פודקסט בנושא קביעת מדיניות המס
במבזק מס' 1993 מיום 4.10.2022 דיווחנו, כי רשות המסים השיקה ערוץ תקשורת חדש עם הציבור בשם "פודמס" שהינו פודקסט בענייני מיסוי בהגשתם והשתתפותם של עובדים ומנהלים ברשות.
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי הועלה לערוץ שיחה עם רו"ח מירי סביון, המשנה למנהל רשות המסים, בנושא קביעת מדיניות המס.
להאזנה, לחצו כאן.
חישוב הפרשי הצמדה וריבית בעסקאות רווח הון בהן נוכה מס במקור בעודף
רשות המסים פרסמה ריענון הנחייה בנושא חישוב הפרשי הצמדה וריבית בעסקאות רווח הון בהן נוכה מס במקור היוצר עודף לנישום.
זאת, בעקבות בדיקה שערכה הרשות בה נמצא כי ישנם מקרים בהם על אף החזר מס רווחי הון שהושב לנישום, לא הוספו להחזר כאמור הפרשי הצמדה וריבית ממועד ניכוי המס במקור בתוך שנת-המס ועד לתום שנת-המס.
למַעבר לפרסום האמור, לחצו כאן.
הקלוֹת לעסקים החייבים בהחזרת מענקי קורונה – תזכורת
במבזק מס' 2007 מיום 16.1.2023 דיווחנו אודות פרסום הודעת רשות המסים (קישור להודעה) לפיה הרשות תאפשר לעוסקים ונישומים שקיבלו מענקי קורונה ביֶתֶר והנדרשים להחזיר את המענקים וטרם הסדירו את התשלום, להגיש השגות מנומקות על החיוב עד ליום 28.2.2023. זאת, בעקבות פניות של עוסקים ונישומים שטוענים כי החיוב שבוצע על ידיהם כחלק מהמהלך הוולונטרי נעשה בטעות, והם רוצים להשיג עליו, אך המועד להגשת השגה עבר.
בנוסף, על-פי ההודעה, רשות המסים תאפשר לאוכלוסייה זו להסדיר את החוב בפריסה ל-12 תשלומים ללא ריבית; ובמקרים בהם נדרשת פריסה ארוכה יותר כתוצאה מקשיים כלכליים או נסיבות מיוחדות של המבקש, ניתן יהיה לפְנות למשרד השומה בו מתנהל התיק ולבקש פריסה ארוכה יותר שתיבחן באופן פרטני.
עוד צוין בהודעה, כי הרשות תקפיא את העיקולים שהוטלו על עוסקים ונישומים לתקופה קצובה של חודשיים (דהיינו, עד ליום 11.3.2023).
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי רשות המסים פרסמה הודעת תזכורת והבהרה בנוגע למועדי פקיעת תוקפן של ההקלות האמורות ולפיה לא תתאפשר הגשת השגות מנומקות על חיובים לאחַר 28.2.2023 וכי חידוש הליכי האכיפה, לרבות עיקולים, יחל ביום 20.4.203.
להורדת ההודעה הנוספת, לחצו כאן.
דיווח על-בסיס מצטבר או מזומן?
ביום א', 5.2.2023, ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין מיקוד ישראל אבטחה שרותים וכח אדם בע"מ.
תמצית העוּבדות כפי שהובאה בפתח פסק-הדין:
המערערת היא חברה שעוסקת במתן שירותי שמירה וניקיון בכל רחבי הארץ, בעיקר למוסדות גדולים. למערערת אין כל מלאי עסקי והיא איננה עוסקת בייצור או במסחר.
הוצאותיה העיקריות של המערערת הן הוצאות שכר והוצאות נלוות, המשולמות מדי חודש. לעומת זאת, הכנסותיה של המערערת מהשירותים אותם היא מספקת, מתקבלות באיחור של 60 ימים בממוצע ("שוטף +60").
בשנות-המס שבערעור (2017-2013) הכינה המערערת שני "סטים" של דיווחים חשבונאיים: דוח חשבונאי אחד הוכן על-פי שיטת חשבונאות על-בסיס מצטבר והוא שימש לצרכי המערערת, לרבות הצגתו לבנקים לשם קבלת אשראי וחלוקת דיבידנד על בסיסו; ודוח חשבונאי נוסף, שהוכן לפי שיטת חשבונאות על-בסיס מזומן, ששימש את המערערת רק בדיווחיה לפקיד-השומה. כלומר, פעילותה המסחרית של המערערת התנהלה לפי השיטה המצטברת (או המסחרית) ואילו הכנסותיה לצורכי מס הכנסה דוּוחו על-בסיס מזומן.
