שיעור הריבית לגבי סעיף 3(ט) לפקודה
פורסמה ברשומות הודעת שר האוצר לפיה שיעור הריבית בשנת-המס 2023 לעניין סעיף 3(ט) לפקודת מס הכנסה* הינו 3.87% (קישור להודעה).
* תקנה 2 לתקנות מס הכנסה (קביעת שיעור ריבית), התשמ"ה-1985.
שיעור הריבית בשנת-המס 2023 לעניין סעיף 3(י) לפקודה* טרם פורסם.
* תקנה 2 לתקנות מס הכנסה (קביעת שיעור ריבית לעניין סעיף 3(י)), התשמ"ו-1986.
כללים לחתימה מרחוק על הדוח השנתי של לקוח מול מייצגו
כידוע, המערכת להגשת "דוח שנתי מקוון מלא" הושקה בנובמבר 2020 והָחל ממועד זה ניתן להגיש דוחות של יחידים וחברות לשנות-המס 2019 ואילך באופן מקוּון מלא. כלומר, ניתן להגיש את הנספחים והצרופות של הדוח השנתי באופן מקוּון וכן לקבל אישור הגשה ממוחשב ללא צורך בהגעה פיזית למשרד השומה.
היות שלצורך השלמת הגשת הדוח השנתי נדרש המיַיצג להחתים את הנישום על הדוח ולהעבירו באמצעות המערכת להגשת דוח שנתי מקוּון מלא, ניתנה למַייצגים, עם פתיחת המערכת שהתרחשה בעיצומו של משבר הקורונה, אפשרות להחתים את הלקוח באמצעות תוכנה להחתמת לקוח מרחוק (נוסף לאפשרויות השונות הקיימות להחתמת הלקוח: חתימה פיזית, מייל, פקס וכו').
ביום 18.1.2023 פורסמה הנחייתה של רו"ח פזית קלימן, סמנכ"לית בכירה שומה וביקורת ברשות המסים, לפיה נוכח האפשרות להגשת דוח מקוּון כאמור, ובמטרה להתאים את המערכות לצרכים המשתנים במשק וכדי להקל על ההתנהלות בין ציבור המייצגים לנישומים, בכוונת הרשות לאפשר חתימה מרחוק על הדוח השנתי כאפשרות חלופית וקבועה.
ההנחייה האמורה עוסקת בהתוויית כללים שיאפשרו למיַיצגים להחתים מרחוק את לקוחותיהם על הדוחות השנתיים, באמצעות תוכנות חתימה מרחוק.
להורדת ההנחייה, לחצו כאן.
פודקסט בנושא מיסוי מטבעות דיגיטליים
במבזק מס' 1993 מיום 4.1.0.2022 דיווחנו, כי רשות המסים השיקה ערוץ תקשורת חדש עם הציבור בשם "פודמס" שהינו פודקסט בענייני מיסוי בהגשתם והשתתפותם של עובדים ומנהלים ברשות.
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי הועלתה לערוץ שיחה עם רו"ח (משפטן) רולנד עם-שלם, סמנכ"ל בכיר לעניינים מקצועיים ברשות המסים, בנושא מיסוי מטבעות דיגיטליים.
להאזנה, לחצו כאן.
העברת כספים ממכירת ביטקוין לבנק בישראל
פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי
במבזק מס' 1904 מיום 2.3.2021 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין ערב.
נזכיר, כי עניינו של פסק-הדין בהמרצת פתיחה שהגישו התובעים, בני-הזוג רועי ויפעת ערב, כנגד בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, בעקבות סירובו של האחרון לאפשר לתובעים להפקיד בחשבונם כ-2 מיליון ₪ שצברו ממכירת מטבעות דיגיטליים מסוג ביטקוין אשר הוחזקו עבורם על-ידי חברת Bit2C.
בית-המשפט, מפי השופטת ל' ביבי, קיבל את התביעה וקבע כי סירובו של הבנק לבקשת התובעים אינו סירוב סביר (קישור לפסק-הדין).
פסק-הדין של בית-המשפט העליון
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי שלשום, 22.1.2023, ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור שהוגש על-ידי הבנק.
בית-המשפט העליון (השופטים י' עמית, ע' גרוסקוף ו-א' שטיין) דחה את הערעור מהטעם שזה הפך לתיאורטי (קישור לפסק-הדין).
וכך נקבע, בין היתר, בפסק-הדין:
"פסק הדין [של בית-המשפט המחוזי] מעורר שאלות נכבדות באשר לדרך בה היה על הבנק להתנהל. זאת, בין היתר, לנוכח מדיניות בנק ישראל באותה עת, ולנוכח החשש של הבנק לסיכון הכרוך בכל הקשור למסחר במטבעות וירטואליים. לא למותר לציין, כי כאשר המשיבים פנו לבנק בסוף שנת 2017-תחילת שנת 2018, הנושא היה עדיין בחיתוליו.
