עסקים ביישובי ספר בדרום ובצפון יוכלו להגיש בקשה למקדמות לפיצויים בשל מלחמת "חרבות ברזל" גם עבור ינואר-פברואר 2024
פורסמה הודעת רשות המיסים בנושא.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.
הודעה על ארכה להגשת תביעות לפיצויים בעקבות מלחמת חרבות ברזל
פורסמה הודעת רשות המיסים בנושא.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.
תביעות פיצויים בגין נזק עקיף לחודשים נובמבר דצמבר עבור עוסקים המדווחים חד חודשי בשיטת שוטף פלוס ועבור קבלנים מבצעים
ביום 15.2.2024 פורסמה הודעת רשות המיסים לפיה נפתחה האפשרות להגשת תביעות פיצויים בגין נזק עקיף לחודשים נובמבר דצמבר עבוּר עוסקים המדַווחים חד-חודשי בשיטת שוטף פלוס ועבור קבלנים מבצעים.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.
הארכת תקופות ודחיית מועדים
במבזק מס' 2054 מיום 28.11.2023 דיווחנו על פרסום חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (הליכי מס ומענקי סיוע), התשפ"ד-2023 ("החוק") (קישור לחוק).
בנוסף, צירפנו מצגת לגבי החוק ובה, בין היתר, התייחסות גם לחוק דחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (חוזה, פסק דין או תשלום לרשות), התשפ"ד-2023 ולחוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (סדרי מינהל, תקופות כהונה ותאגידים), התשפ"ד-2023.
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם בדבר ארבע הוראות-שעה שפורסמו ברשומות והקובעות הוראות בעניין הארכת תקופות ודחיית מועדים שתחולתן רטרואקטיבית ליום 7.10.2023:
תקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה) (הוראת שעה), התשפ"ד-2024 – דחיית מועדים לעניין החזר מס רכישה בבניית דירת מגורים
במבזק מיום 1.8.2013 דיווחנו אודות פרסום תקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה) (תיקון), התשע"ג-2013 ("התיקון") (קישור לתיקון).
נזכיר, כי בגדרו של התיקון תוקנו תקנות מס רכישה, כך שהָחֵל ביום 1.8.2013, רכישת זכות במקרקעין שאינה דירת מגורים תגרור עִמה חבות במס ברכישה בשיעור 6%, במקום 5%.
עם זאת, נקבע (בתקנה 2(1א) לתקנות מס רכישה), כי כאשר מדובר ברכישת זכות במקרקעין שקיימת לגבּיה תכנית בנייה המתירה בנייה על הקרקע של דירה אחת לפחות המיועדת לשַמש למגורים, תוחזר לרוכש שישית (1/6) ממס הרכישה ששילם (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית) ובלבד שלא יאוחר מתום 24 חודשים מיום המכירה ("תקופת ה-24 חודשים") התקבל היתר לבניית דירת מגורים אחת לפחות.*
* נזכיר, כי פרשנותה של ההוראה שעניינה בהחזר מס הרכישה כאמור (תקנה 2(1א) לתקנות מס רכישה) נדוֹנה בפסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין פ.ר.י.ו נכסים והשקעות בע"מ (ו"ע (ת"א) 47854-08-15).
ביום 14.2.2024 פורסמו ברשומות תקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה) (הוראת שעה), התשפ"ד-2024 ("הוראת-השעה") (קישור להוראת-השעה).
במסגרת הוראת-השעה נקבע, רטרואקטיבית מיום 7.10.2023, כי אם תקופת 24 החודשים (כמשמעותה לעיל) חלה, כולה או חלקהּ, בתקופה שמיום 7.10.2023 ועד יום 7.1.2024, אזי היום האחרון של תקופת 24 החודשים יידחה בשלושה חודשים שתחילתם ביום 7.1.2024 או ביום האחרון של תקופת 24 החודשים האמורה (אילולא הוראת-השעה), לפי המאוחר.
תקנות מס ערך מוסף (הוראת שעה), התשפ"ד-2024 – דחיית מועדים לעניין שימוש לצורך עצמי
כידוע, הגדרת "מכר" שבסעיף 1 לחוק מע"מ כוללת, בין היתר, "שימוש בנכס לצורך עצמי" כאשר לפי סעיף 25 לחוק מועד החיוב במס חל במועד השימוש בטובין לצורך עצמי, ולעניין מקרקעין עם קבלת ההחזקה בהם לשימוש כאמור, עם תחילת השימוש או עם הרישום בפנקס המקרקעין, הכל לפי המוקדם.
המונח "שימוש בנכס לצורך עצמי" מוגדר בסעיף 1 לחוק מע"מ כשימוש בנכס מנכסי עסק שלא לצרכי העסק, בידי אדם שיש לו חלק בבעלות על העסק או בהנהלתו או שהוא מועסק בו וכן שימוש לצרכי עסק בנכסי העסק מסוג ששר האוצר קבע ובתנאים שקבע.
מכוח ההסמכה האמורה, הותקנה תקנה 1 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 הקובעת מקרים בהם שימוש בנכס ייחשב ל"שימוש בנכס לצורך עצמי".
לפי פסקה (2) לאותה תקנה, שימוש במקרקעין לשם השכרה הפטורה ממס לפי סעיף 31(1) או 31(2) לחוק, אם מי שהשכיר את המקרקעין עשה בהם גם את עבודות הבנייה, מהווה בגֶדר "שימוש בנכס לצורך עצמי" אלא אם תקופת ההשכרה המצטברת של המקרקעין, לאותו שוכר או לכמה שוכרים, לא עלתה על 24 חודשים.