יצוין כי בשנים שקָדמו לשנות-המס שבערעור, המערערת ערכה דוחות על-בסיס מצטבר, והיא התאימה אותם לצרכי מס לבסיס מזומן בדו"ח ההתאמה. זאת, בהתאם להודעה לעיתונות שפרסמה רשות המסים ביום 9.3.2005, אשר התירה שיטת דיווח זו.
בהתאם לנתונים העולים מדוחותיה הכספיים של המערערת על-בסיס מצטבר, למערערת היו רווחים בכל אחת משנות-המס שבערעור: 3,791,853 ש"ח בשנת 2013; 2,408,239 ש"ח בשנת 2014; 6,108,815 ש"ח בשנת 2015; 6,763,013 ש"ח בשנת 2016; ו-9,905,850 ש"ח בשנת 2017. לעומת זאת, בהתאם לדוחותיה הכספיים של המערערת על-בסיס מזומן, למעט שנת 2013, בה דיווחה המערערת על הכנסה חייבת בסך של 216,455 ש"ח, בכל יתר שנות-המס שבערעור דיווחה המערערת על הפסד לצרכי מס.
כמו-כן, בדוחותיה הכספיים על-בסיס מצטבר, הציגה המערערת עודפים חיוביים בכל אחת משנות-המס שבערעור, כאשר סך העודפים ליום 31.12.2017 עומד על 38,129,348 ש"ח. לעומת זאת, בדוחות הכספיים על-בסיס מזומן, המציגה המערערת עודפים שליליים בכל אחת משנות-המס, כאשר סך הגירעון בעודפים נכון ליום 31.12.2017 עומד על 26,778,712 ש"ח.
המשיב (פקיד-שומה תל-אביב 1) דחה את שומותיה העצמיות של המערערת על-בסיס מזומן והוציא לה שומות מתוקנות, בהן הוא שָׁם את הכנסותיה על-בסיס מצטבר.
בנוסף, הטיל המשיב על המערערת קנס גירעון לפי סעיף 191 לפקודת מס הכנסה.
מכאן הערעור.
בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הערעור למעט ביחס לקנס הגירעון (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, נדרשה השופטת סרוסי לשאלה האם ניתן באופן כללי לדַווח לצורכי מס על-בסיס מזומן וענתה על שאלה זו בחיוב.
זאת, הן לאור כללי החשבונאות בישראל המכירים בקיומה של פרקטיקה של דיווח במזומן בתחומים מסוימים (סעיף 16 לתקן חשבונאות מספר 34 "הצגה של דוחות כספיים" (ינואר 2014)) והן לאור הלכת קבוצת השומרים (ע"א 494/87).
וכך היא קבעה (בפס' 38-36): "יתכן, ומבלי לחוות דעה בעניין, כי מבחינה חשבונאית-תיאורטית 'טהורה' לא ניתן לדווח על בסיס מזומן כלל (וראו למשל את הסתירה עם תקן חשבונאות מספר 25 'הכנסות' (פברואר 2006), שהוא תקן ספציפי שגובר על תקן כללי [...], לפיו מועד ההכרה בהכנסה הוא לפי השיטה המצטברת). אולם, לא ניתן להתעלם מכך שבפועל נערכים ומוגשים לרשות המסים דוחות על בסיס מזומן שמאושרים על ידה כדבר שבשגרה (וראו דבריו של הסמנכ"ל הבכיר לעניינים מקצועיים ברשות המסים, רו"ח עם-שלם בעמ' [...] לפרוטוקול), ושתקן 34 הכיר בפרקטיקה הזו ואישר אותה.
במצב עניינים זה, ולאור הלכת קבוצת השומרים והעובדה כי מדובר בחברה שנותנת שירותים מבלי שהיא מחזיקה במלאי, אני סבורה כאמור כי חברות דוגמת המערערת יכולות לדווח באופן עקרוני למשיב על בסיס מזומן [...]