ביני לביני, עלה בידי היועץ המשפטי לממשלה ובנק ישראל להגיע להסכמה ביניהם בנושא האסדרה של תחום הפקדת כספים שמקורם במטבעות וירטואליים, והנושא מוסדר כיום במסגרת הוראת ניהול בנקאי תקין 411, שעניינו בניהול סיכונים הכרוכים במתן שירותים הקשורים לנכסים וירטואליים. אסדרה זו תחייב משפטית ותתווה את הפעילות של כל התאגידים הבנקאיים בתחום, ביחס ללקוחות פרטיים מכאן ולהבא.
לאור זאת, ומאחר שפסק דינו של בית משפט קמא כבר בוצע הלכה למעשה, ואין טענה בדבר השבת המצב לקדמותו, הרי שהערעור שלפנינו הוא תיאורטי."
עדכון נוסף להסדר האורכות למייצגים להגשת הדוחות לשנת-המס 2021
במבזק מס' 1971 מיום 30.3.3022 דיווחנו על פרסום הודעתו של מר שלמה אוחיון, סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות המסים, בנושא דגשים לנוהל מתן אורכות להגשת דוחות לשנת-המס 2021 – הֶסדר האורכות למיַצגים (קישור להודעה).
במסגרת ההודעה פורטו, בין היתר, מועדי הארכּות למיַיצגים לשנת-המס 2021 ומכסות ההגשה הנדרשות לכל מועד, כפי שגובשו עם נציגי הלשכות המקצועיות.
ואילו במבזק מס' 2006 מיום 12.1.2023 דיווחנו אודות פרסום הודעתו הנוספת של מר אוחיון (קישור להודעה הנוספת), וזאת בנושא עדכון הנוהל האמור ולפיה מועד ההגשה למכסת דוחות היחידים שנקבעה בשיעור 100% ליום 31.1.2023 נדחה ליום 28.2.2023.
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם בדבר פרסום הודעה נוספת של מר אוחיון בנושא עדכון הנוהל האמור ולפיה מכסת הגשת הדוחות לחברות ליום 31.1.2023 תוקטן משיעור של 58% לשיעור של 50% (מועד ההגשה נותר 31.1.2023).
להורדת ההודעה הנוספת, לחצו כאן.
לוח עזר לחישוב מס הכנסה ממשכורת ושכר עבודה לשנת-המס 2022
במבזק מס' 2002 מיום 14.12.2022 דיווחנו אודות פרסום נוסח מעודכן של לוח העזר לחישוב מס הכנסה ממשכורת ושכר עבודה לשנת-המס 2022 (קישור ללוח המעודכן), במסגרתו נכללים, בין היתר, הסכומים המתואמים לשנת-המס 2022, סכומי שווי השימוש, תקרות ההכנסה ושיעורי ההנחה בישובים מוטבים ורשימתם, דוגמות למתן נקודות זיכוי על-פי מצב משפחתי ועוד.
ואילו במבזק מס' 2006 מיום 12.1.2023 ציינו, כי בלוח העזר האמור נפלו שתי טעויות סופר, כמפורט בהודעתה בעניין זה של רו"ח פזית קלימן, סמנכ"לית בכירה שומה וביקורת ברשות המסים (קישור להודעה).
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי פורסמה הודעה נוספת בנושא של רו"ח קלימן (קישור להודעה הנוספת) ולפיה השינויים בשדות הכלולים בטופס 106 המצוינים בלוח לא יבוצעו, כך שלא חל שינוי בכללים לדיווח בטופס 106.
נזכיר, כי במקביל לפרסום הנוסח המעודכן של לוח העזר לחישוב מס הכנסה ממשכורת ושכר עבודה לשנת-המס 2022 פורסם הלוח לשנת-המס 2023 (קישור ללוח).
תובענה ייצוגית נגד רשות המסים על-ידי שכיר
פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי
במבזק מס' 1885 מיום 22.11.2020 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין samart rachakham ופידון ג'קרי.
עניינו של פסק-הדין בבקשה לאישור תובענה כייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 שעניינה בטענת שני המבקשים, עובדים תאילנדים המועסקים בבקעת הירדן, לפיה המשיבה (רשות המיסים) גובה מהם ומעובדים זרים אחרים המועסקים ב"אזור" כמשמעותו בפקודת מס הכנסה מס שלא כדין, וזאת באמצעות ניכוי במקור המבוצע על-ידי מעבידים ישראליים.
המבקשים טוענים, כי המשיבה אינה חולקת על כך שאותם העובדים לא היו חייבים בתשלום מס הכנסה בישראל, אלא שבמקום להשיב להם מיוזמתה את אותם הכספים שנגבו על-ידי המעסיקים החקלאיים, היא מערימה עליהם קשיים בעצם דרישתה להגיש בקשה להחזר לפי סעיף 160 לפקודת מס הכנסה.
בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את הבקשה (קישור לפסק-הדין).
השופט בורנשטין קבע, כי המבקשים עותרים להחזר מס באופן אחר, ושלא בדרך הגשת בקשה (דו"ח) כאמור בסעיף 160 הנ"ל, אלא שדרך ההשבה, להבדיל מעצם ההשבה, אינה יכולה להוות נושא לדיון בתביעה ייצוגית. שכּן, תובענה ייצוגית נועדה למצבים שבהם נגבה מס שלא כדין שהרשות מסרבת להשיבו, ולא למצבים שבהם קיימת לנישום טרוניה באשר לאופן ההשבה.