ביום 14.2.2024 פורסמו ברשומות תקנות מס ערך מוסף (הוראת שעה), התשפ"ד-2024 ("הוראת-השעה הנוספת") (קישור להוראת-השעה הנוספת).
במסגרת הוראת-השעה הנוספת נקבע, רטרואקטיבית מיום 7.10.2023, כי אם היום האחרון של תקופת 24 החודשים האמורה חל בתקופה שמיום 7.10.2023 ועד יום 7.1.2024, אזי היום האחרון של תקופת 24 החודשים יידחה בשלושה חודשים.
תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה (מס' 2), התשפ"ד-2024 – דחיית מועדים לעניין ערר מס רכוש
ביום 14.2.2024 פורסמו ברשומות תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה (מס' 2), התשפ"ד-2024 ("הוראת-השעה השלישית") (קישור להוראת-השעה השלישית).
במסגרת הוראת-השעה השלישית נקבע, רטרואקטיבית מיום 7.10.2023, כי תקופת ה-30 ימים להגשת ערר לוועדת-ערר על החלטות המנהל בעניין תביעה לפיצויים כקבוע בתקנה 11 לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף), התשל"ג-1973, תוארך כך שהתקופה להגשת ערר תוארך בשלושה חודשים אם מועד תחילתה של תקופת ה-30 ימים חל עד ליום 7.1.2024 או אם מועד סיום תקופת 30 הימים חל בתקופה שבין 7.10.2023 לבין 7.2.2024.
תקנות המכס (חישוב ערכם של טובין שיובאו לשימוש עצמי) (הוראת שעה), התשפ"ד-2024 – דחיית מועדים לעניין ערר על קביעת פקיד המכס לגבי ערך טובין שיובאו לשימוש עצמי
סעיף 134א לפקודת המכס מַסמיך את שר האוצר, באישור ועדת-הכספים של הכנסת, לקבוע כיצד יחושבו ערכּּם של טובין שיובאו לצורך שימוש עצמי.
מכוח הסעיף האמור הותקנו תקנות המכס (חישוב ערכם של טובין שיובאו לצורך שימוש עצמי), התשס"ז-2006 ("תקנות המכס").
לפי תקנת-משנה 2(ג) לתקנות המכס, בהיעדר אפשרות לקבוע ערך טובין שיובאו לשימוש עצמי לפי ערך העִסקה בהתאם לתקנת-משנה 2(א) לתקנות, יקבע פקיד המכס את ערך הטובין תוך שימוש באמצעים אחרים המפורטים בתקנת-משנה 2(ג) האמורה.
תקנה 4 לתקנות המכס קובעת, כי על החלטת פקיד המכס לגבי טובין שאינם רכב ניתן לערור בכתב לפני גובה מכס תוך 30 ימים ממועד קבלת ההודעה על החלטה כאמור; ואילו לפי תקנה 5 לתקנות המכס, על החלטת פקיד המכס לגבי טובין שהם רכב ניתן לערור בכתב לפני ועדה של שלושה שהם עובדי רשות המיסים, וזאת בתוך 30 ימים ממועד קבלת ההודעה על החלטה כאמור.
ביום 14.2.2024 פורסמו ברשומות גם תקנות המכס (חישוב ערכם של טובין שיובאו לשימוש עצמי) (הוראת שעה), התשפ"ד-2024 ("הוראת-השעה הרביעית") (קישור להוראת-השעה הרביעית).
במסגרת הוראת-השעה הרביעית הוארכו, רטרואקטיבית מיום 7.10.2023, התקופות האמורות, כך שהתקופה להגשת ערר תוארך בשלושה חודשים אם מועד סיום התקופה חל בתקופה שבין 7.10.2023 לבין 7.2.2024.
לנוחותכם, מצורף נוסח מעודכן של המצגת הכולל את העדכונים שצוינו לעיל.
אנו כמובן עומדים לרשותכם במתן ייעוץ והסברים ככל שיידרשו.
החלפת מערכת פניות הציבור (המפ"ל) במערכת פניות ציבור מתקדמת
פורסמה הודעתו בנושא של מר שלמה אוחיון, סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות המיסים.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.
שיעורי הריבית לגבי סעיפים 3(ט) ו-3(י) לפקודה
ביום ה', 15.2.2024, פורסמה ברשומות הודעת שר האוצר לפיה שיעור הריבית בשנת-המס 2024 לעניין סעיף 3(ט) לפקודת מס הכנסה* הינו 6.91%.
* תקנה 2 לתקנות מס הכנסה (קביעת שיעור ריבית), התשמ"ה-1985.
במקביל, פורסמה הודעת שר האוצר לפיה שיעור הריבית בשנת-המס 2024 לעניין סעיף 3(י) לפקודה* הינו 5.18%.
* תקנה 2 לתקנות מס הכנסה (קביעת שיעור ריבית לעניין סעיף 3(י)), התשמ"ו-1986.
למַעבר להודעות שר האוצר, לחצו כאן.
נזכיר, כי שיעורי הריבית האמורים כוללים מע"מ, ככל שחל, ועל-כן לאחַר חישוב הריבית לפי התקנות יש לחלץ מתוך הסכום את סכום המע"מ.
קיבוע שיעורי מס הרכישה ברכישת דירת מגורים שאינה דירה יחידה
כידוע, ברכישת דירת מגורים* שאינה דירתו היחידה של הרוכש** קיימות שתי מדרגות מס רכישה ששיעורן, נכון לתקופה 15.1.2025-16.1.2024, הינו כדלקמן: על חלק השוֹוי שעד 6,055,070 ₪ – 8%; על חלק השוֹוי העולה על 6,055,070 ₪ – 10%.
