אלכסנדר שפירא ושות', משרד עורכי-דין

פודקסט בנושא החוק לעידוד השקעות הון

במבזק מס' 1993 מיום 4.10.2022 דיווחנו, כי רשות המסים השיקה ערוץ תקשורת חדש עם הציבור בשם "פודמס", שהינו פודקסט בענייני מיסוי בהגשתם והשתתפותם של עובדים ומנהלים ברשות.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי הועלתה לערוץ שיחה עם גב' לימור קפלן-זאב, מנהלת תחום בכירה השקעות הון ברשות המסים, בנושא החוק לעידוד השקעות הון.
להאזנה, לחצו כאן.

לנוחותכם, להלן פירוט הפודקסטים שפורסמו עד כה:

הטבות מס לאנשים עם מוגבלויות (להאזנה, לחצו כאן);
תהליך ההזדהות באזור האישי באתר הרשות ושירותים טלפוניים ומקוּונים נוספים (להאזנה, לחצו כאן);
הטבות מס ליחידים (להאזנה, לחצו כאן);
המעטפות הירוקות באות (להאזנה, לחצו כאן);
כשאהיה בן 67 – יציאה לפנסיה (להאזנה, לחצו כאן);
קביעת מדיניות המס (להאזנה, לחצו כאן);
מיסוי מטבעות דיגיטליים (להאזנה, לחצו כאן);
מע"מ: מס יעיל או מקור לפערים חברתיים? (להאזנה, לחצו כאן);
הכירו את החוק לצמצום השימוש במזומן (להאזנה, לחצו כאן);
מיסוי דירת מגורים: רכישה, השכרה ומכירה (להאזנה, לחצו כאן);
כלכלה בשחור: חקירות והמאבק בהון השחור (להאזנה, לחצו כאן);
מסים בכפר הגלובלי: על מיסוי בינלאומי (להאזנה, לחצו כאן);
משחק החבילה: על יבוא אישי וקניות באינטרנט (להאזנה, לחצו כאן);
בין עבודות: על מענק הפרישה (להאזנה, לחצו כאן);
אנחנו מפעל ענק שמייצר 90% מתקציב המדינה (להאזנה, לחצו כאן);
כלכלה דיגיטלית (להאזנה, לחצו כאן);
רכבים חשמליים (להאזנה, לחצו כאן);
ייבוא אישי (להאזנה, לחצו כאן).

כללים והנחיות לשינוי בן-זוג רשום ביוזמת פקיד השומה שלא במסגרת פתיחת תיק

פורסמה הודעתו בנושא של מר שלמה אוחיון, סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות המיסים.

למַעבר להודעה, לחצו כאן.

סיווג חברה בעלת בית מלון כאיגוד מקרקעין

ביום 30.7.2023 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין נצבא אחזקות 1995 בע"מ.