עוד קבע השופט, כי משלא פעל תובע על-פי האמור בפקודת מס הכנסה ולא הגיש בקשה (דו"ח) להחזר המס כנדרש, טרם קמה לו הזכות להחזר וממילא גם לא ניתן לומר כי הרשות מחזיקה בידה את סכומי המס "שלא כדין".
השופט בורנשטין הוסיף וקבע, כי בדין טענה המשיבה, כי במקרה דנא לא הוכח קיומו של תובע ייצוגי אשר בשמו הוגשה בקשת האישור, ולפיכך לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 4(א) לחוק תובענות ייצוגיות ("החוק"). יתרה מזאת, הבקשה הוגשה ללא תצהירי המבקשים, כך שלא בוססה זכאותם להחזר וממילא לא הוכח גובה ההחזר הנטען.
השופט חזר על דבריו בעניין נוקראי (ע"מ 5356-05-16),* לפיהם אין לאשר תובענה ייצוגית מקום שבו לא קיים מבקש בעל עילה אישית העומד מאחורי הבקשה ומחויב לה.
* למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן. נזכיר, כי הערעור שהגיש נוקראי לבית-המשפט העליון על פסק-הדין של השופט בורנשטין נדחה. למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.
לאור כל האמור, קבע השופט בורנשטין, כי לא קיימת למבקשים עילת תביעה אישית הנמנית עם העילות הנזכרות בחוק; וכי בנסיבות העניין הוא אינו סבור, כי יש מקום לבחון את אפשרות החלפת המבקשים בתובעים ייצוגים חלופיים בעלי עילת תביעה אישית, או את האפשרות כי תחת אדם בעל עילה תביעה אישית, תוגש התובענה על-ידי ארגון, מה גם שהדבר לא התבקש על-ידי באי-כוח המבקשים, וככל הנראה לא בכדִי.
פסק-הדין של בית-המשפט העליון
אחד מבּין שני המבקשים (מר ג'קרי) מיאן להשלים עם פסק דינו של בית-המשפט המחוזי והגיש ערעור לבית-המשפט העליון; ואתמול (23.1.2023) ניתן פסק-הדין בערעור.
בית-המשפט העליון, מפי השופט א' שטיין (אליו הצטרפו הנשיאה א' חיות והשופטת י' וילנר), דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט שטיין הִבהיר, כי סעיף 4(א)(1) לחוק דורש כי לתובע הייצוגי תהיה עילת תביעה אישית כתנאי להגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, דהיינו אדם פרטי רשאי להגיש תובענה ייצוגית רק כאשר הוא רשאי להגיש תביעה אישית באותו עניין.
שעה שכך, הוסיף השופט, יש לבחון האם המערער, לוּ היה מגיש תביעה אישית, היה זכאי לקבל במסגרתה את הסעד הנתבע על ידיו בגדרי התובענה הייצוגית, בשינויים המחויבים.
השופט שטיין קבע, תוך שהוא מַפנה להלכת שחר (ע"א 3602/97), כי על-פי סעיף 160 לפקודה, לא זו בלבד שאין החזר מס בלא הגשת דו"ח, אלא שבלא הגשת דו"ח – גם לא ניתן לפְנות לבית-המשפט בעניין זה. זאת לאור סעיף 160(ג) לפקודה הקובע כי "כל הרואה עצמו מקופח בהחלטתו של פקיד השומה בדבר הסכום שיש להחזירו [...] תהיה לו אותה זכות ערעור על ההחלטה שהיתה לו אילו היה רואה עצמו מקופח בשומה שנעשתה לו". דהיינו, את החלטת פקיד-השומה בבקשה בדבר החזר המס ניתן לתקוף בדרך של ערעור לפי סעיף 153 לפקודה (ערעור מס אשר נדון בפני בית משפט מחוזי).
עוד קבע השופט שטיין, כי החלטת פקיד-השומה בדבר החזר המס או אי-החזרוֹ, שעליה ניתן לערער לבית-משפט מחוזי, יכולה להינתן רק אחרי שתוגש בקשת השבה באמצעות דו"ח; ולפיכך, שעריו של בית-המשפט יהיו פתוחים בפני תביעה להשבת מס ששולם ביֶתֶר רק כאשר התובע הגיש לפקיד השומה דו"ח בהתאם לאמור בסעיף 160(א) לפקודה ואחרי שפקיד השומה החליט בבקשת ההשבה.
אשר לטענת המערער לפיה פקודת מס הכנסה וההסדר הקבוע בסעיף 160(א) הנ"ל אינם חלים עליו, וממילא אינם חוסמים את דרכו בבואו להגיש תביעה אישית להשבת המס אשר נגבה ממנו בניגוד לדין,* קבע השופט שטיין, כי בטענה זו אין ממש.
* זאת, מאחַר שלטענתו הוא אינו בגדר "נישום" על-פי הפקודה, שמעיקרה אינה מטילה עליו כל חבות במס.