* לעניין מס רכישה, דירת מגורים מוגדרת כדירה המשמשת או המיועדת לשמש למגורים, ובדירה שבנייתה טרם נסתיימה, למעט דירה שאין עִמה התחייבות מצד המוכר לסיים את הבניה. הדירה אינה חייבת להיות בבעלות "יחיד". כלומר, גם אם הרוכש הינו תאגיד, תיחשב הדירה ל"דירת מגורים", ובלבד שהיא תשמש בפועל למגורים, כגון: למגוריו של מנהל התאגיד.
** למדרגות המס ברכישת דירת מגורים יחידה יהא זכאי יחיד תושב ישראל*** שרכש דירת מגורים, שהיא דירתו היחידה, או שב-18 החודשים שלאחַר הרכישה**** מכר דירת מגורים אחרת שהייתה דירתו היחידה עד למועד הרכישה, או שרכש את הדירה בחלוף אחת התקופות המפורטות בחוק לאחַר שרכש דירת מגורים אחרת במסגרת קבוצת רכישה ובעת שרכש את הדירה בקבוצת הרכישה הייתה היא דירתו היחידה, והכל בתנאי שהרוכש צירף להצהרה טופס מס' 7912 שבוֹ הצהיר כי הינו "תושב ישראל".
*** המונח "תושב ישראל" מוגדר כלרבות מי שבתוך שנתיים מיום רכישת הדירה היה לתושב ישראל לראשונה או לתושב חוזר ותיק כמשמעותם בסעיף 14(א) לפקודת מס הכנסה.*****
**** אם רכישת הדירה הייתה מקבלן: ב-12 החודשים מהמועד שבו הייתה החזקה בדירה שרכש אמורה להימסר לידיו על-פי ההסכם עם הקבלן; ואם חל עיכוב במסירת החזקה בשל נסיבות שאינן בשליטתו של הרוכש – ב-12 החודשים מהמועד שבו נמסרה לידיו החזקה בדירה בפועל.
***** המונח "תושב חוזר ותיק" מוגדר בסעיף 14(א) לפקודה כ"יחיד שהיה לתושב ישראל לאחר שהיה תושב חוץ במשך עשר שנים רצופות לפחות".
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 7.2.2024 פורסמה ברשומות הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 104), התשפ"ד-2024 ("הצעת החוק") (קישור להצעת החוק).
במסגרת הצעת החוק מוצע לעגן את שיעורי מס הרכישה החָלים ברכישת דירת מגורים שאינה דירה יחידה, ואשר נקבעו במסגרת תיקון 98 לחוק מיסוי מקרקעין עד לסוף שנת 2024 – כהוראת קבע.
הרשעה בהעלמת מס מעסק למסחר במטבעות דיגיטליים
לאחרונה פורסמה הכרעת הדין שניתנה בעניינו של ארז שמואלי על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, בגדרהּ הורשע שמואלי בהתחמקות מתשלום מס במרמה ביחס לעסק שניהל למסחר במטבעות דיגיטליים.
הגם שמדובר בתיק פלילי, להכרעת הדין חשיבות בלתי-מבוטלת, שכּן עד לאותה הכרעה טרם נדוֹנה שאלת סיוּוג פעילות במטבעות דיגיטליים כ"עסק".
להרחבה, לחצו כאן.
עתירה לבג"ץ בנושא נקודות זיכוי לעובדים זרים
ביום 14.2.2024 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בעתירה שהגישה חברת דב שמירה ניקיון וכח אדם בע"מ לגבי שומת ניכויים שהוציא לה פקיד-שומה תל-אביב 3 ובמסגרתה בוטלו נקודות הזיכוי שהעותק הביאה בחשבון בחישוב המס של עובדיה.
להרחבה, לחצו כאן.
בקשה למתן סעד זמני בעניין פטוֹר מניכוי מס במקור
ההחלטה בעניין ע.ס.י. לבניה תשתיות בע"מ
ביום ד', 14.2.2024, ניתנה החלטתו של בית-המשפט העליון בעניין ע.ס.י. לבניה תשתיות בע"מ.
עניינה של ההחלטה בבקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים בה נדחתה בקשת המבקשת למתן סעד "זמני ארעי" במעמד צד אחד, וזאת ללא שהוגש על ידיה כתב טענות עיקרי.
המבקשת עתרה בבקשתה לשני סעדים: האחד, הפחתת שיעור הפטוֹר מניכוי מס במקור ל-1% ממחזוֹר התקבולים שלה; והשני, המצאת נימוקי המשיב לפעולות שבוצעו הָחל מיום 2.4.2023 והעמדת כל חומר הראיות בעניין זה.
בית-המשפט המחוזי לא נעתר לבקשה ודחה אותה על הסף בלא להעבירה לתגובת הצד שכנגד. בית-המשפט לא היה סבור שיש מקום להעניק למבקשת סעד ארעי עד לדיון בסעד הזמני במעמד שני הצדדים; והוא אף לא היה סבור כי יש מקום להעניק למבקשת סעד זמני עד לדיון בתביעה לגופה.
על החלטה זו, כאמור, הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון.
לתיאור מפורט של הבקשה וההחלטה, לחצו כאן.
ההחלטה בעניין גרוסמן ניהול פרוייקטים בע"מ
סוגיה דומה לזו שנדוֹנה בעניין ע.ס.י. לבניה תשתיות בע"מ נדוֹנה גם על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין גרוסמן ניהול פרוייקטים בע"מ.
להלן תמצית העוּבדות כפי שהובאה בפתח פסק-הדין:
המבקשת, חברה שעוסקת בתחום הבנייה והשיפוצים, מעניקה שירותים לחברות בנייה אחרות והיא מסתייעת בקבלני-משנה.
בעל המניות ומנהלה של המבקשת הוא מר יאן גרוסמן.