להלן תמצית העוּבדות כפי שהובאה בפתח פסק-הדין:
ביום 7.4.1991 חתמה חברת לקסן ישראל בע"מ ("לקסן"), אשר התאגדה ביום 26.8.1986, על חוזה חכירה עם רשות מקרקעי ישראל ("רמ"י") לרכישת זכויות החכירה בנכס מקרקעין באילת עליו הוקם לימים בית מלון הידוע כ'מלון הנסיכה' ("בית המלון").
בית המלון נפתח בשנת 1992 ונוהל על-ידי לקסן במשך כ-19 שנים, עד שנת 2011.
ביום 1.6.2011 נחתם הסכם ניהול בין לקסן לבין ישרוטל בע"מ ("ישרוטל"), שלפיו הועבר ניהול בית המלון לידי ישרוטל עד ליום 31.12.2021 ("הסכם ישרוטל").
לצד תקופת ניהול בת 10 שנים ניתנה לישרוטל האפשרות לשתי תקופות הארכה בנות 5 שנים כל אחת. ברם, בעקבות התנגדות הממונה על ההגבלים העסקיים התקיים הליך משפטי בין הצדדים, ולבסוף הוסכם לקצר את תקופת הניהול. מאוחר יותר הוארכה תקופת הניהול של בית המלון על-ידי ישרוטל עד ליום 31.10.2015.
לצורך בניית בית המלון והפעלתו נטלה לקסן הלוואה מבנק הפועלים, אשר הובטחה בשעבוד.
בעקבות קשיים כלכליים שאליהם נקלעה לקסן, מוּנה ביום 4.5.2015 כונס נכסים ללקסן ("כונס הנכסים") וזה חתם, בין היתר, ביום 7.5.2015 על הסכם עם ישרוטל להמשך הפעלת המלון.
כונס הנכסים פעל להחזר החוב של לקסן באמצעות מימוש השעבוד שרבץ על בית המלון ופרסם הזמנה להציע הצעות לרכישת בית המלון. בעקבות התמחרות שנערכה באוגוסט 2015 זכתה ההצעה הגבוהה ביותר לרכישת בית המלון, בסך של 236 מיליון ₪, אשר הוגשה על-ידי Sponterol Limited.
21 ימים לאחַר שהוכרזה זכיית ההצעה הגבוהה ביותר, ביום 20.9.2015, התקשרה העוררת, נצבא החזקות 1995 בע"מ, בהסכם לרכישת מניות לקסן ("הסכם רכישת המניות").
בהתאם להסכם רכישת המניות, רכשה העוררת את מניות לקסן בשתי פעימות: האחת ("הפעימה הראשונה"), ביום כריתת הסכם רכישת המניות, שבה רכשה 60% ממניות לקסן, חלקן בדרך של רכישה מבעלי המניות, חלקן בדרך של הקצאת מניות; השנייה ("הפעימה השנייה"), שבגדרהּ מימשה העוררת ביום 2.3.2017 את האופציה שניתנה לה בהסכם רכישת המניות לרכישת יתרת מניותיה של לקסן (בשיעור 40%). כמו-כן הִזרימה העוררת ללקסן הלוואת בעלים שהסתכמה בסכום של כ-169 מיליון ₪.
ביום 31.10.2015, 40 ימים לאחַר רכישת המניות במסגרת הפעימה הראשונה, סיימה ישרוטל את תקופת הפעלת בית המלון ועזבה את המקום. ואילו ביום שלמחרת נסגר בית המלון לשם שיפוץ.
הָחל במועד האמור קיבלה לקסן מעיריית אילת פטוֹר מלא מתשלום ארנונה, מיום 1.11.2015 למשך שלוש שנים, מהטעם שבית המלון הינו נכס שאינו ראוי לשימוש.
במועד זה, רכשה לקסן מישרוטל את ה'ציוד המתכלה' שנותר, על-מנת שישמש בעתיד בהפעלת בית המלון. עבודות השיפוץ בבית המלון הֵחלו בשנת 2016, כפי הנראה בחודש מרץ 2016.
בשנת 2018 חתמה לקסן על הסכם עם חברת ניהול בשם Swander, אשר במסגרתו התחייבה לקסן למסור לחברת הניהול האמורה את ניהול בית המלון ביום 30.9.2019, לאחַר ביצוע עבודות התאמה.
על-פי התכנון היה בית המלון אמור להיפתח בתחילת 2020, בתום השיפוץ. אולם, במהלך חודש דצמבר 2019 פרצה בבית המלון שריפה גדולה אשר גרמה לנזקים כבדים וחִייבה ביצוע עבודות שיפוץ נכבדות, שבעטיין טרם נפתח בית המלון עד היום.
העוררת לא דיווחה למשיב (מנהל מיסוי מקרקעין באר-שבע) על רכישת המניות בפעימה הראשונה, בהנחה שלקסן אינה 'איגוד מקרקעין', ועל-כן רכישת מניותיה אינה חייבת במס רכישה.
משנדרשה על-ידי המנהל להגיש הצהרה על רכישת המניות בפעימה הראשונה, השיבה כי אין מדובר בפעולה ב'איגוד מקרקעין'.
ביום 15.8.2019 קבע המנהל לעוררת שומה בהיעדר הצהרה ביחס לרכישת המניות בפעימה הראשונה, בה העמיד את שווי המכירה על 55,460,000 ₪.
משנדרשה העוררת להגיש למשיב הצהרה בדבר רכישת המניות בפעימה השנייה, הגישה דיווח, לטענתה לשם הזהירות, וביום 18.7.2019 קבע המשיב לעוררת שומה לפי מיטב שפיטה לפי שווי מכירה של 35,000,000 ₪.
העוררת הגישה למשיב השגות על השומות שנקבעו לה, והן נדחו בהחלטות מיום 21.9.2020.

מכאן הערר שבגדרו המחלוקת בין הצדדים נסובה בעיקרה על השאלה האם הייתה לקסן בגֶדר 'איגוד מקרקעין' בעת רכישת מניותיה, כפי שטוען המשיב, או אז חייבת רכישת המניות במס רכישה.
בנוסף, חלוקים הצדדים ביחס לשווי המכירה של המניות לעניין החבות במס רכישה.

ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופטת י' ייטב (בהסכמת חברי הוועדה שמאי המקרקעין א' לילי ו-ג' נתן), דחתה את הערר תוך חיוב העוררת בהוצאות המשיב בסך של 60,000 ₪ (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, ניתחה השופטת ייטב את הגדרת המונח 'איגוד מקרקעין' ובכלל זאת את הפְּסיקה הרלבנטית ובפרט הלכת מליסרון (ע"א 74/15), שם נקבע באמרת אגב, כי איגוד שבבעלות בית מלון עשוי להפעיל בו גם עסקים נוספים, כגון: מסעדות, ספא ועוד וכל אלו הן פעילויות עסקיות עצמאיות שאינן קשורות במקרקעין; אך אין בעצם הפעלתו של בית מלון כדי להיחשב באופן אוטומטי כפעילות עסקית נפרדת ויש לבחון את אופיָן של פעולות אלו באופן פרטני.
בנוסף, התייחסה השופטת להחלטת מיסוי 38/07 (קישור להחלטה) שבה נקבע, כי החברה מושא ההחלטה אינה איגוד מקרקעין, שכּן, הנכס העיקרי שלה הינו בית המלון, על מרבית ציודו העיקרי, המשַמש לפעילותה השוטפת, שווי נכס עיקרי זה מהווה לכל הפחות כ-75% משווי כלל נכסי החברה והציוד משַמש את החברה לייצור הכנסה שאיננה טפלה למטרות העיקריות של החברה. לדבריה, בהלכת מליסרון התייחס בית-המשפט להחלטה זו ונקבע, כי לא מדובר בהחלטה עקרונית-כללית אלא בהחלטה פרטנית שהתקבלה על רקע נסיבות קונקרטיות וכי קיים קושי עקרוני בניסיון להסיק ממנה עמדה פרשנית גורפת.