שכּן, הגם שהוראות סעיף 3א לפקודת מס הכנסה* אינן כוללות התייחסות להכנסותיהם של תושבי-חוץ אשר הופקו או נצמחו באזור – ובהיעדרה של הוראה מפורשת בעניין זה ובשים לב להוראות סעיף 2 לפקודה הנוגעות רק להכנסותיהם של תושבי-חוץ שהופקו או שנצמחו בישראל – ניתן ללמוד כי הכנסותיו של תושב חוץ אשר הופקו באזור אכן אינן חייבות במס על-פי הפקודה, הרי שבעצם הפטוֹר ממס הכנסה ישראלי לא די: "העובדה שהפקודה אינה מטילה חבות במס על אדם מסוים, אין משמעותה כי אותו אדם רשאי לתבוע מהמדינה השבת מס, אשר נגבה ממנו בשגגה או מסיבה אחרת, שלא במסגרת סעיף 160)א) לפקודה. כללי החבות לחוד, וכללי ההחזר לחוד" (פס' 26 לחוות דעתו של השופט שטיין) [ההדגשה במקור – הח"מ.]
* סעיף 3א לפקודה מוסיף וקובע את החבות במס בשל הכנסות שהופקו או שנצמחו באזור – קרי: בשטחי "יהודה והשומרון וחבל עזה כולל השטחים הכלולים בתחום השיפוט הטריטוריאלי של הרשות הפלסטינית" (ראו סעיף 3א(א) לפקודה).
לאור האמור, קבע השופט שטיין, כי היות שהמערער לא הגיש דו"ח לפי סעיף 160(א) לפקודה, הוא אינו רשאי לפְנות לבית-המשפט בתביעה אישית להשבת מס שלטענתו שולם בשמו ביֶתֶר – זאת, בין אם המס שולם על ידיו במישרין ובין אם המס שולם על-ידי מעסיקו בדרך של ניכוי משכרו; ובהתאם, אין המערער רשאי להגיש תובענה ייצוגית בעניינו של תשלום היֶתֶר.
למעלה מן הצורך (באשר דין הערעור להידחות בהיעדר עילת תביעה אישית בידי המערער), הוסיף השופט שטיין וקבע (ראו פס' 52-39 לחוות דעתו), כי במקרה דנא לא ניתן היה להגיש תובענה ייצוגית מכוחו של פרט 11 לתוספת השנייה לחוק* וכי תובענה ייצוגית ממילא אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת שלפנינו (סעיף 8(א)(2) לחוק) (ראו פס' 55-53 לחוות דעתו של השופט שטיין).
* פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי ניתן לנהל תובענה ייצוגית נגד רשות כאשר מדובר ב"תביעה [...] להשבת סכומים שגבתה [הרשות] שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר".
מס שכר וניכוי הוצאות בגין ארוחות לגבי ספורטאי חוץ
ביום 26.12.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט ה' קירש, בעניין עמותת בני רמת גן.
המערערת היא עמותה שמפעילה קבוצת כדורסל בליגה מקצוענית ומסוּוגת כמלכ"ר לעניין חוק מע"מ, דהיינו היא חייבת בתשלום מס שכר.
בין המערערת לבין המשיב, פקיד-שומה גוש דן, ניטשו שתי מחלוקות שנדונו בפסקי-דין קודמים: האחת, באשר להיקף מס השכר שחייבת בו המערערת לשנים 2011 עד 2014 (המערערת הֵחלה ליישם משנת 2011 מיוזמתה "נוסחה חלקית" ולשלם מס שכר חלקי בלבד, תוך שהפנתה בעניין זה לשלושת הסכמי הפשרה אשר נחתמו בשנים 2011 ו-2012 בנושא מס שכר על-ידי קבוצות ספורט אחרות ואשר בגדרם יושמה אותה נוסחה חלקית);* השנייה, באשר לתשלומי אש"ל שהמערער נהגה בתקופה הרלבנטית לשלם לספורטאי החוץ ששיחקו בקבוצה ולנַכּוֹת בחישוב הכנסתם החייבת את סכום ההוצאה המירבי המותר לפי תקנה 2(1) לתקנות מס הכנסה (ספורטאי חוץ), התשנ"ח-1998, תוך שניכוי מירבי זה לא לוּוה בהמצאת תיעוד כלשהו מידי המערערת.**
* סוגיה זו נדוֹנה על-ידי השופט קירש בעניין הפועל אושיסקין תל אביב (ע"מ (ת"א) 42976-01-18). למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.
** סוגיה זו נדוֹנה על-ידי בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, בעניין הפועל ניר רמת השרון (ע"מ (מרכז-לוד) 65109-02-19). למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.