המבקשת אחזה בפטוֹר מניכוי מס במקור, אך ביום 25.10.2023 ביטל המשיב את הפטוֹר וקבע כי מכּל תקבוליה של המבקשת יש לנַכּוֹת מס במקור בשיעור 10%.
לטענת המבקשת, דבר ביטול הפטוֹר נודע לה רק ביום 15.11.2023 בעקבות בדיקה מקרית שביצעה בעניין זה באתר רשות המסים.
עם היוודע לה על ביטול הפטוֹר, פנתה המבקשת למשיב בנוגע לעניין ולאחַר דין ודברים נמסר לה כי הפטוֹר בוטל ונקבע לה ניכוי מס במקור בשיעור 10% נוכח הטעמים הבאים: (א) בדיווח המפורט של המבקשת למע"מ נמצא כי רוב ספקיה העיקריים של מסומנים כעוסקים בפעילות פיקטיבית ורוב תיקי ספקים אלה נסגרו על-ידי מע"מ; (ב) בבעלות מר גרוסמן חברה נוספת, גרוסמן (י.א.) בע"מ ("י.א גרוסמן"), המואשמת יחד עם מר גרוסמן בקיזוז חשבוניות פיקטיביות. ספקיה של י.א גרוסמן הורשעו בהפצת חשבוניות פיקטיביות, ואילו ההליכים הפליליים בעניינו של מר גרוסמן הותלו עֵקב שהייתו בחו"ל משך כשנתיים; ו-(ג) תיקה של המבקשת נמצא בביקורת ניכויים ובביקורת זו צפוי להיות חוב מס.
לאחַר דין ודברים נוסף בין הצדדים, המשיב הפחית את ניכוי המס במקור ל-5% עד לקיום דיון בעניין.
המבקשת מתנגדת לניכוי מס במקור בשיעור כלשהו ולדידה המשיב לא העמיד לעיון את החומר שעל בסיסו קיבל את ההחלטה, ומכאן בקשתה לשני סעדים: האחד, צו עשה המורה למשיב לשוב ולאשר למבקשת פטוֹר מלא מניכוי מס במקור; השני, צו עשה המורה למשיב להעביר למבקשת את מלוא חומר הראיות שעל בסיסו בוטל האישור שהקנה לה פטוֹר מלא מניכוי מס במקור.
ביום 31.1.2024 התקיים דיון בבקשה, במסגרתו הסכים המשיב כי אישור ניכוי המס במקור של המבקשת יעמוד על שיעור של 5% עד להחלטה אחרת.
על אף הסכמת המשיב, המבקשת עומדת על בקשתה ומכאן ההחלטה.
בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).
בראשית הדברים, נדרשה השופטת סרוסי לסיכויי ההליך, תוך שהיא מציינת כי ברירת המחדל היא ניכוי מס במקור בשיעור של 20% (כקבוע בתקנות מס הכנסה (ניכוי מתשלומים בעד עבודות בניה והובלה), התשל"ד-1973), אלא אם סבר המשיב אחרת, כאשר פטוֹר מניכוי מס במקור הוא לא זכות המוקנית לנישום אלא תלוי בשיקול דעת המשיב.
לדבריה, בשלב הנוכחי ועל פני הדברים, סיכויי התביעה אינם מן המשופרים ואין בהם מספיק כדי להצדיק מתן צו עשה כבר בשלב זה. בעניין זה, ציינה השופטת, כי המשיב הציג אינדיקציות ממשיות לחשש מפני השתמטות מתשלום מס הכנסה בעתיד וכי אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לעצם קיומן של אותן אינדיקציות (להבדיל מהמחלוקת ביחס למשמעותן).
אשר לטענות המבקשת כי המשיב נמנע מהעמדת החומר שנוגע לספקים לעיונה, ציינה השופטת כי אכן, ככלל, על-מנת שהמבקשת תוכל להתמודד כראוי עם טענות המשיב, החומר עליו מבסס המשיב את טענותיו צריך שיהיה גלוי בפניה (בכפוף לסודיות וכו'). אולם, בענייננו מדובר אך באינדיקציה ראשונית לצורך גיבוש החלטה בעניין פטוֹר מניכוי מס במקור, ואותה אינדיקציה ראשונית לא נסתרה. כמו-כן, אף מבלי לעיין בחומר, יכולה הייתה המבקשת להתמודד עם טענת המשיב.
השופטת סרוסי הוסיפה וציינה, כי המבקשת לא הוכיחה כי עלול להיווצר עודף מניכוי המס במקור ולא נמצא כי המשיב שָקל שיקולים זרים או פעל בשרירותיות או בחוסר סמכות. יתרה מזו, בהתאם לאינדיקציות שהוצגו עולה כי בשלב זה ניכוי מס במקור בשיעור 5% הוא סביר בהחלט.
השופטת סרוסי הִמשיכה ונדרשה למאזן הנוחות וקבעה כי זה לא נוטה לטובתה של המבקשת. שכּן, מלבד מלבד טענות כלליות וכוללניות, המבקשת לא הוכיחה ולוּ בבדל ראיה כי ייגרם לה נזק מניכוי המס במקור ומהחזקת הכספים אצל המשיב עד לבירור המס בו היא חייבת.
כמו-כן, אף אם יתברר כי הכספים נוכו ביֶתֶר, אותם כספים יוחזרו למבקשת בתוספת ריבית והצמדה ואין כל חשש שהמדינה לא תשיב את הכספים כאשר תידרש לכך, אם תידרש לכך. הנזק היחיד שעומד על הפרק הוא אותו נזק שנובע מתקופת הביניים בה הכספים מוחזקים אצל המשיב, אולם כאמור, המבקשת כָּשלה להוכיח נזק שכזה ובכל מקרה, אף אם ייגרם נזק, מדובר לכל היותר בנזק כספי שניתן יהיה לפַצות בגינו.
