבות ברזל), התשפ"ד-2023 ובהתאם לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (חרבות ברזל) (הוראת שעה), תשפ"ד-2023.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.
מערכת ההרשאות לפרויקט חשבוניות ישראל – עדכון
במבזק מס' 2030 מיום 3.7.2023 דיווחנו על הודעתו של מר שלמה אוחיון, סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות המיסים, בנושא מערכת ההרשאות לפרוייקט חשבוניות ישראל (קישור להודעה).
ואילו במבזק מס' 2063 מיום 31.1.2024 דיווחנו על הודעתו הנוספת של מר אוחיון (קישור להודעה הנוספת) במסגרתה פורטו העדכונים שנערכו במערכת ההסמכות על-מנת לפַשט את התהליך עבור תאגידים, באמצעות השקת יישום לרישום מורשה העל במשרד המס או רישומו על-ידי המיַיצג.
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 19.3.2024 פורסמה הודעה נוספת של מר אוחיון בנושא רישום "מורשה על" בתאגיד.
למַעבר להודעה הנוספת, לחצו כאן.
חוק סיוע להורים לילדים עד גיל שלוש
במבזק מס' 2028 מיום 18.6.2023 דיווחנו על פרסום חוק הגדלת נקודות זיכוי להורים במס הכנסה והרחבת מענק עבודה, התשפ"ג-2023 ("החוק") (קישור לחוק).
נזכיר, כי החוק כָּלל תיקון עקיף של פקודת מס הכנסה (תיקון מס' 267) שבגדרו הוגדלו נקודות הזיכוי הניתנות לפי סעיפים 40(ב) ו-66(ג) לפקודה, וזאת בתחולה לגבי הכנסה שהופקה מיום 1.1.2024 ואילך.
בנוסף, כָּלל התיקון הגדלה של המענק מכוח החוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה), התשס"ח-2007 ("חוק מענק עבודה"). זאת, בתחולה לגבי מענקים המשתלמים בעד הכנסה מעבודה/עסק/משלח-יד שהופקה בשנת-המס 2024 או, לפי העניין, 2025, ואילך.
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 20.3.2024 פורסם ברשומות חוק סיוע לילדים עד גיל שלוש (תיקוני חקיקה), התשפ"ד-2024 ("החוק") (קישור לחוק), במסגרתו תוקנו הוראות פקודת מס הכנסה והוראות חוק מענק עבודה.
במסגרת תיקון פקודת מס הכנסה (תיקון עקיף מס' 271 לפקודה) נקבע, כי בחישוב המס של יחיד תושב ישראל שהוא הורה לילד מגיל לידה עד שלוש, יובאו בחשבון שש נקודות זיכוי נוספות בסך הכול, בְּשל כל ילד כאמור.
חלוקת נקודות הזיכוי כאמור תיעשה כך שבשנת הלידה ובשנה שבה מָלאו לילד שלוש שנים תינתן נקודת זיכוי נוספת אחת בכל שנה, ובשנים שבהן מָלאו לילד שנה ושנתיים, יהיה ההורה זכאי ל־2 נקודות זיכוי נוספות.
נקודות הזיכוי האמורות תינתנה נוסף על נקודות הזיכוי הניתנות כבר כיום להורים לפי הוראות הפקודה.
תחולת התיקון האמור לפקודת מס הכנסה נקבעה רטרואקטיבית ליום 1.1.2024.
התיקון לחוק מענק עבודה יאפשר לתת להורים עובדים שהכנסתם נמוכה, שהם הורים לילדים שטרם מלאו להם שלוש שנים, מענק מיוחד במסגרת החוק.
המענק המרבי שיינתן יהיה בגובה של 470 שקלים חדשים לכל חודש עבודה (שווי קרוב לשווי של שתי נקודות זיכוי), בְּשל כל ילד שטרם מָלאו לו שלוש שנים בשנת המס.
היות שבפועל מענק העבודה משולם להורה בשנת-המס שלאחַר השנה שבה הוא עובד, הרי שהמענק ישולם להורה בשנות-המס שבהן מָלאו לילד שנה, שנתיים, ושלוש.
תחולת התיקון האמור לחוק מענק עבודה נקבעה לגבי מענקים לפי חוק מענק עבודה המשתלמים בעד הכנסה מעבודה או הכנסה מעסק או משלח-יד שהופקה בשנת-המס 2024 ואילך.