השופט קירש דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
נזכיר, כי ביום 22.4.2020 ניתנה החלטתו של השופט קירש (קישור להחלטה) בגדרהּ נדחתה טענתה המקדמית של המערערת לפיה ה"ה עופר גנון (מפקח במשרדי המשיב) וחזי שמש (מפקח ראשי במשרדי המשיב) לא היו מוסמכים להוציא שומות מס שכר כאמור, והסמכתם מגעת אך לעריכת שומות מס הכנסה בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה; ומשכך, דין הערעור להתקבל על הסף.*
* נזכיר, כי טענת סף דומה הועלתה בעניין אליצור קרית אתא (ע"מ (חי') 22062-02-16) לגביו נדרשנו במבזק מיום 12.3.2017. באותו מקרה, הִסכימה השופטת א' וינשטיין עם המערער כי פקידי המס שהוציאו שומות בשלב א' ובשלב ב' לא הוסמכו כיאות לערוך שומות מס שכר (להבדיל משומות מס הכנסה), אך בסופו של דבר דחתה את הבקשה לקבלת הערעור על הסף. זאת, בין היתר, בְּשל השיהוי שנמצא בהעלאת טענת העדר הסמכות ובְשל אימוץ גישת הבטלות היחסית.
עוד נזכיר, כי בסמוך לאחַר מתן החלטתו בעניין עמותת בני רמת גן, ניתנה החלטתו של השופט קירש באותה סוגיה בעניין הכח מכבי עמידר עירוני רמת גן בע"מ (חל"צ). גם במקרה זה, השומה בשלב א' הוּצאה על-ידי מר עופר גנון. השומה בשלב ב', לעומת זאת, הוּצאה על-ידי מר יואל תורג'מן, מפקח ראשי במשרדי המשיב, כאשר נוסח הסמכתו דומה מאוד לנוסח שנבחן בהחלטה בעניין עמותת בני רמת גן. השופט קירש דחה את הבקשה (קישור להחלטה).
הפעלת מאסר על תנאי בעבירוֹת מחוק העונשין על עבירוֹת מחוק מע"מ
ביום 10.1.2023 ניתן גזר הדין של יזם נדל"ן על-ידי בית-משפט השלום בתל-אביב, מפי השופט ע' מסארווה.
הנאשם הודה והורשע יחד עם חברות שונות בניהולו בארבעה תיקים פליליים וצירף שני תיקי חקירה לגבי מעשים דומים, כך שמדובר בשישה תיקים שונים.
העבירוֹת בהן הודה הנאשם הן עבירוֹת שונות ומגוּונות לפי חוק מע"מ שהתבצעו על-פני שנים רבות, כאשר כתבי האישום והתיקים השונים יִיחסו לנאשם עשרות עבירוֹת חמורות לפי סעיפים 177 ו-118 לחוק מע"מ ותוך שהסכום הכולל של ההשתמטות ממס עומד על כ-4.5 מיליון ש"ח.
חשיבות גזר-הדין היא בין היתר בעובדה שהשופט הִפעיל שני מאסרים על תנאי למשך זמן מצטבר של 7 חודשים למרות שהעבירוֹת בגינן הושתו אותם מאסרים על תנאי היו עבירוֹת של קבלת דבר במרמה, זיוף מסמך ושימוש במסמך מזויף (דהיינו, עבירוֹת לפי חוק העונשין) בעוד שהעבירוֹת בהן הורשע כעת הן, כאמור, עבירוֹת לפי חוק מע"מ.
וכך קבע בעניין זה השופט מסארווה (פס' 29–30 לגזר הדין):
"על אף שמדובר בעבירות מסוימות שממוקמות מחוץ לחוק העונשין בחוק מע"מ, הרי ביסוד העבירות לפי חוק מע"מ מעשים שבמהות הם קבלת דבר מרמה. ומהי מרמה ? הצגת מצג שווא והשגת טובת הנאה.
לפי הגדרה זו, במעשיו של הנאשם יש משום מעשה רמייה מובהק. ניכוי חשבוניות מס כדי לזכות בהפחתה שלא כדין בסכום המס המתחייב. העובדה שקיימת הוראת חוק ספציפית (בחוק מע"מ) שמתארת את המעשה המדויק של הנאשם, איננה מבטלת את טענת התביעה לפיה מעשי הנאשם אינם אלא מופע פרטי של קבלת דבר המרמה. המיקום הגיאוגרפי איננו מכריע בכגון דא, לנוכח תכליתו הכללית של 'מוסד' המאסר המותנה. לא זו אף זו, המעשים בהם הורשע הנאשם בתיק הנוכחי, מגלמים רכיבים 'נוספים' ואף יסוד נפשי מיוחד (מטרה). לכן, העבירות בהן הורשע כאן חמורות יותר והן 'בולעות' בתוכן את עבירת קבלת הדבר במרמה. משההרשעה בעבירה המפעילה כוללת בתוכה גרעין של קבלת דבר במרמה אליה הצטרפו נסיבות נוספות, לא ניתן לדחות את טענת התביעה לפיה מעשיו של הנאשם מקיימים את התנאי. מאסר מותנה בעטיה של התנהגות מרמתית כללית יופעל גם אם הנאשם החליט לרכז את פעילותו המרמתית בתחום המס" [ההדגשות אינן במקור – הח"מ.]
להורדת גזר הדין, לחצו כאן.