לבסוף, ציינה השופטת סרוסי, כי האמור לעיל מתחדד נוכח נקודת המוצא שאין להעניק סעד זמני מסוג צו עשה החופף לסעד העיקרי, אלא במקרים חריגים שבהם הנזק הוא חמור ובלתי-הפיך, בעוד שהמקרה דנן אינו נמנה על מקרים אלה.
עוד ציינה השופטת, כי על המשיב היה להגיש תצהיר מטעמו להוכחת טענותיו העובדתיות ביחס לאינדיקציות הנ"ל ואף לצורך צירוף התכתובת שצירף כנספח 1 לתשובה. עם זאת, אין בכך להביא לקבלת הבקשה שכּן אין די באמור בבקשה לבדה כדי להרים את הנטל הרובץ על המבקשת ולהצדיק מתן סעד זמני במקרה זה.
לאור כל האמור, דחתה השופטת סרוסי את הבקשה וקבעה כי המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 10,000 ₪ כאשר בקביעת סכום זה הביאה בחשבון את מחדלו של המשיב לצרף תצהיר.
גביית מס בנסיבות מיוחדות – פסק-הדין בעניין ס.ש. יעדים בע"מ ושינדר
ההליכים הקודמים
במבזק מס' 2062 מיום 24.1.2024 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין פורין פאואר עובדים זרים בע"מ.
עניינו של פסק-הדין בשומות ניכויים (המגיעות לסכום מס כולל של כ-37 מיליון ₪, לא כולל הפרשי הצמדה, ריבית וקנסות) שהוציא המשיב (פקיד-שומה חולון) למערערת (חברת כוח אדם אשר עָסקה באספקת עובדים זרים לענף הבניה מסין, מולדובה ואוקראינה) בגין שבעה רכיבים.
חלק הארי של החיוב האמור נובע מאי-תשלום היטל עובדים זרים* ורכיבים משמעותיים נוספים בשומות נוגעים לנקודות זיכוי שנלקחו בחשבון בחישוב החבות במס של העובדים הזרים ומאי-ניכוי מס במקור מדמי שכירות ששולמו לבעלי דירות שנשכרו לצורך שיכון העובדים הזרים.
* מכוח סעיף 45(א) לחוק התכנית הכלכלית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 ("חוק ההיטל").
יתר רכיבי השומה השנויים במחלוקת נוגעים להיעדר זקיפת הכנסה לעובדים בְּשל שווי מגורים, שווי ביטוח רפואי, ושווי שימוש רכב.
בנוסף, חִייב המשיב את המערערת בקנס בסך של כ-5.57 מיליון ₪ בְּשל אי-ניכוי מס במקור לפי סעיף 191א לפקודת מס הכנסה.
השגה שהגישה המערערת נדחתה ומכאן הערעור, בגדרו העלתה המערערת טענות שונות ביחס לסוגיות שבמחלוקת ובכלל זאת טענת הסתמכות על ייעוץ מקצועי ובפרט על חוות דעתו של יועץ המס מר ילינביץ וזאת בהקשר לקנס שהטיל עליה המשיב, כאמור, בְּשל אי-ניכוי המס במקור.
השופט קירש דחה את הערעורים וחִייב את המערערת בהוצאות המשיב בסך 50,000 ₪ (קישור לפסק-הדין).
נזכיר, כי במבזק מס' 1969 מיום 16.3.2022 דיווחנו על החלטתו של השופט קירש בבקשה שהגיש המשיב לפי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה* ובה רשימה ארוכה של סעדים להבטחת הגבייה של המס לתשלום על-פי השומות שהוצאו למערערת, וזאת, לאחַר שדרישתו שתינתן ערובה לתשלום המס לא קוימה (קישור להחלטה).
* סעיף 194 לפקודה, בחלקיו הרלבנטיים לענייננו, קובע:
(א) היתה לפקיד השומה סיבה לחשוש, כי המס על הכנסה פלונית לא ייגבה משום שיש בדעתו של אדם פלוני לצאת מישראל, או מחמת סיבה אחרת, רשאי הוא –
(1) אם כבר נישום אותו אדם לענין אותה הכנסה או שהוא חייב לגביה בתשלום מקדמות – לדרוש בהודעה בכתב, שהאדם יתן מיד ערובה, כדי הנחת דעתו של פקיד השומה, לתשלום המס שנישום, או המקדמות שהוא חייב בהן;
[...]
(ג) לא שילם הנישום את המס או לא נתן את הערובה לפי סעיף קטן (א)(1), רשאי בית המשפט המוסמך על פי בקשת פקיד השומה, לתת צו, אף שלא בפני הנישום –
(1) על עיכוב יציאתו מהארץ;
(2) על עיקול רכושו ואם נוכח כי יש חשש סביר שהמס לא ייגבה וכי אין די בעיקול כדי להבטיח את גבייתו – על תפיסת רכושו.
[...]"
עוד נזכיר, כי במבזק מס' 1980 מיום 22.6.2022 דיווחנו על החלטתו הנוספת של השופט קירש בעניינה של המערערת, במסגרתה נדחתה טענת הסף של המערערת לפיה השומות ביחס להיטל הוצאו על-ידי עובדי המשיב שהוסמכו לערוך שומות לפי פקודת מס הכנסה ולא שומות היטל עובדים זרים ועל-כן שומות ההיטל הוצאו לה בחוסר סמכות ודינן בטלוּת (קישור להחלטה).