השופטת ייטב קבעה, כי שאלת סיוּוגה של לקסן כאיגוד מקרקעין תוכרע בהתאם למבחן הנכסי ולא בהתאם לסוג ההכנסה או אופיָה, האם היא עסקית או פסיבית; וכי כפי שנקבע בהלכת מליסרון ובהלכת ב.ס.ט. בנייה (ע"א 4900/19) יש לבחון בשלב הראשון האם היו ללקסן נכסים עצמאיים שאינם 'זכויות במקרקעין', נכסים שאינם נטמעים בזכויות במקרקעין או נבלעים בהן, ואינם מהווים חלק בלתי-נפרד מהן. "גם לעניין 'נכס' הפעילות העסקית יש לבחון האם קיימים בענייננו 'עסק חי' ומוניטין, ואם כן, האם הפעילות העסקית, כרוכה במקרקעין, נבלעת בהם או נטמעת בהם, או שמא מדובר בפעילות עסקית עצמאית ונפרדת, או אז תחשב הפעילות העסקית כנכס עצמאי" (פס' 62).
במקרה דנן, קבעה השופטת, גם אם הייתה פעילות עסקית כלשהי במועד הפעימה הראשונה, היא הייתה בשלבי סגירה ולא נעשו מאמצים לשמור על פעילות העסק החי, שכּן פָּנֵיה של לקסן היו לסגירת בית המלון שהיה במצב רעוע, וזאת לצורך עריכת שיפוץ מקיף. פעילות עסקית זו אינה מהווה 'נכס עצמאי' שאינו כרוך בזכות במקרקעין, לא כל שכּן במועד הפעימה השנייה.
"אף שסביר להניח כי כוונתה הסופית של נצבא הייתה להשתמש במבנה כבית מלון, נוכח מאפייניו ומבנהו וייעודו למלונאות, ולהפיק מפעילות זו תשואה על השקעתה, (כפי שעולה בין היתר, מתצהיר עדותו הראשית של העד מטעמה והצרופות לתצהיר), המבחן הרלוונטי בענייננו אינו כוונותיה העתידיות של נצבא, אלא מצב הדברים במועד הפעולה באיגוד המקרקעין. במועד הפעימה הראשונה לא נעשו מהלכים כלשהם לשמור על פעילות 'העסק החי' לאחר המועד שבו צפויה הייתה ישרוטל לסיים את ניהול בית המלון, שכן פניה של לקסן היו לסגירת בית המלון לשם עריכת שיפוץ מקיף להפעלתו.
לא בכדי הדגיש המנהל את מצבו הרעוע של בית המלון, ואת הצורך לערוך בו שיפוץ מקיף, אשר חייב את הפסקת הפעילות של בית המלון. מעבר לעובדה שבפועל נסגר בית המלון מיד בתום הפעלתו בידי ישרוטל, ביום 1.11.2015, מצא המנהל שורה של ראיות המעידות על כך שלא ניתן היה להמשיך ולנהל במבנה פעילות עסקית של בית מלון:
[...]
מעבר למצבו של המבנה, אשר חייב ביצוע שיפוץ נרחב ולא אפשר המשך הפעלת בית מלון במסגרתו, מצא המנהל חיזוק לעמדתו בכך שלא נלקחו הזמנות נוספות לאירוח בבית המלון בתקופה שלאחר סיום פעילותה של ישרוטל; שהעובדים אשר הועסקו על ידי ישרוטל לא הועברו ללקסן, אלא הועברו לבתי מלון אחרים של רשת ישרוטל או פוטרו, ולקסן לא התקשרה עם עובדים אחרים לשם המשך הפעלת בית המלון [...]
הסכם מכירת המניות תומך אף הוא בעמדתו של המנהל. ניתן אמנם למצוא בהסכם סעיפים המעידים על תכנית עתידית להפעלת בית מלון במקרקעין, ואולם ההסכם אינו מציין קיומו של עסק חי כאחד מנכס מנכסיה של לקסן, ואינו קובע הוראות כלשהן לשמירת פעילות העסק לאחר שינוי זהות בעלי המניות או לאחר הפסקת הפעלתו של בית המלון בידי ישרוטל. נהפוך הוא. מובהר בהסכם במפורש כי תקופת הניהול בידי ישרוטל עומדת להסתיים בתוך כחודש ימים, וכי לאחר הפסקת פעילותה של ישרוטל, לא ינוהל בית מלון בנכס [...]
הספק ביחס לקיומו של עסק חי בולט עוד יותר במועד הפעימה השנייה, שבגדרה נרכשו יתרת מניותיה לקסן, על פי האופציה שניתנה לה. במועד זה לא הייתה במבנה פעילות עסקית של בית מלון, אף לא היה קיים 'עסק חי' אחר [...]" (פס' 66 ואילך).