תרומה בשווה-כסף של נכס – זיכוי לצד פטוֹר ממס
כידוע, סעיף 46 לפקודת מס הכנסה מַקנה זיכוי ממס בגין תרומה לקרן לאומית או למוסד ציבורי כמשמעותו בסעיף 9(2) לפקודה ששר האוצר קבע אותו לעניין זה באישור ועדת-הכספים של הכנסת.
שיעור הזיכוי הינו בשיעור של 35% מסכום התרומה אם התורם הוא יחיד ובשיעור הקבוע בסעיף 126(א) אם התורם הוא חבר-בני-אדם, והכל בכפוף להוראות אותו סעיף 46.
בהוראת ביצוע מס' 3/2001 מיום 7.2.2001 בנושא "נוהל בדיקה וכללים לקביעת התרת זיכוי ממס בגין תרומה למוסד ציבורי עפ"י סעיף 46 לפקודת מס הכנסה (קישור להוראת הביצוע) צוין, בין היתר,* כי כאשר ניתנת תרומה בשווה-כסף (כגון: חפצי אומנות, ציוד ומחשבים, נדל"ן) והתורם לא קיבל כל תמורה, זכות או טובת הנאה כנגד התרומה, יינתן זיכוי בגין שווי התרומה; וכי שווי התרומה ייקָבע על-ידי הערכת שמאי שתצורף לקבלה.
* ראו סעיף 2.2.א.1. להוראה האמורה.
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום ה', 21.3.2024, פורסמה החלטתה של החטיבה המקצועית (קישור להחלטה) בנושא זיכוי ממס לפי הוראות סעיף 46 לפקודת מס הכנסה, וזאת כאשר התורם מבקש פטוֹר ממס רווחי הון לפי סעיף 97(א)(4) לפקודה* בגין תרומה של נכס הכפוף להוראות חלק ה לפקודה או פטוֹר ממס שבח לפי סעיף 61(א) לחוק מיסוי מקרקעין** בגין תרומה של זכות במקרקעין הכפופה להוראות החוק האמור.
* סעיף זה קובע פטוֹר ממס רווחי הון לגבי "מתנה למדינה, לרשות מקומית, לקרן קיימת לישראל, לקרן היסוד – המגבית היהודית המאוחדת לישראל, או למוסד ציבורי כמשמעותו בסעיף 9(2)".
** סעיף זה קובע פטוֹר ממס שבח לגבי "מכירת זכות במקרקעין ללא תמורה למוסדות ציבור פטורה ממס".
נזכיר, כי תקנה 9 לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה), התשל"ה-1974 קובעת כי "מוסד ציבורי" כמשמעותו בסעיף 61(ד) לחוק יהיה חייב במס רכישה בשיעור 0.5% לגבי מכירת זכות במקרקעין אם שוכנע המנהל כי המקרקעין משַמשים או ישמשו בעתיד את המוסד במישרין בלבד. ראו לעניין זה, ובין היתר, את פסק-הדין שניתן על-ידי ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בנצרת ביום 4.10.2021 בעניין ישיבת קרית שמונה שאליו נדרשנו במבזק מס' 1941 מיום 20.10.2021 (קישור למבזק).
וכך צוין בהחלטה: "בכפוף לעמידה בהוראות סעיף 46 ו-97(א)(4) לפקודה והוראות סעיף 61(א) לחוק מיסוי מקרקעין ובכפוף לעמידה בכללים שבהוראת הביצוע, ניתן יהיה לקבל זיכוי על תרומה בשווה כסף, לפי סעיף 46 לפקודה וזאת גם במקרים בהם נדרש על ידי הנישום פטור ממס רווח הון לפי סעיף 97(א)(4) לפקודה או פטור משבח לפי סעיף 61(א) לחוק מיסוי מקרקעין על העברת הנכס הון למוסד הציבורי" [ההדגשות אינן במקור – א' ש'.]
יושם אל לב, כי ההחלטה אינה חלה על תרומה של מלאי או כל תרומה אחרת שאינה כפופה לסעיף 97(א)(4) לפקודת מס הכנסה או לסעיף 61(א) חוק מיסוי מקרקעין.