פסק-הדין מיום 8.2.2024 בנושא החלת סעיף 119א לפקודה
במקביל להגשת הבקשה לפי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה, כאמור, הִפעיל המשיב גם את סמכותו על-פי סעיף 119א לפקודה ("גביית מס בנסיבות מיוחדות")* וקבע, כי בְְּשל נסיבות המקרה ניתן לגְבות את המס שהמערערת (פורין פאואר עובדים זרים בע"מ) ("פורין פאואר") חייבת בו גם מדֵי בעלי מניותיה בתקופה הרלבנטית – חברת ס.ש. יעדים בע"מ ("ס.ש. יעדים") ומר אלכסנדר שינדר ("שינדר").**
* וכך קובע סעיף 119א לפקודה:
"(א)(1) היה לחבר-בני-אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור.
(2) היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בפסקה זו – החבר האחר), בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהחבר האחר.
(3) בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה.
(ב) היה ליחיד חוב מס סופי לשנת מס פלונית והוא העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית לקרובו או לחברה שהוא בעל שליטה בה, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהוא חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור, כל עוד לא עברו שלוש שנים מתום שנת המס שבה היה חוב המס לסופי, או שבה הועברו הנכסים, לפי המאוחר.
(ג) לא יגבו ממי שקיבל את הנכסים או הפעילות לפי סעיף קטן (א) או (ב) יותר משווי הנכסים או הפעילות שקיבל ללא תמורה או מההפרש שבין התמורה החלקית ששילם לבין שווי הנכסים או הפעילות, ואם שילם מס בקשר להעברת נכסים או פעילות כאמור – לא יותר מהשווי או מההפרש כאמור פחות סכום המס ששילם.
(ג1) הורשע מנהל בחבר בני אדם, שהוא בעל שליטה באותו חבר, בשל אי העברת מס שנוכה, לפי סעיפים 219 או 224א, ולא ניתן עוד לערער על הרשעתו, ניתן לגבות ממנו את המס שנוכה כאמור ולא הועבר לפקיד השומה.
(ג2) נקבעה לחבר בני אדם שומה בשל מעשה מהמעשים המפורטים בסעיף 220 וערעור החבר על השומה נדחה על ידי בית המשפט בפסק דין שאינו ניתן עוד לערעור או שלא הוגש ערעור לבית המשפט, ניתן לגבות את חוב המס שלא שולם על ידי החבר גם ממי שהיה בעל תפקיד באותו חבר בעת ביצוע מעשה כאמור, אם יש בידי פקיד השומה ראיות לכאורה להוכיח שהמעשה נעשה בידיעתו של בעל התפקיד, אלא אם כן הוכיח אותו בעל תפקיד שהוא נקט את כל האמצעים הסבירים להבטחת מניעת המעשה.
(ד) בסעיף זה –
'חוב מס' – כמשמעותו בסעיף 195א, למעט חוב מקדמות;
'חוב מס סופי' – חוב מס שאין לגביו עוד זכות להשגה, לערר או לערעור;
'קרוב' – כהגדרתו בסעיף 88;
'בעל שליטה' – מי שהוא, לבדו או יחד עם קרובו, מחזיק לפחות בעשרים וחמישה אחוזים בזכות מהזכויות המנויות בהגדרת "בעל שליטה" שבסעיף 32(9)(א);
'בעל תפקיד' – מנהל פעיל, שותף או בעל שליטה.
(ה) על גביית סכומים לפי סעיף זה תחול פקודת המסים (גביה).
(ו) על החלטה לגבות חוב מס לפי סעיף זה ניתן להשיג לפני המנהל תוך 21 ימים מיום שנמסרה הודעה עליה. על החלטת המנהל לפי סעיף קטן זה ניתן לערער לפני בית המשפט המחוזי, בתוך 30 ימים מיום שנמסרה ההחלטה."
** פורין פאואר נוסדה בחודש דצמבר 2015 ועד לחודש יולי 2020 כל מניותיה היו בבעלות שינדר. ואילו בחודש יולי 2020 כל מניות פורין פאואר הועברו על-ידי שינדר לידי ס.ש. יעדים אשר התאגדה בחודש נובמבר 2019 וכל מניותיה מוחזקות בידי שינדר.
סוגיית החלתו של סעיף 119א היוותה נושא לערעור נפרד אשר הוגש על-ידי ס.ש. יעדים ושינדר ("המערערים"). מטעמי יעילות הדיון, שמיעת הערעור בעניין סעיף 119א אוחד עם שני הערעורים שהוגשו על-ידי פורין פאואר בקשר לשומות הניכויים, אולם השופט קירש החליט להתייחס לשאלת תחולת סעיף 119א בפסק-דין נפרד שיינתן בהמשך.
כאמור, פסק-דין זה ניתן ביום 8.2.2024.
ברקע לשימוש בסעיף 119א כאמור עמדו דיבידנדים אשר חולקו על-ידי פורין פאואר בהיקף של 31.266 מיליון ₪ (נטו*): דיבידנד בסך 1.4 מיליון ₪ שחוּלק לשינדר (בטרם העברת מניות פורין פאואר לידי ס.ש. יעדים) בחודשים יוני ויולי 2019; דיבידנד בסך 0.061 מיליון ₪ שחוּלק לשינדר בחודש יוני 2020 (בטרם העברת המניות כאמור), דיבידנד בסך 20.545 מיליון ₪ שחוּלק ל-ס.ש. יעדים בחודשים אוגוסט, אוקטובר ונובמבר 2020 ודיבידנד בסך 9.26 מיליון ₪ שחוּלק ל-ס.ש. יעדים בחודשים ינואר, מרץ, יוני ויולי 2021.
* דהיינו, לאחַר המס שפורין פאואר ניכתה במקור (לגבי שינדר).