השופטת ייטב הוסיפה ונדרשה לשאלת שווי המכירה של המניות שנרכשו על-ידי העוררת ובכלל זאת לטענת העוררת כי המשיב לא היה רשאי לתקן בשלב ב' את הטעות שנפלה בשומה בשלב א', ומשלא הוגשה השגה בעניין השוֹוי, הוא מנוּע מתיקון הטעות והוא מושתק וכבול לשווי שנקבע בשלב א'.
לדבריה, אין לקבל את טענתה האמורה של העוררת, שכּן סעיף 87 לחוק מיסוי מקרקעין אינו מגביל את המשיב לדון בסוגיות שלגביהן הוגשה השגה בלבד; ועם הגשת ההשגה 'נפתחת' השומה בכללותה.
בכל מקרה, הוסיפה השופטת, גם אם הייתה סבורה שלא מסוּרה למשיב סמכות להגדיל את השומה, וכאמור היא אינה סבורה כך, היא הייתה מוצאת לנכון לקבוע בפסק-הדין את השוֹוי בהתאם לשוויָה של הזכות במקרקעין, וזאת בהתאם לסמכות הוועדה על-פי סעיף 89(ב) לחוק.
טענה נוספת שהעלתה העוררת ונדחתה על-ידי השופטת היא שההוראה בדבר חיוב במס בהתאם לשווי הזכות במקרקעין (להבדיל משווי המניות), אינה חלה בענייננו, כיוון שסעיף 9(ב)(1) לחוק מיסוי מקרקעין מתייחס לזכויות שבבעלות איגוד המקרקעין ולא לזכויות שבחכירת האיגוד, כמו בענייננו.
אשר לקביעת שוויָה של הזכות במקרקעין, קיבלה השופטת גם בעניין זה את טענת המשיב, תוך שהיא נדרשת להגדרת המונח 'שווי' שבסעיף 1 לחוק מיסוי מקרקעין ולנפקות התמורה שנקבעה בהסכם רכישת המניות (ראו פס' 88 ואילך).

נציין, כי לא מצאנו בפסק-הדין התייחסות לכך שבית המלון נמכר (כך, להבנתנו) בעקבות ההתמחרות שנערכה על-ידי הכונס בחודש אוגוסט 2015 (פס' 7).

טענה להשתק פלוגתא

ביום 7.8.2023 ניתנה החלטתו של בית-המשפט העליון בעניין תור וגיל בע"מ.

המבקשת הייתה רשומה כעוסק מורשה ובשנת 2016 החליט ממונה מע"מ בירושלים על ביטול הרישום כאמור. זאת, לאור ממצאים לפיהם המבקשת לא מבצעת עסקות כמשמעותן בחוק מע"מ, מחמת קיומו של יסוד סביר לחשש כי המבקשת עוסקת בפעילות שאינה חוקית ועוד.
ביום 29.9.2016 הגישה המבקשת הודעת ערעור לבית-המשפט המחוזי בירושלים ביחס להחלטה לבטל את רישומה כעוסק מורשה, בגדרי ע"ש 70474-09-16 ("ההליך הראשון") שהתנהל בפני השופט א' דורות.
ביום 31.5.2018 הגישו הצדדים לבית-המשפט המחוזי הודעה על הֶסדר פשרה בהליך הראשון, לפיו ערעור המבקשת יתקבל במובן זה שבית המשפט "יורה על ביטול החלטת המשיב[ה] בדבר ביטול רישומה של [המבקשת] במרשם המע"מ, באופן כזה שרישומה של [המבקשת] כעוסק לעניין חוק מע"מ יחודש באופן מיידי; נציג [המבקשת] יוכל לבוא ולצלם את מסמכי הנח"ש שתפוסים אצל המשיב[ה] וזאת על חשבון המשיב[ה]". כן צוין בהסדר הפשרה, כי "מאחר ולטענת המשיב[ה], הוצאה [למבקשת] שומה (בשלב ראשון) אותה היא טרם קיבלה והיא נמסרה במועד זה (31.5.18) במייל לב"כ [המבקשת], הרי שמוסכם כי תעמוד ל[מבקשת] הזכות להגיש השגה על השומה בתוך 30 יום [...]".
להסדר הפשרה ניתן תוקף של פסק דין.
ביום 12.9.2018 הגישה המבקשת השגה על השומה האמורה שהוּצאה 'לפי מיטב השפיטה' ובגדרהּ היא חויבה בתשלום בסך כולל של 7,632,283 ₪ בגין דיווחיה בתקופה שבין חודש יוני 2015 לחודש מארס 2016, בטענה כי יש להכיר במלוא התשומות שדוּוחו על-ידיה – אך השגה זו נדחתה. על יסוד דחייה זו, הוגש ערעור המבקשת לבית-המשפט המחוזי.
בכתב התשובה מטעמה טענה המשיבה, כי החשבוניות המפורטות בשומה הן מזויפות ואינן משַקפות עסקות אמת, כי ישנו רישום פיקטיבי של בעלים וכי נכון לשנת 2016 קיימות יתרות ספקים פתוחות בסך של כ-36,000,000 ₪.
ביום 2.01.2022, בחלוֹף למעלה משנתיים ולאחַר הגשת תצהירי עדות ראשית, הגישה המבקשת בקשה לסילוק על הסף של תשובת המשיבה לערעור "בשל מעשה בית דין, וכפועל יוצא [עתרה] [ל]קבלת הערעור". זאת, משום שלטענתה, טענות ההגנה של המשיבה בכתב התשובה לערעור, זהוֹת לטענות שהוכרעו בהליך הראשון, כך שמתקיים השתק פלוגתא.