קיזוז מס תשומות בגין הוצאות ביטחון בקיבוצים ובישובים סמוך לגבול רצועת עזה
ביום 18.3.2024 ניתנה עמדת המחלקה המקצועית של מע"מ (באמצעות מר יוסי הרשברג, מנהל תחום במחלקה) ("העֶמדה") (קישור לעֶמדה) במענה לפניית לשכת רואי-חשבון בישראל (באמצעות סגני נשיא הלשכה, רואי-החשבון טלי עזריאל, אבי נוימן וג'ק בלנגה).
זאת, ביחס להוצאות הביטחון בקיבוצים ובישובים סמוך לגבול רצועת עזה המפורטים בנספח א' לעֶמדה ("היישובים") שבהם, בעקבות הפינוי המאורגן של תושבי הישובים על-פי החלטות הממשלה, פועלות כיתות כוננות.
היישובים רשומים, כולם, כ"עוסק מורשה" לעניין חוק מע"מ במסגרת פעילותם בענף החקלאות והתעשיה.
במסגרת פנייתה של הלשכה צוין, כי לאור מכלוֹל האיומים בסמוך לגבול רצועת עזה, עיקר פעילות הוצאות הביטחון היא שמירה ביחס לפעילות העסקית של מפעלי היישובים ותיקון נזקים שנוצרו בפעילות זו, שמירה על מתקני השקיה בשדות, פרדסים, רפתות, לולים ותיקון נזקים בכל אלה, הגעה לדיוני הערכוֹת מצב עם גורמי צבא וממשלה ובכלל זאת רכישת דלק עבור רכבי הביטחון של הקיבוץ לצורך סיורים ודיוני מצב, אחזקת הרכבים הנ"ל על-ידי כיתת הכוננות ועוד.
עוד צוין, כי כלל הוצאות הביטחון עבור כיתות הכוננות מהווה גם הרתעה מפני פגיעה באוכלוסיית היישובים ותחזוקה אופרטיבית של משק היישובים, המבנים, הגנים, הבתים, וכל מה שבשטח היישוב.
פיקוד העורף ביקש מהיישובים להמציא אישור מאת רשות המיסים לניכוי מס תשומות בקשר לציוד וההוצאות שמשַמשות את כיתות הכוננות, וזאת בהתאם לחוק מע"מ ותקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 ("תקנות מע"מ"), הפּסיקה והפרקטיקה הנהוגה, ומכאן פנייתה של הלשכה.
במסגרת העֶמדה נקבע, כי כיתות הכוננות שומרות הן על החלקים המשַמשים לצרכים עסקיים להפקת עסקות חייבות בע"מ והן על החלק המוניציפלי וכי היות שמרבית הפעילות של הכיתות הינה בגין החלקים המשַמשים לפעילות עסקית, היישובים יהיו זכאים לנַכּוֹת 2/3 ממס התשומות. זאת, כקבוע בתקנה 18(ב)(2) לתקנות מע"מ.
מכירת דירה שנרכשה מקבלן בתשלומים צמודים למדד תשומות הבנייה
כידוע, מכירת דירה אוצרת בחוּבה השלכות מס שונות ובכללן שאלת זכאותו של המוֹכר לפטוֹר ממס שבח במכירה, אופן חישוב הרווח (שבח) במכירה וחבות המס (בהיעדר זכאות, בנסיבות העניין, לפטוֹר), שאלת החבות במע"מ, נפקות המכירה לגבי החבות במס רכישה בגין דירת מגורים נוספת שבבעלות (קיימת או עתידית) של המוכר ועוד.
השלכות אלו דורשות כמובן ייעוץ ממומחה מס.
בעניין זה, תשומת לבכם, כי במכירת דירת מגורים שנרכשה מקבלן ואשר בנסיבות העניין אינה פטורה ממס שבח, יש להביא בחשבון באופן מושכל את הפרשי ההצמדה למדד תשומות הבנייה ששולמו (ככל ששולמו) במהלך התקופה שלמן חתימת הסכם הרכישה עם הקבלן ועד לקבלת החזקה בדירה.
המדובר בסכומים שעשויים להגיע לעשרות ואף מאות אלפי ₪, וכנגזר מכך השפעתם על חבות מס השבח.
אנו מזמינים אתכם להיוועץ עמנו בכל שאלה בנושא.
סיווג תמורה נוספת בעקבות הסדר פשרה
פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי
במבזק מס' 1999 מיום 16.11.2022 דיווחנו על פרסום (הנוסח המותר בפרסום) פסק-הדין החלקי של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין יורשי פלוני ז"ל.