ניתן להיווכח אם כן, כי כאשר מדובר בעסק שפועל בתחום שבו הפרקטיקה המקובלת מאפשרת דיווח כספי על בסיס מזומן, כגון תחום מתן שירותי שמירה בהתאם להלכת קבוצת השמירה ולמאפייני התחום, אין מניעה חוקית לדווח על בסיס מזומן."
עם זאת, הוסיפה השופטת, אף אם חברה פועלת בתחום המאפשר דיווח על-בסיס מזומן, אין המשמעות כי החברה יכולה לדַווח באופן "אוטומטי" על-בסיס מזומן. שכּן, רק חברה שמתנהלת על פי שיטת המזומנים וששיטה זו משַקפת את הכנסותיה "האמיתיות", יכולה לדַווח על-בסיס מזומן.
על-כן, על-מנת לענות על השאלה האם עסק מסוים יכול לדַווח על-בסיס מזומן, לא די במסקנה כללית לפיה באותו התחום ניתן לדַווח על-בסיס מזומן, אלא יש לבחון בנוסף האם שיטת המזומנים משַקפת כהלכה את הכנסותיו של אותו עסק. כלומר, יש לבחון באופן פרטני איזו שיטת דיווח משַקפת את המהות הכלכלית האמיתית של העסק.
בהתאם, השופטת סרוסי המשיכה ובָּחנה האם נסיבות עניינה של המערערת אכן מאפשרות דיווח על-בסיס מזומן וענתה על שאלה זו בשלילה, בקובעה כי דיווח כאמור אינו משַקף את הכנסותיה האמיתיות של המערערת.
זאת, למרות שמדובר בחברה שנותנת שירותים ולא מחזיקה במלאי ועל-כן מתאימה, ככלל, לפרופיל החברות שבאפשרותן להתנהל על-בסיס מזומן בהתאם להלכת קבוצת השומרים.
וכך, בין היתר, קבעה השופטת (בפס' 59, 63 ו-64): "התנהלות המערערת הייתה על בסיס מצטבר והדוח על בסיס מצטבר, או למצער הנתונים מתוכו, שימשו לצרכים רבים יותר, מאשר הדוח המזומן, שנועד אך לדחיית המס. סביר להניח שאילולא היה בדוח על בסיס מזומן להביא ליתרון מיסויי, הוא לא היה מוגש כלל. כלומר, אין לו כל מטרה מסחרית מלבד דחיית המס. על זאת יש להוסיף, כי המערערת ניצלה את שיטת הדיווח במזומן על מנת להעמיס הוצאות בסוף השנה, בשונה מכפי שהיא מתנהלת במשך שאר השנה [...] מבחן הוא מבחן מהותי, לשם מה הוכן הדוח שמוגש לרשות המסים, ולא שאלה כמותית טכנית, של מספר הדוחות שהוכנו. לצורך העניין, גם הכנת דוח אחד ויחיד על בסיס מזומן, כאשר כל ההתנהלות מבוססת על השיטה המצטברת, באמצעות התאמות שנעשות לדוח המזומן, אין משמעותו כי דוח כזה יתקבל. מילים אחרות, על הדיווח לרשות המסים להיות תואם לדרך התנהלותה הכלכלית בפועל של החברה. הא ותו לא [...] אכן, ישנם מקרים שבהם ראוי להחריג עסקים מסוימים, בעיקר בעלי מקצועות חופשיים בעלי מחזור נמוך, מהכלל האמור. אולם עדיין, הכלל כשלעצמו הוא עומד, ואין סיבה מיוחדת להחריג ממנו את המערערת, שמגלגלת סכומי כסף משמעותיים (והשוו לסעיף 29(1א) בחוק מע"מ). כאשר חברה מתנהלת בהתאם לבסיס מצטבר וכמי שיש לה הכנסות משמעותיות, אולם היא נמנעת מלשלם מס על אותן ההכנסות בטענה כי היא עדיין לא קיבלה את התשלום בפועל, הרי שהיא חותרת תחת יסודות שיטת המס."