שאלת הזכאות למענק קורונה
פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה
במבזק מס' 1957 מיום 6.1.2022 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופטת א' וינשטיין, בעניין ב.ג. בטחון הצפון אבטחת מוסדות, ליווי טיולים ומתן שרותי רפואה בע"מ.
באותו מקרה, קיבלה השופטת וינשטיין, בפסק-דין מפורט ומנומק (לרבות בנושא מידת והיקף ההתערבות של בית-המשפט בהחלטות ועדת-הערר) את עמדת המערערת הן באשר למחלוקת בנושא סכום המענק לוֹ היא זכאית (ובכלל זאת סיוּוגה של המערערת כ"עסק עונתי") והן ביחס לטענתה הנוספת לפיה החלטת רשות המסים בהשגה שהוגשה על-ידי העוררת ניתנה באיחור ניכר (של 68 ימים) והיה מקום לקבל את ההשגה בשל כך. זאת, תוך שהיא מטילה ביקורת על התנהלות רשות המסים.
בהמשך לכך, דיווחנו במסגרת מבזק מס' 1985 מיום 28.7.2022 על פסק-דין מפורט ומנומק נוסף של השופטת וינשטיין, וזאת בערעור שהגיש מר בוריס פודולסקי על החלטתה של הוועדה (קישור לפסק-הדין).
השופטת וינשטיין קיבלה את הערעור, בקובעה, כי נפל פגם בהחלטת הוועדה שלא לקיים דיון בערר למרות בקשותיו המפורשות של המערער בנושא ובכך שלא הִבהירה למערער (שלא היה מיוצג באותה עת על-ידי עו"ד) אילו ראיות נדרשות על-מנת לבסס טענותיו בפניה;* וכי גם גם לגופו של עניין החלטתה הייתה שגויה.
* וכך קבעה השופטת (בפס' 63 לפסק-הדין):
"נקודה נוספת, אשר ראויה לתשומת לב, בעת בחינת שיקול הדעת של ועדת הערר בקביעתה שלא לקיים דיון בערר בפניה – מתייחסת לעניין הייצוג של העוסק אשר הגיש את הערר. לעיתים, מחמת חיסרון-כיס או מכל סיבה אחרת – העוסק כלל אינו מיוצג אלא מנהל בעצמו את הערר. לעיתים העוסק מיוצג על ידי רואה חשבון ולא על ידי עורך דין.
מטבע הדברים, העוסק עצמו ואף כאשר מיוצג על ידי רואה חשבון – אינו בקיא בדיני הראיות ובסדרי הדין. שומה על ועדת הערר לתת דעתה לעובדה כי היא דנה בעניינם של עוסקים אשר ספגו מכה כלכלית לא מבוטלת בשל משבר הקורונה וככל שאינם מיוצגים על ידי עורך דין – להבהיר לעוסק העורר בפניה את היקף הראיות הנדרש לה על מנת לבסס מסקנותיה.
במקרה הנדון, ועדת הערר לא פעלה כך ולמעשה, בכך שלא קבעה דיון בעררים, ולא הבהירה למערער אילו ראיות נדרשות על מנת לבסס טענותיו בפניה – נפגעה יכולתה לעשות צדק בעניינו של המערער ובכך נפל פגם משמעותי בהחלטתה."
עוד קבעה השופטת, כי האיחור בן 126 ימים (דהיינו למעלה מכפליים מהאיחור שהיה, כאמור, בעניין בטחון הצפון) בקבלת ההחלטה בהשגה שהגיש המערער הינו משמעותי ביותר וגורר את קבלת ההשגה.
בנוסף, ובין היתר, התייחסה השופטת וינשטיין (בפס' 104 ואילך) לטענת המשיבה ביחס להוראות סעיף 6(ב) לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט-1958 ולחזקת הסירוב הקבועה בו,* לפיה יש לראות את תוצאת אי-מתן החלטה בהשגה במועד הקבוע בחוק כדחיית ההשגה ולא כקבלתה על הסף.
* סעיף זה קובע, כי "לא השיב עובד הציבור או לא הודיע תוך שלושת החדשים כאמור בסעיף 2(א) או (ג), רואים בכך, לענין כל דין, החלטה לסרב לבקשה, ללא מתן נימוקים".
השופטת דחתה את את הטענה האמורה, תוך שהיא מציינת, כי "מוטב היה אלמלא היתה המשיבה משליכה יהבה על חוק זה".
פסק-הדין של בית-המשפט העליון
רשות המסים הגישה לבית-המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק-הדין בעניין פודולסקי ושלשום (22.1.2023) ניתן פסק-הדין בבקשה לאחַר שנקבע יש מקום ליתן רשות ערעור.
בית-המשפט העליון (השופטת ד' ברק-ארז, המשנה לנשיאה ע' פוגלמן והשופט י' כשר), דחה את הערעור תוך שנקבעו מספר החלטות עקרוניות בנושא המענקים (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, התייחסה השופטת ברק-ארז לטענת רשות המסים לפיה בית-המשפט המחוזי חרג מסמכותו שעה שבָּחן את ממצאיה ומסקנותיה של ועדת-הערר לגופם, ודחתה אותה.