בהחלטתו מיום 15.05.2023 דחה השופט דורות את הבקשה.
השופט דורות התייחס לארבעת התנאים הנדרשים לצורך הוכחת טענת השתק פלוגתא: (א) זהוּת בין הפלוגתא שהוכרעה בפסק-הדין הקודם לבין זו העומדת לדיון במקרה הנדון; (ב) קביעת ממצא פוזיטיבי באותה פלוגתא במסגרת פסק-הדין הקודם; (ג) ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לתוצאה הסופית שנקבעה בהתדיינות הקודמת; ו-(ד) זהוּת בעלי הדין.
ביישומם של התנאים על המקרה דנן, קבע השופט דורות, כי אמנם בענייננו ישנה זהוּת בין בעלי הדין, ומדובר בפלוגתא זהה שנידונה בהליך הראשון ובעניין דנא, אולם לא נקבע ממצא פוזיטיבי באותה הפלוגתא במסגרת פסק-הדין הקודם, כאשר "מסקנה זו קשורה בקשר הדוק לעובדה כי מדובר בפסק דין שאישר ונתן תוקף להסכם פשרה".
אשר לחיוניות ההכרעה בפלוגתא לתוצאה הסופית, צוין, כי שיקול מרכזי שהוביל את המשיבה להסכים לקבלת הערעור בהליך הראשון נגע לכך שנפגעה, לכאורה, זכות הטיעון של המבקשת.
כמו-כן, עמד השופט דורות על הקושי הקיים במועד הגשת הבקשה לסילוק על הסף, שעה שזו הוגשה לאחַר למעלה משנתיים ממועד הגשת כתב התשובה וכשההליך נמצא בשלב מתקדם.

המבקשת לא השלימה עם החלטה זו והגישה לבית-המשפט העליון בקשה למתן זכות ערעור, בגדרהּ נטען כי בית-משפט קמא שגה בקבעו כי לא מתקיימים שניים מארבעת התנאים לקיומו של השתק פלוגתא.
בתוך כך נטען, כי על אף העובדה שפסק-הדין בהליך הראשון נתן תוקף להסכמות הצדדים, הוא ניתן לאחַר ניהול הליך מלא, כך שקבלת הערעור בהליך הראשון מהווה הכרעה מפורשת בפלוגתאות בבסיס הערעור. בהקשר זה נטען גם, כי אלמלא הסכימה המשיבה לכך שהמבקשת הינה 'עסק', כמשמעו של המונח בחוק מע"מ, הרי שלא הייתה מסכימה כי הערעור יתקבל באופן שרישומה כעוסק מורשה יחודש, כך שהכרעה זו הייתה חיונית לתוצאה הסופית.
עוד נטען, כי שגה בית-משפט קמא בקביעותיו בדבר מועד העלאת הטענה לסילוק על הסף, שכּן, ניתן להעלות טענה של מעשה בית דין בכל עת.

בית-המשפט העליון, מפי השופט ח' כבוב, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).

בראשית הדברים, ציין השופט כבוב, כי השגות על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית נכון להן להתברר במסגרת הערעור על פסק-הדין, וזאת למעט במקרים חריגים, שבהם הדבר עלול להסב נזק בלתי-הפיך לצדדים או לניהול הליך מיותר או שגוי, מה שאין כן במקרה שלפנינו.
עוד ציין השופט, כי התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית הדוחה בקשה לסילוק על הסף תיעשה במקרים חריגים בלבד, כאשר מתקיים חשש ממשי לניהול הליך סרק, או שנפלה טעות מהותית בהחלטת הערכאה הדיונית; וכי בניגוד לנטען, החלטת המותב בתיק דנן, אשר ישב בדין בהליך הראשון, מנומקת כדבעי ונדרשה להסדר הפשרה שלו ניתן תוקף של פסק-דין ולא נפלה בהחלטה משום טעות מהותית וגלויה המצדיקה מתן רשות ערעור, שהיא, כאמור, החריג לכלל.

תביעת רשלנות מקצועית כנגד רואה-חשבון

אתמול (9.8.2023) ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין דרדור.

המערער, יליד 1968, נפגע ביום 25.8.2013 בעת שעבד בהתקנת מזגנים ונפל מחלון בקומה השלישית.
כתוצאה מהתאונה נחבל המערער בכל חלקי גופו והמוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") קבע, כי נותרה לו נכות רפואית משוקללת צמיתה בשיעור 75% ו-100% אובדן כושר עבודה.
המערער מקבל קצבת נכות כללית, זאת לאחַר שתביעתו כנפגע תאונת עבודה נדחתה על-ידי המל"ל, מן הטעם שבמועד התאונה לא היה מסוּוג במל"ל כ"עצמאי".
על רקע זה הוגשה תביעת המערער לבית-המשפט המחוזי, שבה נטען כי המשיב, רואה חשבון שסיפק שירותים למערער בעסקו כמתקין מזגנים, התרשל כלפיו בכך שלא דיווח למל"ל על מעמדו כעצמאי.
בית-המשפט המחוזי דחה טענה להתיישנות התביעה, דן בתביעה לגופה וקבע, כי בנסיבות שבהן ניתן השירות למערער, המשיב לא חרג מסטנדרט התנהגות סביר של רואה-חשבון. עוד נקבע, כי ממילא לא עלה בידי המערער לבסס את היקף הנזק לו טען.
על פסק-הדין האמור הגיש המערער ערעור לבית-המשפט העליון.