נזכיר, כי עניינו של פסק-הדין בשני הליכים (המרצת פתיחה וערעור), שהדיון בהם אוחד לצורך סוגיה משותפת – כיצד יש לסַווג את התמורה שהתקבלה במסגרת הֶסדר גישור שנערך בין שני צדדים, המבקשים בהמרצת הפתיחה והמערערת בערעור.
עוד נזכיר את תמצית העוּבדות הרלבנטיות:
א' הקים בסוף שנות הששים קבוצה הכוללת מספר חברות.
עם פטירתו של א', ירשו שני בניו את המניות: ב', שנפטר מאוחר יותר, ירש 55% מהמניות; ואילו ג', בנו האחר, ירש 45%. עם פטירתו של ג', ירשה המערערת 22.5% מהמניות.
לאחַר ש-ג' הלך לעולמו, התגלע סכסוך בין ב' לבין המערערת והוגשו על ידה בשנים 2008 ו-2010 תביעות בגין קיפוח בעלי מניות המיעוט.
בשנת 2010 הֵחלו הליכי גישור בין הצדדים ובסיומם נחתם הסכם ("הסכם מכר המניות") לפיו המערערת תמכור את מניותיה ל-ב' בתמורה לסך כולל של 26,757,581 ₪ כאשר סך מתוכו של 25,507,581 ₪ יוחס למניות חברות הקבוצה. הסכם מכר המניות קיבל תוקף של פסק-דין ביום 5.1.2011.
פקיד-שומה נתניה לא קיבל את דיווח המערערת באשר לשווי המניות הנמכרות והוציא לה שומה לשנת 2011. על השומה הוגשה השגה, ומשזו נדחתה, הוגש ערעור לבית-המשפט ("הערעור הראשון").
לאחַר הוצאת השומה לשנת 2011, ומאחַר שלטענת המערערת נודע לה בשלב זה כי ב' מכר בשנת 2012 את מלוא מניותיו בקבוצה לתאגיד שוודי בתמורה כוללת של 569,900,000 ₪, הגישה המערערת תביעה כנגד ב' ("התביעה האזרחית").
בתביעתה טענה המערערת, כי ב' ניצל את חוסר ידיעתה בנוגע לשווי המניות והציג מצגי שווא כאשר "בזכות מעשים חמורים אלה של הנתבע, הצליח הנתבע להערים על התובעת ולרכוש מניותיה בחברות בכחמישית מערכן האמיתי (על פי הערכת שווי שמרנית), תוך שהנתבע משלשל לכיסו את ההפרש בסך של עשרות מיליוני שקלים חדשים", ולפיכך היא זכאית לקבל מ-ב' סך נוסף של 104,177,419 ₪ וכן פיצוי בגין עוגמת נפש על סך של 10 מיליון ₪. לצרכי אגרה העמידה המערערת את תביעתה על סך של 100 מיליון ₪.
הצדדים פנו להליך גישור, במהלכו נפטר ב' ויורשיו נכנסו לנעליו.
ביום 5.9.2018 חתמו הצדדים על הֶסדר גישור שקיבל תוקף של פסק-דין ולפיו המערערת זכאית לקבל תמורה נוספת בסך 80 מיליון ₪, דהיינו בנוסף לסכום ששולם לה על-פי הסכם מכר המניות.
בעקבות חתימת הֶסדר הגישור והתשלום שנקבע בו, הגיש פקיד-שומה נתניה, במסגרת הערעור הראשון בקשה להשבת הדיון לשלב ההשגה, בקשה לה התנגדה המערערת, אך הצדדים הגיעו ביניהם להסכמה דיונית.
בהמשך לכך, הוציא פקיד-שומה נתניה למערערת שומה בהיעדר דו"ח לשנת 2018, היא השנה שבה התקבלה התמורה הנוספת. המערערת, מצידה, הגישה המרצת פתיחה במסגרתה ביקשה כי בית-המשפט יצהיר ששומת המשיב הוּצאה בחוסר סמכות ובניגוד להסכמה שקיבלה תוקף של פסק-דין במסגרת הערעור הראשון. פקיד-השומה הגיש בקשה לסילוק המרצת הפתיחה על הסף בְְּשל היעדר סמכות עניינית והיעדר עילה ובית-המשפט (השופט ד"ר א' גורמן) קיבל את עמדת פקיד-השומה והתובענה נדחתה על הסף.