בנוסף, בחודש אוגוסט 2021 העבירה ס.ש. יעדים כספים בסכום כולל של כ-30.22 מיליון ₪ לידי חברה גרמנית שאף היא בבעלותו המלאה של שינדר. כתוצאה מכך, מרבית כספי הדיבידנדים יצאו ממדינת ישראל.
לטענת המערערים, מדובר בהלוואה שניתנה על-ידי ס.ש. יעדים לחברה הגרמנית לצורך השקעה באירופה.
ביום 19.12.2019 זומנה פורין פאואר לראשונה לדיון בביקורת ניכויים לשנות-המס 2018-2016. כך הֵחלו הליכי השומה, כאשר שומות לפי מיטב השפיטה לשנות-המס הנ"ל הוצאו בחודש מרץ 2020.
במסגרת הערעור הנוכחי התעוררו שתי סוגיות עיקריות: האחת, האם חבר-בני-אדם שחילק דיבידנד יכול להיחשב כמי ש"העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית", כנדרש על פי סעיף 119א(א)(1) לפקודה?; השנייה, ככל שהתשובה לשאלה הקודמת היא חיובית, על איזה מתוך אחד-עשר הדיבידנדים הנדונים שחילקה פורין פאואר תחולנה הוראות סעיף 119א(א)(1) – על כולם או רק על אלה שחולקו ממועד מסוים ואילך?
יצוין מיד, כי אין למעשה מחלוקת לגבי יתר התנאים הדרושים להפעלת סעיף 119א(א)(1), שכּן לפורין פאואר היה "חוב מס" כמשמעותו בסעיף 119א(ד) ולא נותרו לה בישראל אמצעים לסילוק החוב.
השופט קירש דחה את הערעור ברובו (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, נדרש השופט קירש לשאלת הדיבידנדים כ"העברת נכס ללא תמורה" כאמור בסעיף 119א(א)(1) לפקודה.
לדבריו, באופן עקרוני ובמישור הכלכלי, תשלום דיבידנד, לפי מהותו ואף אם הוא מהווה חלוקה מותרת במושגי חוק החברות, הוא פעולה פיננסית שעשויה להצדיק את השימוש בסעיף 119א, כפי שהוצאת נכס ממאזן החברה החייבת ללא קבלת תמורה מלאה עשויה להצדיק את הפעלת הסעיף. בשני המקרים יכולת הפירעון מצטמצמת.
במישור המשפטי, לעומת זאת, יש לבחון התקיימותם של שלושה יסודות: ראשית, כי מושא הדיבידנד (במקרה זה, מזומן) הוא בבחינת "נכס" כמשמעותו בסעיף 119א; שנית, כי חלוקת דיבידנד היא סוג של "העברה"; ושלישית, כי ההעברה היא "ללא תמורה" (או בתמורה חלקית).
השופט קירש קבע, כי שלושת היסודות האמורים אכן התקיימו. "על רקע תכליתו של סעיף 119א(א)(1) לפקודה – ובפרט הותרת אמצעים בישראל לסילוק חובות המס של חברה בערבון מוגבל – יש הצדקה להשקיף על חלוקת דיבידנד כמעשה המדלל אמצעים אלה וכמעשה המביא להעדפת האינטרסים של בעלי המניות על פני אינטרס הציבור בגביית חוב המס המגיע לאוצר המדינה. וכל זאת אף אם הדיבידנד הוא חלוקה מותרת לפי דיני החברות ואף אם שולם מס על הדיבידנד בידי מקבלו" (פס' 20) [ההדגשה במקור – א' ש'.]
לאור מסקנתו לפיה יש לראות את פורין פאואר כמי שהעבירה "ללא תמורה" סכומים בהיקף של 31.266 מיליון ₪, המשיך השופט קירש ונדרש לשאלה הנוספת והיא האם סעיף 119א(א)(1) לפקודה חל על מלוא הסכומים האמורים או שמא רק על חֵלקם.
השופט ציין, כי הגם שאופן ניסוח הסעיף (וכך גם דברי-ההסבר לחקיקת הסעיף) עשוי להוביל למסקנה כי רק העברה מאוחרת ליצירת חוב המס נתפסת ברשתו של הסעיף, אין זו ההלכה שנפסקה על-ידי בית-המשפט העליון בעניין פלח (ע"א 2755/08), וסעיף 119א יכול לתפוס ברשתו העברת נכסים ללא תמורה אף אם היא בוצעה לפני שנערכה (הוּצאה) שומה אך הסעיף אינו יכול לתפוס ברשתו העברה כאמור שבוצעה לפני שהֵחלו "הליכים" לקראת הוצאת שומה.
אלא מאי, בעוד שכּל הדיבידנדים שחולקו לידי ס.ש. יעדים והדיבידנד השלישי שחוּלק לידי שינדר (וביחד הרוב המכריע של כספי הדיבידנדים) שולמו לאחַר שהחלו הליכי הביקורת ואין קושי להחיל עליהם את סעיף 119א(א)(1) לפקודה (בהתאם להלכת פלח), הכסף שהגיע לידי ס.ש. יעדים הועבר בהמשך לחברה הגרמנית וטרם שב; ואילו שני הדיבידנדים הראשונים – שחולקו לידי שינדר והסתכמו ב- 1.4 מיליון ₪ (נטו) – שולמו כחמישה חודשים לפחות לפני תחילתם של הליכי השומה בעניינה של פורין פאואר.
השופט קירש נדרש בעניין זה לפסקי-הדין של בתי-המשפט המחוזיים (בתל-אביב ובבאר-שבע) בעניין ארדן תעשיות חשמל בע"מ (ע"מ (מחוזי ת"א) 31660-09-14) מזרחי (ע"מ (מחוזי ב"ש) 2929-12-17) ו-ק. מאי אחזקות בע"מ (ע"מ (מחוזי ב"ש 36166-07-11) וקבע, כי בנסיבות העניין ניתן להפעיל את סעיף 119א(א)(1) לפקודה לגבי כל חלוקות הדיבידנדים פרט לשתי החלוקות הראשונות לידי שינדר בחודשים יוני ויולי 2019 אשר בוצעו בטרם הֵחלו הליכי השומה של פורין פאואר ביום 19.12.2019.