בית-המשפט העליון, מפי השופט י' עמית (בהסכמת השופטים א' שטיין ו-ח' כבוב), קיבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים ציין השופט עמית, כי נקודת המוצא של הדיון היא קביעותיו העובדתיות של בית-המשפט המחוזי, לפיהן לא נחתם בין הצדדים חוזה בכתב; המשיב סיפק שירותים לעסקו של המערער בקשר למע"מ ומס הכנסה; והמערער לא ביקש מפורשות מהמשיב לטפל בענייניו מול המל"ל.
על רקע קביעוֹת אלו בָּחן בית-המשפט המחוזי אם היה על המשיב לטפל בענייניו של המערער במל"ל כחלק מהטיפול הכולל בעסקו, ומצא כי בנסיבות המקרה התשובה לכך היא שלילית.

השופט עמית קבע, כי בניגוד למסקנה אליה הגיע בית-המשפט המחוזי, הוא סבור כי הימנעותו של המשיב מלברר את נושא הטיפול במל"ל חורגת מסטנדרט ההתנהגות הראוי והמצופה מרואה חשבון, ומהווה הפרה של חובותיו כלפי המערער. על-פי הפרקטיקה המקובלת, בהתקשרות של לקוח עצמאי עם רואה-חשבון, האחרון לוקח על עצמו על-פי רוב את הטיפול מול הרשויות הרלוונטיות – מס ערך מוסף, מס הכנסה וביטוח לאומי.
"גם אם נושא הביטוח הלאומי לא עלה מפורשות בפגישתם הראשונית של המערער והמשיב, היה על המשיב להעלות את הסוגיה ולברר את סטטוס הטיפול בנושא. לכל הפחות, היה על המשיב לוודא את מצב הדברים ולוודא כי המערער מודע לחובותיו כלפי המל"ל ואינו מעוניין בשירותיו בכל הנוגע לדיווחים ולתשלומים במל"ל, וזאת במובחן מהטיפול במע"מ ובמס הכנסה. חזקה על המשיב כי ידע מה היה נדרש מהמערער לעשות על מנת להבטיח את זכויותיו לפי חוק הביטוח הלאומי, ומה התוצאה הצפויה מאי דיווח על מעמדו כעצמאי במקרה של תאונה, כפי שלמרבה הצער אירע במקרה דנן. הלקוח הוא בבחינת מי שאינו יודע לשאול, וכאשר הוא פונה לרואה חשבון על מנת שהלה יטפל בעסקו, על רואה החשבון לטפל בעסק מול מס הכנסה, ביטוח לאומי ומע"מ, ולמצער, להבהיר ללקוח כיצד עליו להתנהל מול רשויות אלה" (פס' 13).

לאור האמור, קבע השופט עמית, כי הערעור יתקבל במובן זה שייקבע כי המשיב התרשל כלפי המערער במילוי תפקידו כרואה חשבון, והחיוב בהוצאות בהן חוייב בבית משפט קמא – יבוטל. עוד נקבע, כי התיק יוחזר לבית-המשפט המחוזי לצורך חישוב הנזק.

אי-התיישנות שומת מע"מ בּשל תקנות החירום בקורונה

במבזק מס' 1845 מיום 29.3.2020 דיווחנו על פרסום תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (דחיית תקופות בענייני הליכי מס), התש"ף-2020 ("תקנות החירום") (קישור לתקנות החירום), לפיהן בחישוב התקופות שנקבעו במספר הוראות חוק – ובכללן, בין היתר, הוראות סעיף 82(ד) לחוק מע"מ הקובעות, כי אם מנהל מע"מ לא החליט בהשגה "תוך שנה מיום הגשת ההשגה, יראו את ההשגה כאילו התקבלה" – לא תבוא במניין התקופה שמיום 22.3.2020 ועד ליום 31.5.2020 ("התקופה הקובעת לעניין תקנות החירום"), וזאת אם מועדי סיומן של תקופות אלו חלים בתקופה הקובעת לעניין תקנות החירום או בחודשיים שאחריה.

ואילו במבזק מס' 1866 מיום 23.7.2020 דיווחנו על פרסום חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים בענייני הליכי מס ומענקי סיוע (נגיף הקורונה החדש – הוראת שעה – תיקוני חקיקה), התש"ף-2020 ("הוראת-השעה") (קישור להוראת-השעה).
במסגרת סעיף 2 להוראת-השעה נקבע, כי בחישוב התקופות שנקבעו בהוראות החוק המנויות באותו סעיף, לא תבוא במניין התקופה שמיום 22.3.2020 ועד ליום 31.5.2020 ("התקופה הקובעת לעניין הוראת-השעה") ובלבד שהתקיימו שני התנאים המצטברים הבאים: (1) מועדי תחילתן של התקופות חלים לפני תום התקופה הקובעת לעניין הוראת-השעה; (2) מועדי סיומן של התקופות חלים בתקופה הקובעת לעניין הוראת-השעה או בחודשיים שאחריה.