פקיד-שומה נתניה הוציא למערערת שומה גם לשנת-המס 2011 עליה הגישה המערערת השגה מחודשת, ובעקבות דחייתה היא הגישה ערעור לבית-המשפט המשפט, הוא הליך הערעור דנן.
אשר למבקשים (יורשי ב' המנוח), הרי שאֵלה פנו לרשות המסים בבקשה לתקן את השומה לשנת 2012 מכוח סעיף 147 לפקודה, באופן שהתמורה הנוספת תתווסף למחיר המקורי של המניות שנמכרו על ידי ב' המנוח לתאגיד השוודי.
הובהר למבקשים כי לעת הזאת בקשתם לתיקון השומה נדחית, ומשכך, הגישו המבקשים המרצת פתיחה כנגד מנהל רשות המסים ופקיד-שומה גוש דן, הוא הליך המרצת הפתיחה דנן.
ביום 7.12.2020, ובהסכמת הצדדים, ניתנה החלטת בית-המשפט העליון להעברת ההליך לבית-המשפט המחוזי.
כאמור, שני ההליכים שתוארו לעיל מתנהלים בנפרד, אך הדיון אוחד לצורך סוגיה אחת משותפת – סיווג התמורה הנוספת: האם כתמורה נוספת עבור המניות, כטענת המשיבים (פקיד-שומה נתניה ופקיד-שומה גוש דן) והמבקשים (יורשי ב' המנוח); או שמא כתשלום לסילוק שורה ארוכה של טענות – אי-סבירות התמורה, זכאות המערערת לדיבידנד, ויתור על תביעות, עוגמת נפש, שמירת סודיות, ריבית ועוד – כטענת המערערת אשר בפיה מכוּנה הֶסדר הגישור "הסכם סילוק טענות".
בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את ערעור המערערת ככל שהוא נוגע לסיווג התמורה הנוספת וקיבל את עמדת המבקשים והמשיבים בעניין זה (קישור לפסק-הדין החלקי).
השופט בורנשטין קבע, כי מכלל העדויות והנסיבות – לרבות הֶסדר הגישור, ההליכים שקָדמו לו וכן מדיווחיה של המערערת עצמה לפקיד-השומה – עולה באופן מובהק כי התמורה הנוספת משַקפת תמורה המשולמת בגין המניות.
עוד קבע השופט, כי הניסיונות שעושה המערערת לפצל את התמורה הנוספת ולסַווג חלק ממנה כתמורה המשולמת בגין "נכסים" אחרים שאינם המניות (כגון: ויתור על תביעות, דיבידנד, ריבית, עוגמת נפש וכיוצ"ב) הינו לא רק מלאכותי על פניו, אלא בבחינת חכמה בדיעבד, המבוססת על "ייעוץ משפטי" כפי שהצהירה המערערת בעצמה בתצהירה ונועד בעליל לצורך מס גרידא: "אין צורך לומר, כי סיווג תמורה אינו עניין לייעוץ משפטי. בוודאי שלא לייעוץ משפטי הניתן בדיעבד לצורך הליך מס ואשר בא לעולם רק לצורך זה. סיווג תמורה הוא עניין עובדתי, המבוסס, בראש ובראשונה, על ההסכמה בין הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם ביניהם, כמו גם על נסיבות אחרות הקשורות לעניין. כל אלה מוליכים למסקנה פשוטה וברורה אחת – התמורה הנוספת שולמה כתמורה עבור המניות, ולא ניתן לסווגה אחרת" (פס' 59 לפסק-הדין).
הערעור לעליון
המערערת הגישה ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון, אך בגמר הדיון, בעקבות הערות המותב (השופט נ' סולברג, השופטת י' וילנר והשופט א' שטיין), חזרה בה המערערת מערעורה.
הערעור נדחה אפוא, וזאת ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).
כפל-מס תשומות וכפל-מס עסקאות
פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי
במבזק מס' 1980 מיום 22.6.2022 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין אריאל אלנתן.