לבסוף, נדרשה השופטת להתנהלותה של רשות המסים ולהוראותיה "המעורפות" בנושא וקבעה, כי הרשות הייתה צריכה ויכולה להבהיר בקלות רבה את כוונתה לאסור את הפרקטיקה כשלעצמה, והיא לא יכולה להסתמך על זה שהציבור יבין את כוונתה המשתמעת, יחמיר על עצמו ויהיה "צדיק יותר מהאפיפיור"; וכי האמור נכון ביתר שאת שעה שרו"ח (משפטן) רולנד עם-שלם (סמנכ"ל בכיר לעניינים מקצועיים ברשות המסים) טען בתצהירו כי לא מדובר במקרה יחיד, אלא ישנם מקרים נוספים בהם חברות פעלו באותו האופן.
בשל כך, קבעה השופטת סרוסי, כי יש לבטל את קנס הגירעון.
עוד ציינה השופטת, כי ראוי שהמחוקק יקבע בהקדם מפורשות במסגרת החוק מהו בסיס הדיווח הראוי ותחת אלו תנאים (בדומה לאשר נעשה בחוק מע"מ) וכי במסגרת זו גם ייתן דעתו לחוסר הסימטריה שבין כללי החשבונאות וכללי המס לעניין הכרה בהוצאות שונות ורישומן.
תם ולא נשלם.
הקטנת עלות הנכס בגין פחת שלא נוכה בפועל ותיקון שומת מס שבח בְּשל טעות
ביום 31.1.2023 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין זהבה שורץ ודורון זהבי.
למַעבר למבזק בנושא זה, לחצו כאן.
פטוֹר ממס שבח למוסד ציבורי
ביום 30.1.2023 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין מוסדות חזון ישעיה (בפירוק).
להלן תמצית העוּבדות הרלבנטיות כפי שהובאה בפתח פסק-הדין:
העוררת, עמותת מוסדות חזון ישעיה, הוקמה בשנת 1998, ובטרם הֵחלו הליכי הפירוק התחלקה פעילות העמותה למספר ענפים עיקריים: בתי תמחוי וחלוקת מזון לנזקקים; ניהול בתי ספר וגני ילדים; ניהול מרפאות שיניים בהתאם לאישור משרד הרווחה; וניהול קורסים להכשרה מקצועית.
במסגרת פעילותה החינוכית של העמותה, הועסקו 53 מורים וגננות, אשר היו אחראים על חינוכם של 380 ילדים.
ביום 1.8.2004 רכשה העמותה זכויות במקרקעין בירושלים, אשר שימשו אותה כבית ספר מיום הרכישה של הזכויות ועד למכירתן בשנת 2019.
בהתאם לפעילותה הציבורית, לעמותה ניתן אישור "מוסד ציבורי" בהתאם לסעיף 46 לפקודת מס הכנסה, אשר עמד בתוקפו עד ליום 31.12.2013.
ביום 24.4.2012 הורה בית-משפט המחוזי בירושלים על צו פירוק זמני כנגד העמותה, העוררת ומינה את עו"ד חגי אולמן כמפרק זמני. ואילו ביום 20.9.2012 הורה בית-המשפט על הפיכת צו הפירוק הזמני לצו פירוק קבוע, ובהתאם מינה את עו"ד אולמן כמנהל מיוחד לעמותה.
בתקופת הפירוק, המשיך המבנה על המקרקעין לשַמש כבית ספר, כאשר תחילה הופעל על-ידי המנהל המיוחד ולאחר מכן על-ידי עמותות אחרות.
כך, משנת 2013 הִפעילה עמותת שובו את המוסד החינוכי שעל המקרקעין וביום 27.11.2018 אישר בית-המשפט את מכירת זכויות העמותה במקרקעין לעמותת שובו, על-מנת שזו תמשיך ותפעיל את המוסד החינוכי במקרקעין.
ביום 11.2.2019 הוגש למשיב (מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים) דיווח על מכירת זכויות העמותה במקרקעין ובגין המכירה התבקש פטוֹר מס שבח בהתאם לסעיף 61 לחוק.
ביום 7.7.2019 הוּצאה לעמותה שומת מס שבח, אשר מנימוקיה עלה כי הבקשה להכיר במכירה כמכירה פטורה לפי סעיף 61 לחוק נשלחה לבחינה במטה רשות המסים ועד למועד הוצאת השומה לא התקבלה החלטה בעניין ועל-כן יצאה שומה שלא אישרה את הפטוֹר. עוד נכתב בנימוקי השומה, כי השומה הוקפאה לחודשיים ו/או עד לקבלת החלטה בעניין.