פרשנותן של תקנות החירום ושל הוראת-השעה בהקשר להוראות אותו סעיף 82(ד) לחוק מע"מ נדוֹנה לאחרונה בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין ג'אלב אבו עג'ווה.
להלן תמצית עוּבדות המקרה כפי שהובאה בפתח ההחלטה:
למערער יצאה שומת מע"מ שעליה הגישה השגה ביום 1.7.2019.
כשנה ושבועיים לאחר מכן, ביום 15.7.2020, דחה המשיב (מנהל מע"מ תל-אביב 1) את ההשגה.
המערער הגיש ערעור על ההחלטה בהשגה, במסגרתו טען טענה מקדמית לפיה החלטת המשיב בטלה מכיוון שהיא ניתנה בחלוֹף למעלה משנה ממועד הגשת ההשגה, כמתחייב מהוראות סעיף 82(ד) לחוק מע"מ.
המשיב מצדו טוען, כי הוא פעל בהתאם לתקנות החירום והוראת-השעה לפיהן בחישוב התקופה שנקבעה בסעיף 82(ד) לחוק מע"מ לא תובא במניין הימים התקופה שמיום 22.3.2020 עד ליום 31.5.2020 ("התקופה הקובעת").
לטענת המערער, הסתמכות המשיב על תקנות החירום אינה מסייעת לו מכיוון שתקנות החירום לא היו תקפות במועד מתן ההחלטה בהשגה. תקנות החירום פורסמו ביום 27.3.2020 ותוקפן הוא שלושה חודשים. לפיכך, תוקף התקנות פג ביום 27.6.2020 ואילו ההחלטה בהשגה ניתנה ביום 15.7.2020.
עוד טוען המערער, כי הוראת-השעה נחקקה רק לאחר מכן, ביום 20.7.2020, והיא פורסמה ביום 21.7.2020, ועל-כן בתקופה שבין מועד פקיעת תקנות החירום ועד למועד פרסום הוראת-השעה, הוראות סעיף 82(ד) לחוק מע"מ היו תקפות ללא ההחרגות שבתקנות החירום ובהוראת-השעה.
לאור האמור, נטען בבקשתו המקדמית של המערער, כי יש לקבל את ההשגה מטעמי התיישנות.

בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).

השופטת סרוסי קבעה, כי הוראות תקנות החירום והוראת-השעה ברורות ולפיהן בהתקיים תנאים מסוימים, התקופה הקובעת לא תבוא במניין התקופה שבסעיף 82(ד) לחוק. בענייננו, אין מחלוקת שהתנאים בתקנות החירום ובחוק הקורונה חלים.
ההשגה הוגשה ביום 1.7.2019, כלומר, לפני תום התקופה הקובעת, והמועד הסופי למתן החלטה בהשגה, יום 1.7.2020, חל בחודשיים שאחרי התקופה הקובעת. משכך, והיות שאין לחשב במסגרת פרק הזמן של שנה שניתן להחלטה בהשגה את התקופה הקובעת, אזי למשיב עמדו שנה ומעט יותר מחודשיים להחליט בהשגה.

השופטת הוסיפה וציינה, כי בניגוד לטענת המערער אין כל צורך שתקנות החירום יהיו בתוקף בזמן מועד סיומו של פרק הזמן להחלטה בהשגה, כלומר, ביום 1.7.2020; ודי בכך שתקנות החירום היו בתוקף בזמן הגדרת התקופה הקובעת והארכת פרק הזמן להגשה. דהיינו, המועד להחלטה בהשגה נדחה בעת שתקנות החירום היו בתוקף.
עוד ציינה השופטת, כי על אף מועד חיקוקה ביחס למועדים המוזכרים בה, הוראת-השעה קובעת במפורש כי התקופה הקובעת לא תבוא במניין התקופה שבסעיף 82(ד), כך שלפי לשונהּ, היא חלה גם באופן רטרוספקטיבי. "לפי פרשנות המערער המחוקק ומתקין התקנות השחיתו מילותיהם לריק, שכן הן תקנות החירום והן חוק הקורונה כוללים הוראות ביחס לפרק זמן שהם לכאורה לא יכולים לחול בו – מיום 27.6.2020 עד יום 21.7.2020. לו המערער היה צודק בטענתו, מלכתחילה לא היה מקום לקבוע את אותו פרק הזמן של חודשיים לאחר התקופה הקובעת ולכל הפחות, היה מקום להחריג את התקופה שבין 27.6.2020 ל-21.7.2020" (פס' 12).

חשבוניות פיקטיביות

כפל מס עסקאות

ביום 18.7.2023 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין לודמיר.