השופטת ציינה, כי סעיף 8 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 אכן קובע כי בית-משפט לעניינים מינהליים ידוּן בערעור מינהלי בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים שלפיהם דן בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, כך שהחלטת ועדת-הערר נתונה לביקורת שיפוטית על-פי עילות ההתערבות במשפט המינהלי. עם זאת, בניגוד לטענת הרשות, עילות אלו אינן תחומות לבחינות סבירותה של ההחלטה בלבד.
לגופו של עניין, קבעה השופטת ברק-ארז, כי בית-המשפט המחוזי בָּחן את החלטתה של ועדת-הערר ומצא שהיא לא בחנה את התשתית העובדתית שהוצגה בפניה תוך התחשבות במאפייני הפעילות של עסקוֹ של המשיב; וכי בנסיבות אלו, אין כל קושי בהתערבותו בהחלטה לגופה.
לעומת זאת, בניגוד לבית-המשפט המחוזי, קבעה השופטת ברק-ארז, כי לא נפל פגם בהחלטת ועדת-הערר בשל כך שלא קיימה דיון בעל-פה במעמד הצדדים. זאת, לאור סעיף 21(ה) לחוק הסיוע הכלכלי, המחיל על ועדת-הערר את הוראותיו של חוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992, ומחְריג במפורש את הכלל של קיום דיון בעל-פה (לפי סעיף 26(ג) לחוק זה). "אכן, זכות הטיעון עשויה לחייב במקרים מתאימים מתן הזדמנות לטיעון בעל-פה [...] אולם, דווקא כאשר מביאים בחשבון את האילוץ המיוחד הכרוך במתן סיוע כלכלי לעסקים בזמנים של מגפה ותוצאותיה, דומה שעמידה על קיום הדיון בעל-פה ככלל אינה משרתת את תכלית החוק" (פס' 21 לפסק-הדין).
בהמשך הדברים, נדרשה השופטת ברק-ארז לטענת רשות המסים לפיה על העוסק מוטל הנטל להוכיח שמתקיים קשר סיבתי בין הירידה במחזורי ההכנסות לבין התפשטות נגיף הקורונה.
השופטת קבעה, כי הנטל הראשוני אכן מוטל על העוסק וכי הדרך להוכיח עמידה בתנאי זה היא הצבעה על נתונים של ירידה במחזורי העסקאות בהשוואה לתקופת הבסיס, וזאת בלבד. ואילו ככל שלטענת רשות המיסים נותק הקשר הסיבתי בין הירידה במחזור ההכנסות של העוסק לבין השלכותיו של נגיף הקורונה – קרי, שלא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(3) לחוק – על רשות המסים לבסס טענתה זו ולסתור את החזקה באשר לכך שמגפת הקורונה הייתה הגורם הדומיננטי לשינוי. אם אכן הרשות תציג ראיות לכאורה לכך – או אז יעבור הנטל לכתפי העוסק להוכיח אחרת. כך אכן נעשה במקרה דנן, אולם כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, המשיב (מר פודולסקי) עמד בנטל האמור.
אשר להשלכותיה של אי-מתן החלטה בהשגה במועד, קבעה השופטת ברק-ארז, כי הגם שצדק בית-המשפט המחוזי בהטעימו את החשיבות המיוחדת שנודעת לקבלת החלטה במועד, הרי שבהיעדר קביעה מפורשת בחוק המטילה "סנקציה" מפורשת על אי-עמידה במועד זה, אי-מתן החלטה במועד אין משמעותה היא קבלה "אוטומטית" של ההשגה.
לצד זאת, הוסיפה השופטת, יש בהחלט מקום לייחֵס משקל נכבד לעיכוב במתן ההחלטה בהשגה, בפרט כאשר מדובר בעיכוב משמעותי.
כמו-כן, בהיקש מסעיף 6(א) לחוק לתיקון סדרי מינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט- 1958,* אי-עמידה במועד הקבוע לא תביא אמנם לקבלת ההשגה באופן אוטומטי, ואולם במקרה זה על רשות המיסים יוטל נטל הראיה להוכיח כי ההחלטה על דחיית ההשגה הייתה נכונה, מבלי שחזקת התקינות המינהלית תעמוד לימינהּ.
* סעיף זה קובע, כי "החלטה או פעולה של עובד הציבור לא יהיו פסולות בשל כך בלבד שהוא לא מילא אחרי הוראות הסעיפים 2א, 2ב, 4 או 5; ואולם בכל הליך לפני ועדת ערר או ועדת ערעור או לפני בית המשפט, על עובד הציבור הראיה כי החלטה או פעולה שלא ניתנה לגביהן תשובה או הודעה כאמור, נעשו כדין [...]".
לגופו של עניין, נקבע, כי המבקשת (רשות המסים) לא עמדה בנטל להראות הצדקה להתערב בתוצאתו של פסק-הדין שניתן; כי כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, המשיב הראה כי הירידה בהכנסותיו אכן נגרמה בְּשל משבר הקורונה, בעוד שהרשות לא הציגה ראיות מספיקות לכך שנותק הקשר הסיבתי בין הירידה במחזור ההכנסות של עִסקו של המשיב לבין התפשטות נגיף הקורונה; וכי הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח האיחור המשמעותי במתן החלטה בהשגה, שכאמור יש בו להטיל נטל מוגבר על רשות המיסים להוכיח את טענותיה.