ביום 21.8.2019, לאחַר שהמחלקה המקצועית דחתה את הבקשה להכיר במכירה כפטורה מכוח סעיף 61 לחוק, הגיש המנהל המיוחד למשיב השגה על שומת מס השבח. ואילו ביום 11.6.2020 שלח המנהל המיוחד של העמותה בנוסף גם מכתב השגה למחלקה המקצועית ברשות המסים, אשר קיבלה (מבְּחינה מהותית) את ההחלטה.
ביום 7.7.2020 התקבלה החלטת המנהל בהשגה, אשר דחתה את ההשגה מהנימוקים שלהלן: (א) הָחל משנת 2013 העמותה לא מגישה דוחות כספיים שנתיים כנדרש ובהתאם הָחל משנת 2014 לא חוּדש אישור המוסד הציבורי לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה; (ב) פעילותה הציבורית של העמותה פָּסקה לכל המאוחר בשנת 2012; ו-(ג) גם בשנים בהן העמותה החזיקה באישור לפי סעיף 46 לפקודה, בדיקה מעמיקה של פעילותה באותן שנים היה מגלה כי נכסיה והכנסותיה אינם משַמשים להשגת המטרה הציבורית כדרישות סעיף 9(2) לפקודה.
מכאן הערעור.
ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט א' דורות (בהסכמת חברי הוועדה מר א' הוכמן וגב' ג' בלטר), קיבלה את הערר (קישור לפסק-הדין).
השופט דורות בָּחן את הגדרת המונח "מוסד ציבורי" בסעיף 61(ד) לחוק מיסוי מקרקעין וקבע, כי אין לקבל את טענת המשיב לפיה מוסד שאינו מחזיק באישור לפי סעיף 46(א) לפקודת מס הכנסה אינו יכול להיכלל בהגדרה האמורה. "המשיב הדגיש כי העוררת החזיקה עד לשנת 2013 באישור 'מוסד ציבורי' בהתאם לסעיף 46(א) לפקודת מס הכנסה ובשנת 2018, שהיא השנה הקובעת (בה נמכר הנכס) לא היה לה אישור כאמור, וממילא לא ניתן להכיר בה כמוסד ציבור. בעניין זה נתפס המשיב לכלל טעות. סעיף 61(ה) לחוק קובע כי מוסד ציבורי שנקבע לעניין סעיף 46(א) לפקודת מס הכנסה, יראוהו כאילו נקבע גם לענין סעיף קטן (ד), כלומר, יראוהו כמוסד ציבור. מכלל ההן אין שומעים את הלאו. לא ניתן לפרש הוראה זו באופן שמוסד שאינו מחזיק באישור לפי סעיף 46(א) לפקודת מס הכנסה, אין הוא יכול להיכלל בהגדרת 'מוסדות ציבור' שבסעיף 61(ד) לחוק" (פס' 23).
עוד קבע השופט, כי הגדרת המונח "מוסד ציבורי" שבסעיף 9(2)(ב) לפקודת מס הכנסה כוללת דרישה בדבר הגשת דין וחשבון שנתי להנחת דעתו של פקיד-השומה, דרישה שאינה מופיעה בסעיף 61 לחוק, ומשכך, גם אין לקבל את טענת המשיב כי אי-הגשת הדוחות הכספיים השנתיים למס הכנסה, מכשילה את ההכרה בעוררת כזכאית לפטוֹר ממס שבח.
לאור קביעותיו האמורות, המשיך השופט דורות ונדרש לשאלה האם הפעילות הציבורית (חינוך) של העוררת הופסקה בשנת 2013 כטענת המשיב – אשר הצביע על כך שהמפרק נעזר בעמותות אחרות לצורך הפעלת בית-הספר ולא הִפעיל אותו בעצמו – או שהפעילות הציבורית הִמשיכה להתקיים עד ליום המכירה כטענת העוררת.
השופט קיבל את עמדת העוררת וקבע, תוך שהוא דוחה את ההיקש שביקש המשיב לעשות מפסק-הדין בעניין ועידת המדעים (ע"מ (י-ם) 52882-02-17),* כי הראיות שהוצגו בפניו מַצביעות על כך שהפעלת המוסד החינוכי בעזרת עמותות אחרות לא ניתקה את העוררת מהפעילות הציבורית, שכּן "האורגן" של העוררת בהליך הפירוק (המנהל המיוחד) פיקח על הפעילות והיה מעורב בתנאי העסקת המורים ובמדיניות המוסד החינוכי.