עניינו של פסק-הדין בערעור שהגיש המערער על החלטת המשיב (מנהל מע"מ רמלה) להשית עליו כפל-מס עסקאות בסך של כ-24 מיליון ₪ מכוח הוראות סעיף 50(א) לחוק מע"מ בגין הוצאת חשבוניות פיקטיביות.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר א' גורמן, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

תביעת שיפוי בגין הוצאת חשבוניות פיקטיביות

ביום 26.7.2023 ניתן פסק-הדין של בית-משפט השלום בתל-אביב בעניין דיגמי טורס בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בתביעה שהגישה התובעת לשיפוי בגין תשלום שנדרשה לשלם למנהל מע"מ לאחַר שנקבע כי ניכתה מס תשומות שלא כדין, כאשר השיפוי נתבע מהגורם שנטען כי הפיק חשבוניות פיקטיביות בגין עבודות שבוצעו בפועל עבוּר התובעת.

בית-המשפט, מפי השופטת ד' ורד, דחה את התביעה (קישור לפסק-הדין).

פיצוי בעקבות מבצע צוק איתן

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי

במבזק מס' 2023 מיום 17.5.2023 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין איבריקה אינטרנשיונל בע"מ.

נזכיר, כי עניינו של פסק-הדין בערעור שהגישה המערערת (חברה המעסיקה עובדים זרים שאותם היא מספקת ללקוחות שונים ובכללם חברת החשמל ועיריית אשדוד) על החלטת ועדת-ערר לעניין מס רכוש וקרן פיצויים (נזק מלחמי ונזק עקיף) מחוז דרום, בגדרהּ נדחה ערר על החלטת מנהל מס רכוש וקרן פיצויים לדחות את התביעה שהגישה המערערת* לפיצוי בגין נזק עקיף שנגרם לה, לטענתה, בעקבות מבצע צוק איתן.

* התביעה הוגשה ב"מסלול מחזורים" מכוח תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה), התשע"ד-2014.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת י' ייטב, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בקשת רשות הערעור לבית-המשפט העליון

המערערת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון וביום 1.8.2023 ניתנה ההחלטה בבקשה.

בית-המשפט העליון, מפי השופטת ד' ברק-ארז, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).

השופטת ברק-ארז קבעה, כי בקשות רשות ערעור בעניין מס רכוש מסוג הבקשה דנא יידונו ב"גלגול שלישי" רק כאשר הן מעוררות סוגיה משפטית הראויה להיבחן. זאת, בשים לב לכך שלפי סעיף 29(ד) לחוק מס רכוש ותקנה 12א(א) לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה), התשע"ד-2014 זכות הערעור לבית-המשפט המחוזי על החלטת הוועדה מוגבלת מראש לבעיה משפטית בלבד.
הבקשה דנן, הוסיפה השופטת, אינה מקיימת אמת מידה מחמירה זו. שכּן, טענותיה של המבקשת נטועות בנסיבותיו הספציפיות של המקרה דנן, ובשאלת תחולתה של הגדרת קבלן כוח אדם עליה בהתאם להוראות החוק. כמו-כן, במכלול הנסיבות, לא נראה כי נגרם לה עיוות דין.

קורונה

פסק-הדין בעניין יגאל חיון הנדסה בע"מ

ביום 2.8.2023 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין יגאל חיון הנדסה בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בערעור וערעור שכנגד על החלטות ועדת הערר לענייני קורונה – השתתפות בהוצאות קבועות של עסקים, אשר דחתה ערר אחד מתוך שניים שהגישה המערערת על החלטות רשות המיסים בהשגות, וקיבלה באופן חלקי את הערר השני.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר א' גורמן, דחה את ערעורי המערערת ואת הערעור שכנגד (קישור לפסק-הדין).

פסק-הדין בעניין קסנטיני ובניו

ביום 3.8.2023 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין קסנטיני ובניו – תשתית ופיתוח בע"מ.
עניינו של פסק-הדין בערעור וערעור שכנגד על החלטות ועדת הערר לענייני קורונה, אשר דחתה ארבעה עררים מתוך חמישה שהגישה המערערת על החלטות רשות המיסים בהשגות, וקיבלה ערר אחד.

בית-המשפט, מפי השופט י' עדן, דחה את ערעור המערערת וקיבל את הערעור שכנגד (קישור לפסק-הדין).

החלטות ועדות-הערר לענייני קורונה

פורסמו 12 החלטות חדשות של ועדות-הערר:

ההחלטה בעניין אננס פאשן בע"מ (קישור להחלטה);
ההחלטה בעניין דור כימיקלים סחר (1996) בע"מ (קישור להחלטה);
ההחלטות בעניין וקנין גיל פרוייקטים בע"מ (קישור להחלטה) (קישור להחלטה הנוספת);
ההחלטה בעניין קלאסיד אל טי די (קישור להחלטה);
ההחלטה בעניין נקסט טאוור בע"מ (קישור להחלטה);
ההחלטה בעניין משה חשמל אלפא בע"מ (קישור להחלטה);
ההחלטה בעניין אהוד תייר ניהול והנדסה בע"מ (קישור להחלטה);
ההחלטה בעניין מודקון מערכות בע"מ (קישור להחלטה);
ההחלטה בעניין קונטנטו מסעדנות בע"מ (קישור להחלטה);
ההחלטה בעניין וייסמן ראול (קישור להחלטה);
ההחלטה בעניין משרד עורכי דין בלפור קויתי (קישור להחלטה).