נזכיר, כי עניינו של פסק-הדין בערעור על שלוש החלטות שקיבל המשיב (מנהל מע"מ – היחידה לפשיעה חמורה) בעניינו של המערער, וזאת בקשר לרכישה ומכירה של זהב: האחת, הטלת כפל מס תשומות מכוח סעיף 50(א1) לחוק מע"מ בְּשל ניכוי שלא כדין של מס תשומות הגלום ב-123 חשבוניות פיקטיביות בְּשל רכישת זהב, בסך כולל של למעלה מ-12,000,000 ₪; השנייה, הטלת כפל מס עסקאות מכוח סעיף 50(א) לחוק בְּשל הוצאה שלא כדין של 122 חשבוניות על סך של למעלה מ-9,500,000 ₪ לששה רוכשים להם, לפי טענתו, מכר המערער את הזהב; והשלישית, פסילת ספרי המערער לשנים 2012 ו-2013 בהתאם לסעיף 77ב לחוק והטלת קנס בגין אי-ניהול ספרים כדין לפי סעיף 95(א) לחוק.
בית-המשפט, מפי השופט ד"ר א' גורמן, דחה את הערעור לגבי ההחלטה הראשונה והשלישית וקיבל את הערעור לגבי ההחלטה השנייה (קישור לפסק-הדין).
השופט גורמן אישר את החלטת מנהל מע"מ לגבי כפל מס התשומות, אך ביטל כאמור את החלטת מנהל מע"מ בכל הנוגע להשתת כפל מס העסקאות.
הטעם לכך היה כי מצד אחד הוכח ברמה הנדרשת שהמערער קיבל לידיו חשבוניות פיקטיביות, אך מצד שני לא היה מקום לחיֵיב אותו בכפל מס העסקאות, מפני שמדובר בהשתת כפל-מס על אותו אדם באותו עניין פעמיים. לפי דברי השופט גורמן אין מקום לעשות כן הואיל ומדובר באותו רכיב מס תחת כותרת שונה, ויש להשיב את הנזק שנגרם לאוצר המדינה ולהשית את כפל-המס פעם אחת ולא פעמיים. וכך הוא קבע (בפס' 94):
"כתוצאה מכפל מס התשומות שהושת על המערער, המערער חויב כבר בכל רכיב קרן המס ואף בכפל רכיב זה – בסך של כ-24.5 מיליון ₪. המשיב לא חלק על כך שעל אף חומרת המעשים שייחס בצדק למערער – ובגין כך חויב הוא בסכום הגבוה שחויב, המערער לא היה גורם מרכזי בפרשיה ובשום שלב לא נטען כי רווחיו ממנה היו רווחים של ממש – החורגים מסכומים נמוכים בלבד. גם בהתאם לתמונת הדברים שתיאר המשיב, המערער לא היה מקודקודי הפרשייה. בנסיבות אלה, משהוטל כבר על המערער בגין פרשיה זו חוב אשר יש בו להשיב לאוצר המדינה את כל רכיב קרן המס ואף הושת עליו מלוא כפל רכיב זה (בסכום העולה על כפל העסקאות), אני סבור כי לא היה מקום להשית שוב על המערער חיוב בתשלום הקרן והכפל – הפעם במסגרת כפל מס העסקאות.
אין הצדקה בחיוב רכיב אותה קרן מס פעם שנייה, ואף לא בחיוב הרכיב ההרתעתי בשנית. אציין כי אני סבור שניתן להגיע לתוצאה זו דרך יישומו של סעיף 100 לחוק – שכן מקום בו חויב כבר בכפל מס כל הערך המוסף שהיה בעסקאות המדוברות, הרי שבהעדר נסיבות חריגות אין להשית כפל מס נוסף בגין אותן עסקאות על אותו גורם – פעם בכובעו כמנכה תשומות ופעם בכובעו כחייב במע"מ עסקאות (סעיף 100 מאפשר אמנם ביטול רכיב הכפל בלבד, אולם רכיב הקרן במקרה דנן צריך לטעמי להתבטל וזאת מן הטעם הפשוט והוא שבנסיבות כאן – המערער כבר חויב בו). כפי שציינתי לעיל, ייתכן כי ניתן להגיע לתוצאה זו אף באמצעות יישום שיקול הדעת הכללי השמור למשיב כרשות מנהלית בעת הפעלת החוק – באופן שאינו מביא להשתת סנקציה בשיעור שדומה כי אין לו מקום."
הערעור לבית-המשפט העליון
אלנתן ומנהל מע"מ ערערו לבית-המשפט העליון על פסק-הדין וביום 20.3.2024 ניתן פסק-הדין בערעור.
הצדדים קיבלו את הצעת המותב (השופט ד' מינץ, השופטת ג' כנפי-שטייניץ והשופט י' כשר) לפיה שני הערעורים יידחו, תוך השארת תוצאת פסק דינו של בית-המשפט המחוזי על כנה.