כאמור, מדובר בפסק-דין נוסף מתוך מספר החלטות של בית-המשפט ביחס לפורין פאואר, ס.ש. יעדים ושינדר וכעת, וככל ש-ס.ש. יעדים ושינדר לא יערערו על פסק-הדין לבית-המשפט העליון, נותר לפקיד-השומה לגְבות את המס.
דומנו,* כי מדובר במשימה לא פשוטה, בלשון המעטה.
* וראו בעניין זה את החלטתו של השופט קירש מיום 3.3.2022 לגבי החלת סעיף 194 לפקודה, שהוזכרה בראשית הניתוח (קישור להחלטה).
הפחתת שווי שימוש למכוניות מתוצרת סוזוקי שסוּוגו ככאלה שאינם עומדים בהגדרה של רכב היברידי
פסק-הדין בעניין פור
במבזק מס' 2041 מיום 29.9.2023 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין שי פור.
נזכיר, כי עניינו של פסק-הדין בבקשת הסתלקות שהגיש המבקש בקשר עם בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשות המיסים* בטענה כי זו גובה מס שלא כדין עת שלא מיישמת כראוי את תקנה 1(ג) לתקנות מס הכנסה (שווי שימוש ברכב) (הוראת שעה), תשע"ו-2015 ("תקנות שווי שימוש") לפיה יש להפחית משיעור שווי השימוש המלא סך של 500 ₪ בכל חודש, זאת מקום שבו מדובר בעובד שלרשותו הועמד רכב משולב מנוע (hybrid).
* הבקשה הוגשה גם כנגד משרד התחבורה שהוגדר על-ידי המבקש כ"משיב פורמלי".
בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, אישר את בקשת ההסתלקות מבלי שהורה על פסיקת גמול למבקש ושכר-טרחה לבא-כוחו ועל פסיקת הוצאות לחובת המבקש (קישור לפסק-הדין).
הודעת רשות המיסים והעתירה לבג"ץ
ביום 2.4.2023 פרסמה רשות המיסים "הודעה בנוגע לרכב היברידי מתון (MILD HYBRID) מסוג סוזוקי" ("ההודעה") (קישור להודעה) שבה צוין, כי בבדיקה שנערכה בעקבות התובענה הייצוגית בעניין פור התברר כי מספר דגמי רכבים שמפורטים בטבלה המצורפת להודעה סוּוגו כרכב היברידי וזכו להפחתה בשווי השימוש ברכב, למרות שבפועל אינם עומדים בהגדרת "רכב משולב מנוע (hybrid)" ולפיכך הם אינם זכאים להפחתה בשווי שימוש ברכב.
עוד צוין בהודעה, כי על-מנת לאפשר למעסיקים ולעובדים שהדגמים האמורים הועמדו לרשותם להיערך, אי-מתן ההפחתה בגין דגמי הרכבים שמפורטים בטבלה המצורפת יוחל מיום 1.1.2024; וכי עד למועד זה החישוב של שווי השימוש לא ישתנה.
באותה הודעה נכללה רשימה של המכוניות מתוצרת סוזוקי שסיוּוגן צפוי להשתנות.
בעקבות ההודעה, וכפי שדיווחנו במבזק מס' 2059 מיום 7.1.2024, הגישה יבואנית מכוניות סוזוקי בישראל, מכשירי תנועה ומכוניות (2014) בע"מ, עתירה לבית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, כנגד רשות המיסים, בגדרהּ התבקש בית-המשפט להורוֹת כי ההודעה בטלה וכן ליתן צו ביניים המורה כי עד למתן פסק-דין בעתירה ההודעה לא תיכנס לתוקף.
ביום 4.1.2024 ניתנה החלטתו של בג"ץ, מפי השופט נ' סולברג (קישור להחלטה), בגדרהּ ניתן צו ביניים כמבוקש לפיו תושהה כניסת ההודעה לתוקף עד למתן החלטה אחרת ("צו הביניים").
עוד נקבע, כי רשות המיסים תגיש תגובה מקדמית לעתירה עד ליום 23.1.2024.
ההחלטה מיום 15.2.2024
בעקבות החלטה נוספת של רשות המיסים (מיום 21.1.2024) שבמסגרתה שונתה הגדרתם של כלי-הרכב העומדים במוקד העתירה כ'היברידיים' לעניינה של פקודת המכס, הגישה העותרת בקשה לבג"ץ להרחיב את תחולתו של צו הביניים, כך שזה יאסור על רשות המיסים לערוך שינוי גם בסיווג הרכבים לצרכי פקודת המכס.
בית-המשפט העליון, מפי השופט נ' סולברג, דחה את העתירה (קישור להחלטה).
השופט סולברג קבע, כי העתירה תוקפת את הודעת רשות המיסים (ההודעה מיום 2.4.2023) שעניינה בתקנות שווי שימוש ולא בפקודת המכס, וממילא אף אם תתקבל העתירה לא יהא בכך כדי לשנות את הסיווג לעניין פקודת המכס; ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.
עוד קבע השופט סולברג, כי ככל שהעותרת אינה שבעת רצון מהחלטת רשות המיסים לגבי פקודת המכס, היא יכולה להשיג עליה באופן עצמאי, בהתאם להוראות הדין; ואין מקום לעשות זאת במסגרת ההליך (העתירה) הנוכחי.