בנסיבות אלו, נקבע, כי דין הערעור לגופו להידחות.
תובענה ייצוגית בנושא מענק הקורונה
פסק-הדין בעניין אהרוני
במבזק מס' 1910 מיום 11.4.2021 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין משה אהרוני.
עניינו של פסק-הדין בבקשת המשיבה (רשות המסים) לסלק על הסף את הבקשה לאישור תובענה יייצוגית כמנהלית שהוגשה על-ידי המבקש, מר משה אהרוני.
לטענת המבקש, למרות האמור בתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (מענק סיוע לעצמאים ולשכירים בעלי שליטה בחברת מעטים), התש"ף-2020 ("התקנות") (קישור לתקנות), מערכת המחשוב של המשיבה הוגדרה באופן שגוי, כך שלעניין עצמאים ולעניין שכירים בעלי שליטה בחברת מעטים נלקחה בחשבון מלוא ההכנסה החייבת שאינה מיגיעה אישית שלהם ושל בני-זוגם במקום מחציתה; וכתוצאה מכך, חלק מהעצמאים וכן חלק מהשכירים בעלי שליטה בחברות מעטים (ובהם המבקש עצמו) קיבלו הודעה מוטעית מטעם המשיבה לפיה הם אינם עומדים בתנאים לקבלת מענק סיוע.
בבקשת הסילוק מטעם המשיבה, העלתה האחרונה שלושה טעמים לעמדתה לפיה יש לסלק את ההליך הייצוגי על הסף:
ראשית, נטען, כי בקשת האישור אינה עומדת בדרישות המקדמיות הקבועות בפרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, שכּן אין מדובר בגבייה שלא כדין של "מס, אגרה או תשלום חובה אחר", אלא מדובר בתשלום מענק על-ידי המדינה לזכאים לכך, וממילא אין מדובר בתביעת השבה;
שנית, נטען כי אין לאפשר את ניהול ההליך הייצוגי בטרם המבקש מיצה את הליכי ההשגה הייחודיים שנקבעו לכך בדין, אשר אין חולק כי המבקש לא נקט בהם במישור האישי;
שלישית, לדברי המשיבה, אם מאן דהוא יוכיח את זכאותו למענק, הרי המענק יוענק לו. בנסיבות אלו, נטען, כי הלכה למעשה המבקש טוען כנגד הליך הבירור הסטטוטורי שנקבע בתקנות לצורך בחינת הזכאות למענק ובכך יש כדי להצדיק את סילוק ההליך הנוכחי על הסף.
בית-המשפט, מפי השופטת ד' כהן-לקח, קיבל את בקשת הרשות והורה על סילוק על הסף של הבקשה ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).
פסק-הדין בעניין עו"ד תומר ברם
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 16.1.2023 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין עו"ד תומר ברם.
עניינו של פסק-הדין בקשה שהגישה המשיבה (רשות המסים בישראל) לסלק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית מנהלית שהוגשה מטעם המבקשת, חברת עורכי-דין, ובגדרהּ נטען, כי המשיבה העבירה אליה מענק השתתפות בהוצאות קבועות מכוח חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), תש"ף-2020 ("החוק") אולם לא שילמה את תוספת הריבית וההצמדה כנדרש לטענתה מכוח סעיף 17 לחוק.*
* סעיף זה קובע כדלקמן: "שולם לעוסק מענק בסכום הנמוך מסכום המענק שהוא זכאי לו לפי פרק זה, ישולם לעוסק ההפרש שבין סכומים אלה (בסעיף זה – סכום החסר), באמצעות רשות המסים בישראל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על סכום החסר, החל בתום 30 ימים מיום הגשת התביעה עד יום תשלום סכום החסר."
בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, קיבל את בקשת רשות המסים והורה על סילוק על הסף של בקשת האישור (קישור לפסק-הדין).
השופט דורות קבע, כי מענקים לפי החוק אינם נכנסים לגדרי פרט 11 שבתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות וכי אינו רואה מקום לאבחן בין שנקבע בפסק-הדין בעניין אהרוני למקרה שלפנינו.
עוד ציין השופט, כי לאחַר הגשת הבקשה לאישור התובענה ועם השלמת פיתוח המחשב בתחילת חודש אוגוסט 2022, הושלמה ההשבה הרטרואקטיבית של כל הפרשי ההצמדה והריבית לזכאים וביניהם גם למבקשת, ומערכת המחשוב כוללת כיום מנגנון אוטומטי לתשלום ההצמדה והריבית לזכאים לכך בהתאם לחוק.
לאור המסקנה אליה הגיע כי אין התובענה נכנסת בשערי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות וכן לאור העובדה כי הריבית וההצמדה שנדרשו הועברו לבסוף לידי המבקשת, קבע השופט דורות, כי יש מקום לסילוק הבקשה על הסף.