הערעורים נדחו, אפוא הדדית (קישור לפסק-הדין).
עם זאת, בית-המשפט העליון ראה לנכון לנמק מדוע היה מקום במקרה זה לבטל את כפל מס העסקאות שהטיל מנהל מע"מ שלא מנימוקו של בית-המשפט המחוזי אשר ראה, כאמור, לנכון לבטל את כפל-המס בְּשל כך שהושת על אלנתן רכיב קרן מס במסגרת כפל מס התשומות ולא נמצאה הצדקה לגְבות שוב את אותו רכיב עצמו תחת הכותרת של מס עסקאות.
וכך קבע בית-המשפט העליון:
"מדובר בחיובים המוטלים בשל ביצוע שני מעשים שונים. החיוב בכפל מס לפי סעיף 50(א) מוטל שעה שאדם הוציא חשבונית מס או מסמך הנחזה להיות ככזה אם לא היה רשאי לעשות כן לפי סעיף 47 לחוק; ואילו החיוב בכפל מס לפי סעיף 50(א1) לחוק מוטל על עוסק אשר ניכה תשומות הכלולות בחשבונית שהוצאה שלא כדין. אין מניעה אפוא להטיל כפל מס מכוח שני הסעיפים יחדיו [...] אדרבה, לא פעם מבוצעת עסקת רכישה ומיד לאחר מכן עסקת מכירה בגין אותה סחורה, ומתן פטור מכפל מס במקרה כזה יעקר מתוכן את התכלית ההרתעתית שבהשתת כפל מס העסקאות.
עם זאת, חרף האמור, לא ראינו מקום לסטות מהכרעת בית המשפט המחוזי לפיה לא היה מקום להשית על העוסק כפל מס עסקאות. זאת בשל כך שעל פי הקביעות העובדתיות של בית המשפט, לא הוכח ברמה הנדרשת שהעוסק אכן הוציא חשבוניות שלא היה רשאי להוציא לפי הוראות החוק. בית המשפט הותיר את השאלה האם העוסק באמת רכש לבעלותו זהב – ואז החשבוניות המתארות אותו כמי שמכר ללקוחותיו את הזהב מתארות עסקאות אמת ולא 'כסות חשבונאית גרידא' – כשאלה פתוחה. כפועל יוצא מכך הוא לא ראה לקבוע כי החשבוניות הוצאו על ידו שלא כדין. מסקנה זו היא מסקנה שהתבקשה לאחר ניתוח מעמיק של ראיות שהונחו לפני בית המשפט ולא ראינו מקום להתערב בה.
בשל כל אלו כאמור ראינו לנכון להותיר את תוצאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנה."
שיהוי בהגשת בקשה להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות מנהל מע"מ בערעור
ביום 5.3.2024 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין פעמוני שיר בע"מ ואח'.
עניינה של ההחלטה בבקשה שהגיש המשיב, מנהל מע"מ גוש דן, להורוֹת למערערות (מספר חברות בע"מ שהגישו ערעורים על שומות שהוציא להן המשיב וערעורים אלה אוחדו) להפקיד ערובה מספקת להבטחת תשלום הוצאות המשיב, אם הערעור יידחה.
המערערות מתנגדות לבקשה מהטעם שזו הוגשה בשיהוי כבד, כשנתיים לאחַר פתיחת ההליך* וללא כל הסבר מדוע נמנע המשיב מהגשת הבקשה במועד מוקדם יותר.
* הערעורים הוגשו בחודש מאי 2022 ומאז הגיש המשיב כתבי תשובה, התקיים דיון קדם משפט והמערערות הגישו את ראיותיהן. ברם, רק ביום 20.2.2024, כחודש וחצי טרם מועד הגשת ראיות המשיבים (שנקבע ליום 1.4.2024) וכחודשיים וחצי טרם מועדי דיוני ההוכחות (שנקבעו ליום 2.5.2024 וליום 5.5.2024), הגיש המשיב את הבקשה דנן.
עוד טוענות המערערות, כי סיכויי הערעורים הם גבוהים וכי תוכלנה לעמוד בתשלום הוצאות המשיב.
בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, קבע, כי יש מקום לחייב את המערערות בהפקדת ערובה, אך לאור השיהוי הרב שחל בהגשת הבקשה, גובה הערובה בה חויבה כל אחת מהמערערות הועמד על הצד הנמוך, בסך 7,500 ₪ (קישור להחלטה).