* למַעבר למבזק בעניין אותו פסק-דין, לרבות הערעור לבית-המשפט העליון שנדחה, לחצו כאן.
לבסוף, ציין השופט דורות, כי אין הכרח שהמקרקעין ישמשו למטרה הציבורית במועד מכירתם, שכּן סעיף 61(ב) לחוק מתייחס לאפשרות שבהּ המקרקעין שימשו במישרין את המוסד במשך תקופה של 80% לפחות מתקופת ההחזקה, דהיינו המחוקק לא דרש שימוש במשך תקופה של 100% כתנאי לפטוֹר ממס.
סעד זמני לגבי ניכוי מס במקור
ביום 2.2.2023 ניתנה החלטה של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בבקשה למתן צו עשה (אשר הוכתרה בכותרת "בקשה לסעד זמני") שהגישה המבקשת – חברה פרטית העוסקת בבנייה ורשומה כעוסק – אשר יורה למשיב (פקיד-שומה אשקלון) לקבוע פטוֹר מניכוי מס במקור או שיעור ניכוי במקור נמוך מ-3%.
זאת, במקביל לערעור שהגישה המבקשת על החלטת המשיב לפיה שיעור ניכוי המס במקור לגבי המבקשת לשנת-המס 2023 יעמוד על 3%.
בית-המשפט, מפי השופטת י' ייטב, דחה את הבקשה.
נזכיר, כי במבזק מס' 1960 מיום 24.1.2022 דיווחנו, בין היתר, על החלטה בנושא דומה של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת י' סרוסי), וזאת בעניין פורין פאואר עובדים זרים בע"מ (ע"מ (ת"א) 35897-11-12).
מחיקה על הסף של חלקים מערעור מס
ההחלטה בעניין דקל עובדים זרים בע"מ
ביום 1.2.2023 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין דקל עובדים זרים בע"מ.
להלן תמצית העוּבדות הרלבנטיות כפי שהובאה בפתח פסק-הדין:
המערערת הגישה ביום 18.12.2017 ערעור מס על שומה שנקבעה לה בצו לשנים 2012–2014, במסגרתה חויבה בהיטל עובדים זרים.*
* מכוח סעיף 45(א) לחוק התכנית הכלכלית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003.
ביום 3.2.2020, וכפי שדיווחנו במבזק מס' 1836, דחה בית-המשפט את הערעור (ע"מ (ת"א) 34974-12-17).
ואילו ערעור שהוגש על פסק-הדין נדחה על-ידי בית המשפט העליון (ע"א 3687/20).*
* למַעבר למבזק בנושא זה, לחצו כאן.
ביום 5.7.2022 המערערת הגישה את הערעור הנוכחי בקשר עם שומות שנקבעו לה בצו לשנים 2019-2016. המערערת השיגה בערעורה, שוב, כנגד עצם חיובה בהיטל עובדים זרים, בטענה כי אין מדובר בעובדים זרים ובטענה הנוספת כי לאחרונה בוטל ההיטל* ועל-כן מדובר ב"שינוי האקלים המשפטי".
* ראו לעניין זה מבזק מס' 1962 מיום 6.2.2022 (קישור למבזק).
בנוסף, השיגה המערערת בערעורה כנגד קביעת המשיב (פקיד-שומה גוש דן), שנעשתה בהתאם לתקנות מס הכנסה (זיכויים לעובד זר), התשע"ה-2014 ("תקנות זיכויים לעובד זר"), כי העובדים הזרים אותם העסיקה אינם זכאים לנקודות זיכוי בשנת 2016, זכאים לחצי נקודת זיכוי בלבד בשנת 2017 ולנקודת זיכוי אחת בלבד בשנת 2018.
בעקבות זאת, הגיש המשיב בקשה למתן פסק-דין חלקי כנגד המערערת ביחס לשתי המחלוקות האמורות. זאת, בגורסו, כי ביחס למחלוקת בעניין תשלום היטל עובדים זרים חל הכְּלָל בדבר "השתק פלוגתא" ואין לברר מחלוקת זו פעם נוספת; ואילו ביחס לטענות המערערת כי יש לחשֵב נקודות זיכוי שלא בהתאם לתקנות זיכויים לעובד זר קיימת הלכה פסוקה של בית-המשפט העליון* שבהּ הוכרעה מחלוקת זו כעמדת רשות המיסים.
* בג"ץ 8421/14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' שר האוצר (7.3.2017) (קישור לפסק-הדין); בג"ץ 3806/15 עמותת קו לעובד נ' שר האוצר (27.10.2015) (קישור לפסק-הדין).
בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, קיבל את הבקשה תוך חיוב המערערת בהוצאות המשיב בסך 30,000 ש"ח (קישור להחלטה).
בראשית הדברים, ציינה השופטת סרוסי, כי האכסניה הראויה לבקשה היא לא בקשה למתן פסק-דין חלקי, אלא בקשה למחיקתם על הסף של החלקים מהערעור שאינם מגלים עילה, בהתאם לתקנה 41 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה בענייננו מכוח תקנה 9 לתקנות בית משפט (ערעורים בעניני מס הכנסה), התשל"ט-1978. "לא מדובר כאן במתן פסק דין חלקי, שמטבעו הוא ניתן לטובת התובע לאחר שבית המשפט הגיע למסקנות כאלו או אחרות במסגרת ההליך עצמו; אלא במחיקת חלקים מכתב התביעה ואי-בירור ההליך מראשיתו, לטובת הנתבע, כתוצאה מנסיבות שונו" (פס' 25 להחלטה).
על אף האמור, ציינה השופטת סרוסי כי מצאה לדון בבקשה לגופהּ, וזאת מהטעם שבמהותה, הטעמים והנימוקים שבה ובתשובה לה, נכונים גם לעניין מחיקת החלקים על הסף.
לגופו של עניין, קבעה השופטת, כי הצדק עם המשיב ואין מקום לדון שנית בעניינים משפטיים שכבר נדונו והוכרעו לא מכבר על-ידי בית-המשפט העליון.
עוד קבעה השופטת, כי בכל הנוגע לטענות "העובדתיות" שהעלתה המערערת הרי שמדובר במחזוּר אותן טענות משפטיות כנגד עצם גביית ההיטל ובנושא נקודות הזיכוי, בכסות של טענות עובדתיות.
אכן, הוסיפה השופטת, רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן תסולק תביעה על הסף, אולם המקרה דנן הוא אחד מאותם מקרים מיוחדים בהם אפילו תוּכחנה העוּבדות במלואן, אין בהן כדי לבסס זכאות לסעד המתבקש.
לבסוף, התייחסה השופטת סרוסי להוצאות בהן תישא המערערת וקבעה כדלקמן: "שעה שהמערערת מסרבת לקבל את פסיקותיהם של בתי המשפט השונים והיא מתעקשת להמשיך להעלות ולדון בנושאים משפטיים שהוכרעו באופן ברור על ידי בית המשפט העליון, תוך בזבוז משאבים ניכרים של בית המשפט והצד שכנגד, המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך של 30,000 ש"ח" (פס' 40).
ההחלטה בעניין צ.ג.י. פרסונל שירותי כ"א 2005 בע"מ
באותו יום (1.2.2022) ניתנה גם החלטתה של השופטת סרוסי בעניין צ.ג.י. פרסונל שירותי כ"א 2005 בע"מ.
גם בעניין זה, מדובר היה בבקשה שהגיש המשיב (פקיד-שומה חולון) למתן פסק-דין חלקי כנגד המערערת, אך בעוד שבעניין דקל עובדים זרים בע"מ התייחסה הבקשה לנושא החיוב בהיטל עובדים זרים ולנושא נקודות הזיכוי, בעניין צ.ג.י. פרסונל שירותי כ"א 2005 בע"מ הבקשה התייחסה גם למחלוקת בנושא אי-ניכוי מס במקור משוֹוי ביטוח רפואי שאותו שילמה המערערת עבוּר עובדיה הזרים ושהיה עליה לזקוּף לשכרם.
השופטת י' סרוסי קיבלה את בקשת המשיב תוך חיוב המערערת בהוצאות בסך 30,000 ש"ח (קישור להחלטה).